אסתר בצוותא

ההצגה 'אסתר', בהפקת תיאטרון האינקובטור, היא קומדיה אוטוביוגרפית‑מוזיקלית שמספרת על מסע אישי והזדמנות למימוש עצמי של ילדה שגדלה להיות נערה, ואחר כך אישה ואם מתפקדת, בדרך כלל.

מהרגע הראשון ההצגה תופסת אותנו, לא רק עם הצחוק וההומור, אלא גם עם ההתבוננות הכנה באסתר ובעברה. היא מצליחה לשלב בצורה נדירה בין קלילות ועירוב של רגעי שמחה לבין עומק רגשי שמזמין את הקהל לחשוב ולהזדהות. יש לא מעט קטעים שנראים ומרגישים, וגם מצחיקים כמו סטנד-אפ, וקטעים שהם הרבה יותר עמוקים ונוגעים, לעיתים אפילו עד דמעות.

אני ראיתי את אתי וקנין‑סובר לראשונה בהצגה אנטי‑אייג'ינג, שם היא שיחקה בכמה תפקידים והשאירה עליי רושם רב. היא עברה בין רגעים קומיים לרגעי רגש עמוקים בצורה מדויקת, והנוכחות שלה על הבמה הייתה יוצאת דופן. לכן, כשהוזמנתי לראות את ההצגה אסתר, שמחתי מאוד, זו הייתה ההזדמנות לחוות את המסע שהיא בחרה לחלוק עם הקהל, ולראות איך חייה וניסיונה מתורגמים לבמה.

התוכן והנושא

הגרעין של ההצגה הוא דמותה של אסתר, דמות שמייצגת  את היוצרת, אך יכולה לדבר אל כולנו, כי בכל אחד מאיתנו יש משהו מאסתר. החיפוש אחר זהות, קריירה והיכולת להתעלות מעל המקומות וההגבלות שהיו במסע מרתק שעובר דרך 'כוכב נולד' בו הפסידה להראל מויאל. ההצגה מזכירה שהיא במסע מפסגת זאב לפסגה, מסע מלא התמודדויות פנימיות, הישגים קטנים ורגעי אושר לצד רגעי ספק וחוסר ודאות.

הבחירה בסגנון קומדיה‑מוזיקלית מאפשרת שילוב של רגעי חיוך עם רגעי כאב וחשיפה אישית. בניגוד להפקות רבות שבהן המוזיקה משמשת רק כרקע, כאן היא חלק בלתי נפרד מהסיפור ומהרגשות, ומחברת את הקהל לעולם הפנימי של הדמות הראשית.

הביצוע והמשחק

אתי וקנין‑סובר מצליחה לייצר נוכחות תיאטרלית מרשימה. היא משדרת אותנטיות ומורכבות, ומניעה את העלילה בצורה שמחבקת גם רגעים קומיים וגם רגעי חוסר ודאות. המשחק שלה מאפשר לצופים להזדהות, לצחוק ולהתרגש בו‑זמנית. את נעמה רדלר שמשחקת לצידה ראיתי לא מעט פעמים, אך הפעם ראיתי אותה באמת. שחקנית מוכשרת, קומיקאית נפלאה, שמסוגלת גם לשיר ולנגן ואפילו לחקות את ריטה חיקוי הומוריסטי ומלא חן.

הבימוי של יעל טל נותן מסגרת ברורה לכישוריה של השחקנית ומלכד את המסע של הדמות בקצב נכון וללא קפיצות מיותרות. הניהול המוזיקלי של נעמה רדלר מוסיף עומק רגשי. המוזיקה לא רק מלווה אלא מרחיבה את התחושות, מחברת את הקהל לדמות ולעולם הפנימי שלה, ויוצרת חוויה שלמה שמגיעה ללב.

אחד מהרגעים המרגשים במיוחד הוא הקטע עם האב החולה באלצהיימר. דמותו, שהפכה מאבא נוכח ונוגע לאדם שנעלם בתוך עצמו, מצליחה לגעת באופן עמוק. מדי פעם הוא פורץ החוצה במילה אחת או שתיים, והרגעים הללו מרגשים עד דמעה. המוזיקה והביצוע מוסיפים לחוויית החיבור הרגשי ומאפשרים הצצה אמיתית לתוך רגשותיו של הדמות.

עיצוב ובימוי חזותי

התפאורה והתלבושות, שעוצבו על ידי נטע קנוניץ (ועוזרת התלבושות מיה וייס), יחד עם עיצוב התאורה של תמר אור, מעניקים לעולם הבמה מראה מודרני, נקי אך עם נגיעה אישית. העיצוב מאפשר לדמות הראשית לבלוט, ומשלים את החוויה הרגשית מבלי להפריע לדיאלוגים ולמונולוגים.

כל פרט בעיצוב, מהתלבושות ועד התאורה, מוסיף לעומק הסיפור ומעצים את החיבור של הקהל לדמויות. העיצוב גם מסייע לשלב בין הקומדיה לרגעי הרגש, ומאפשר לקהל לעבור יחד עם הדמויות בין מצבי רוח שונים מבלי לאבד את הקשר לסיפור המרכזי.

חוויית הקהל

ההצגה מצליחה ליצור חיבור מיידי עם הקהל. הצחוקים מגיעים במידה הנכונה, אך יש גם רגעי שקט שמזמינים מחשבה והזדהות. ההומור לעיתים מתוחכם ומתחת לפני השטח, ולא תמיד קל ללכוד אותו אם מחפשים קומי קליל בלבד. עם זאת, הוא מעניק הקלה לקהל ברגעים של מתח רגשי, ומאפשר חוויה עשירה ומאוזנת.

בנוסף, הסיפורים האישיים שמוצגים בהצגה, שלפעמים מצחיקים ולעיתים עצובים, מוסיפים עומק ומעניקים הצצה אמיתית לחיים ולחוויות של היוצרת ושל הדמויות שהיא בוחרת לשתף. השילוב הזה, בין קומדיה לרגש עמוק, כמו במקרה בו היא מסיימת את ההצגה, חוויותיה כאמא בלתי מושלמת שמעלים בה את תחושת חוסר השלמות כאדם, יוצר חוויה אמינה ואותנטית שמזמנת את הקהל להתרגש ולהזדהות.

בשורה התחתונה

אסתר מצליחה לשלב בין שמחת חיים לעומק רגשי, בין בידור לחשיבה, בין קומדיה למוזיקה, ובכך יוצרת חוויה תיאטרלית מלאה ומשמעותית. היא מזמנת את הקהל לצחוק, להזדהות ולהתרגש, ומוציאה ממנו תחושות של חמלה, מחשבה והזדהות עם הדמויות.

ההצגה היא אישית, אמיצה ואותנטית, ומביאה למסך ולב הבמה את המסע הפנימי של הדמות הראשית ואת סיפור חייה של היוצרת בצורה כנה ומחוברת.

אסתר היא הצגה מומלצת בחום לכל מי שמחפש ערב תיאטרלי אישי, חם ומלא תחושות, ערב שבו אפשר לצחוק, להזדהות ולהתרגש בו זמנית. היא נותנת הצצה נדירה למסע פנימי אנושי, ומצליחה להגיע אל הצופה ברמה האישית והרגשית כאחד.

יוצרת ובמאית ראשית: אתי וקנין‑סובר

בימוי: יעל טל

ניהול מוזיקלי ומשחק: נעמה רדלר

תפאורה ותלבושות: נטע קנוניץ

עוזרת תלבושות: מיה וייס

עיצוב תאורה: תמר אור

צילום סטילס: אביבה רוזן

וידיאו: בנצי פומרצקי

לפרטים נוספים:

אסתר – תיאטרון האינקובטור