Underconstruction של Davai ברצועת תרבות

לצחוק עד שהבית מתפרק

לחזור לאותו מופע ולגלות שהוא לא אותו דבר. Underconstruction  של תיאטרון davai – בילוי נעים
יש מופעים שאתה יוצא מהם עם חיוך מנומס. ויש מופעים שאתה יוצא מהם קצת מפורק, אבל שמח.
אמש, במסגרת ״רצועת תרבות״ של עיריית תל אביב, חזרתי לראות במרכז מגיד, בפעם השלישית, את UnderConstruction של קבוצת Davai. זהו מופע שראיתי לראשונה לפני כשבע שנים, ושוב לפני שנתיים. בכל פעם נדמה לי שאין מצב שהוא יצליח להפתיע אותי שוב. ובכל פעם אני טועה.

כן, המופע השתנה. לא מהותית, אלא בדיוק במקומות הנכונים. כמו דירה שחיים בה הרבה זמן. אותם קירות, אותם חפצים, אבל משהו בזווית השתנה, משהו בקצב, משהו באוויר. ופתאום הכול עובד אפילו טוב יותר.

שלושה גופים בתוך שגרה מתפרקת

על הבמה שלושה גברים. שלושה ליצנים אקרובטים. דירה אחת במצב מתקדם של התפרקות. אין מילים, אין עלילה במובן הקלאסי, אבל יש שגרה. והשגרה הזו מתפוצצת לנו בפרצוף. קומקום שלא עובד, חפצים שמאבדים שליטה, פעולות יומיומיות שהופכות למסע הישרדות. החיים עצמם, רק בלי פילטרים ועם הרבה יותר דיוק פיזי.

שלושת האמנים של Davai יודעים בדיוק מה הם עושים. זה נראה פרוע, כאוטי, כמעט מאולתר. בפועל מדובר במכונה קומית מתוזמנת לעילא. כל תנועה נספרת, כל נפילה מתוכננת, כל רגע שקט הוא הכנה לפיצוץ הבא. זה תיאטרון פיזי במיטבו. כזה שעובד על הגוף של הקהל לא פחות מאשר על הראש שלו.

הצחוק כמדד הצלחה

הקהל צוחק. צוחק בלי הפסקה. כן, גם בצפון תל אביב. כן, גם קהל שמגיע במסגרת אירוע עירוני ולא בהכרח חובב פרינג’ מושבע. הצחוק מיידי, גופני, מדבק. ובסיום קימה ספונטנית על הרגליים, מחיאות כפיים ממושכות, ותחושה ברורה שקרה כאן משהו שהוא מעבר לעוד ערב תרבותי נעים.

וזה לא במקרה. UnderConstruction לא מנסה להיות נחמד. יש בו הומור גבוה מאוד, חכם, בנוי, מדויק, ולצדו הומור נמוך מאוד, פיזי, לעיתים גס, כזה שלא מתנצל. השילוב הזה בין אינטלקט לאינסטינקט הוא מה שהופך את המופע הזה לכל כך אפקטיבי. אתה צוחק ואז מזהה את עצמך בתוך כל הבלאגן הזה.

קומקום אחד קטן והחיים סביבו

בלב המופע עומד חיפוש עיקש אחרי פתרון לבעיה קטנה לכאורה. קומקום שלא עובד. אלא שכמו בחיים, הפתרון הפשוט מתפספס. המרדף אחריו הורס כל חלקה טובה. הדירה מתפרקת, היחסים נסדקים, העצבים נמתחים עד הקצה. זה מצחיק מאוד, אבל גם מדויק. מי מאיתנו לא מכיר את הרגע שבו בעיה זניחה משתלטת על הכול.

בצפייה שלישית האלגוריה כבר לא צריכה הסברים. העולם שלנו עמוס, רועש, מלא תקלות קטנות שמצטברות לאי שקט תמידי. UnderConstruction לא אומר את זה בקול רם. הוא פשוט מראה. ובזכות ההומור אנחנו מוכנים להסתכל.

נדיבות בימתית בתוך כאוס

מה שמרשים במיוחד הוא היחסים בין שלושת המבצעים. אין כאן כוכבים ואין אגו. יש עבודת צוות נדירה, הקשבה מתמדת, נדיבות בימתית. כל אחד מהם מקבל רגעים של הברקה, אבל תמיד כחלק ממשחק קבוצתי. זה מה שנותן למופע עומק אנושי מפתיע בתוך כל הטירוף.

יש משהו משחרר בלראות מופע שלא מנסה להיות חשוב, אבל יוצא כזה. שלא מחנך, אבל משקף. שלא מתיימר ופוגע בול. UnderConstruction הוא בילוי נעים במובן העמוק ביותר של הביטוי. אתה נהנה, אתה צוחק, ואתה יוצא קצת יותר קליל, גם אם הבית הפנימי שלך עדיין לגמרי תחת בנייה.

למי זה מתאים בעצם

לכל אחד ואחת מגיע, לפחות פעם אחת בחיים, לראות את UnderConstruction.
לכל אחד ואחת מגיע לצחוק מהומור שהוא בעת ובעונה אחת הכי גבוה והכי נמוך.
זה לא רק מופע. זו תזכורת חכמה ומצחיקה לחיים עצמם.

אגב, לקבוצה יש עוד מספר הצגות, בהן 'אור' האנטי מלחמתית אור, לושה גבריאלוב בתיאטרון davai – בילוי נעים וגם מספר מופעי ילדים. כדאי להתעדכן.

יצירה בימוי וביצוע קבוצת Davai
משתתפים ויטלי אזרין, לושה גבריאלוב, פיודור מקרוב
עיצוב לושה גבריאלוב
מוזיקה דניאל סינאיסקי

צילום סטילס: אביבה רוזן

צילום וידיאו: בנצי פומרצקי