אמת, תיאטרון באר שבע

Home תיאטרון אמת, תיאטרון באר שבע
אמת, תיאטרון באר שבע
תיאטרון

ובכן, האמת היא לא נר לרגליהם של גיבורי ההצגה הזאת, בה כולם בוגדים בכולם. מדובר בשני זוגות חברים, חברי נפש אפילו, שחומדים זה את אשתו של זה. בכל מקום בוגדים, אבל בצרפת זאת הרי אמנות, ואכן, המחזאי הצרפתי, פלוריאן זלר, מביא לנו קומדיה על בגידות, אבל הוא מביא אותה ממבט אירוני. הפוך על הפוך זה משעשע יותר.

האירוניה מתמקדת בעיקר באחד מהחבורה, חבר, מאהב ובן זוג שמלהטט בשקריו עם כולם, ולא בכדי, כי הוא חי ברמייה עצמית ובחוסר מודעות עצומה. יש לו טכניקות ילדותיות, אגוצנטריות, נרקיסיסטיות אפילו.

הטכניקות שלו כל כך מטופשות, שהן עובדות טוב מהצפוי. הוא מביא לנו דמות שחייה חיי שקר. להגנתו נאמר, שהוא מאמין שהשקר באמת טוב מהאמת. האמת פוגעת, דורסנית, מקלקלת הכל. ולמה לקלקל כאשר הוא המאהב שמנהל רומן עם אשתו של מי שאמור להיות חברו הטוב ביותר, הוא מאמין שהוא יכול להיות החבר הטוב ביותר, ובלבד שחברו לא יידע את האמת. אי הידיעה היא המרפא הטוב ביותר בימינו.

מילא הבגידות, אבל ערימות השקרים שנערמות לפנינו, שנועדו להקל על החיים ולכסות על מה שלא כדאי שנדע כדי שרוחנו לא תיעכר, זלר הופך את החיים המודרניים, על סבך מערכות היחסים המורכבות שבין הבוגדים לנבגדים שגם הם בוגדים, לבדיחה מרירה, שנותר לנו לפענח אותה כדי לראות את הדמויות שעל הבמה, ואת עצמנו, באור שמראה אותם, ואותנו, בני האדם,  חושף אותנו תחת זכוכית מגדלת. כולנו משקרים, בין אם לאחרים ובין אם לעצמנו, כדי לגשר על אמיתות לא נעימות שיפרו את שלוותנו ושגרת חיינו.

אנחנו הצופים נדרשים להחליט, כל אחד לעצמו, כמובן, מה כדאי יותר. לחיות עם סבך השקרים שהולך וגדל, או לגלות את האמת. בצומת אחת, האישה מחליטה לגלות לבעלה את דבר הבגידה.

אז עם מה קל יותר לחיות, עם שקרים לבנים ואפורים, ועם סודות שיש להסוות ולהסתיר, או עם האמת בפרצוף? כמובן שנגלה, שהתשובה אינה פשוטה כלל ועיקר, והיא כרוכה ברבדים רגשיים של כל אחד מאיתנו.

 

בימוי של מולי שולמן, שבעת ובעונה אחת מסבך ומפשט את הכל, נותן בידי כל שחקניו את כלי האמת והשקר לחילופין, מכניס ומוציא את האמת ואת השקר, נותן לנו את האמת בפרצוף: השקר הוא ידידו הטוב ביותר של האדם המודרני. כמו בצל, הרבדים מתקלפים. אם נרצה, נפגוש את האמת, או השקר שלנו.

השחקנים, מיכאל מושונוב, שני קליין ונעמי לבוב, ובראשם, כמובן, אורי דב יוסף בלופרב, משעשעים אותנו רוב הזמן. שכן, מדובר בקומדיה, שלעיתים היא מצחיקה מאוד, עד שהצחוק נתקע לנו בקטעים שבהם ההומור מחמיץ לאירוניה מרה, הצחוק גואה אבל הוא גם נחנק. יש למידה מהאירוניה, למרות שלא תמיד ברור מהו הלקח שעלינו ללמוד. המטוטלת נעה בלי הפסקה בין האירוניה של יתרונות השקר לבין ההומור הדק, שהופך לעיתים לגס (לא במובן של וולגרי, אלא במובן של צפוי).

יש גם רגשות אחרים שבאים פה לידי ביטוי, למרות שהם פחות משמעותיים בסיפור. החברים, הגברים והנשים, לעיתים שקועים ברגשות שהם מנסים להתעלות מעליהם. הם נפגעים מהבגידה אבל הם גם אוהבים, מתאכזבים, מביעים רצונות כאלה ומנוגדים להם, ממשיכים, נפרדים, נשארים יחד למרות הכל, מסתפקים בשקרים ובהסברים שמובן שאין להם בסיס. על מה ולמה? פה נכנסים כבר נושאים אחרים, שהנגיעה בהם היא שולית. מדוע אנשים שבוגדים נשארים יחד? מדוע הם מוכנים לחיות עם סודות, שקרים ובגידות?

כל אחת מהדמויות היא שונה, לכל אחת מהן יש אישיות ומניעים משלה, אך בסופו של דבר הכל מתנקז למקום אחד, לשאלה הגדולה, האם אנחנו מעדיפים אמת או שקר. בעוד שהאמת נשמעת כערך נעלה, השקר לעיתים מעודד ומנחם. אנשים שמבטיחים זה לזה לשקר האחד לשני כדי לא לפגוע, מגלים גם הם, מסתבר, מידה של נאמנות.

בשורה התחתונה: מצחיק, וגם אירוני. אירוניה דקה ועבה, משעשעת אך גם גורמת למחשבה, על אמיתות ושקרים והקשר הסבוך שביניהם.

יוצרים

מאת פלוראין זלר

תרגום דורי פרנס

בימוי מולי שולמן

תאורה קרן גרנק

תפאורה אדם קלר

תלבושות חווה לוי רוזלסקי

מוסיקה שאול בסר
תנועה טולה דמארי
עוזרת במאי רותי גפן

משתתפים

אורי דב יוסף בלופרב, נעמי לבוב, מיכאל מושונוב, שני קליין

צילום: מעיין קאופמן

לפרטים ומועדים נוספים:

האמת – תיאטרון באר-שבע

 

לקריאה נוספת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לרשימת תפוצה