דצמבר 27, 2025
כמעט כל תיאטרון גדול בישראל מציג כיום הצגה של ברכט. ניתן לראות זאת בקאמרי עם 'הנפש הטובה מסצ'ואן' בהבימה עם 'מעגל הגיר הקווקזי', בגשר עם 'אמא קוראז' וילדיה'. זה לא מקרי. ברכט, שנחשב לחדשני בזמנו בזכות התיאטרון האפי שלו, מצליח גם היום לגעת בקהל הישראלי, כי המחזות שלו עוסקים בשאלות מוסריות אוניברסליות שמעסיקות אותנו באופן תמידי. הם עוסקים בטוב וברע, בהגינות ובצדק, ובעיקר בסתירה הקשה שבין הרצון להיות אדם טוב לבין המציאות החברתית והכלכלית שסובבת אותנו.
ההצגה בקאמרי, בתרגומו המחודש של אלי ביז’אווי ובבימויה של קרן חובב, היא ברכט שנוטה יותר לצד ההומוריסטי. שלושת האלים, למשל, יורדים במדרגות ונראים כליצנים, בסגנון שמקל על הקהל להיכנס לעולם המחזה, תוך שמירה על הציניות הברכטיאנית. הדמויות, לעומת זאת, נשארות נאמנות למקור. הן מגלמות את המתח הקבוע בין טוב לרע, בין מוסר לאגואיזם, אך הבימוי משלב אלמנטים קומיים שמייצרים רעננות ושוברות את הרצינות הכבדה, מה שמאפשר לקהל לראות את האבסורד שבחיים מבעד לעדשה אחרת.
הדמויות המרכזיות בהצגה של הקאמרי ברורות ומובהקות. שֶן‑טֶה, שמגולמת על ידי אביגיל הררי, היא האישה הטובה והנדיבה שמנסה לשמור על מוסר וטוב לב, גם בעולם קיצוני ולא מתגמל. אהובה, יאנג סון, הטייס שמגולם על ידי תום אבני, הוא דמות אגואיסטית שמנצלת את טוב ליבה של שן‑טה. הוא רוצה שתממן לו קניית עבודה בפקין עבור 500 דולר, כלומר הוא רק רוצה לנצל אותה, ללא עניין אמיתי ברגשותיה או בשלומה.
לצד הדמויות הפגועות והמאכזבות, יש גם דמויות חיוביות שנותנות תמיכה ועוזרות לשן‑טה. למשל, זוג הזקנים שמחזיקים בחנות מקומית, ובעל חנות אחר שמביע רצון להתחתן איתה ותומך בה כלכלית? מגלמים את הצד הטוב של החברה, אנשים שמוכנים להירתם ולעזור.
התפאורה בהפקת הקאמרי היא יצירתית וייחודית. היא לא מנסה להיות סין, אלא מייצגת את העולם כולו, מקום שבו קונפליקטים מוסריים מתרחשים בכל חברה ובכל תקופה. התלבושות מגוונות: חלקן נועדו במכוון ליצור קומדיה, וחלקן שייכות לתקופות ואזורים שונים. שילוב זה מבטיח שגם הקהל שמכיר את המחזה ימצא בו רעננות ועניין, וגם מוסיף רובד נוסף להבנה שהמסר של ברכט הוא אוניברסלי ואינו מוגבל למקום או זמן מסוים.
במובן הזה, ההצגה בקאמרי לא רק מציגה את הסיפור הקלאסי, אלא גם מאפשרת לקהל לחשוב על המציאות הישראלית של היום. כיום, כאשר החברה שלנו סובלת ממרחקים כלכליים, אי שוויון, תחרותיות גבוהה ולחצים על הפרט להיות מוצלח ולהתמודד עם מערכות מורכבות, המחזה של ברכט מרגיש אקטואלי מתמיד. הדילמה המרכזית, צדיק ורע לו מול רשע וטוב לו, נשארת רלוונטית במיוחד, ומזכירה לצופים שהשאלות על מוסר ואנושיות הן אינסופיות ולא נמצאות במתווה ברור. השילוב בין הקומדיה לבין הדרמה מאפשר הצצה גם אל האבסורד וגם אל הרצינות של החיים.
המחזה של ברכט, במקורו, נכתב בשנות ה‑40 בשיתוף מרגרטה שטפין ורות ברלאו, והוצג לראשונה בשווייץ בזמן שברכט היה בגלות עקב מלחמת העולם השנייה. כבר אז המחזה נועד להציג את עקרונות התיאטרון האפי. זוהי דרמה שמבקשת לעורר חשיבה ביקורתית אצל הצופים ולא רק הזדהות רגשית.
בישראל ההצגה עצמה איננה תופעה חדשה. כבר בשנת 1955 הועלה בקאמרי בתרגום לאה גולדברג ובבימוי יוסף מילוא, עם אורנה פורת בתפקיד הראשי של שן‑טה. מאז עלתה ההצגה שוב ופתחה דיאלוג מתמשך עם הבמה הישראלית, בבימויים שונים בתיאטרון באר שבע, בהבימה בשנות השמונים, בהפקות בקאמרי ובגרסאות בגשר. זה מראה שהשאלות המרכזיות שהמחזה שואל לא איבדו מכוחן גם בעשורים האחרונים.
בהקשר זה, ההפקה של הקאמרי מצליחה לשלב את המסר המוסרי עם רעננות והומור. השחקנים מבצעים תפקידים כפולים, חלקם מגלמים את שלושת האלים וגם דמויות צדדיות כמו בעלי חנויות או תושבים מקומיים, מה שמדגיש את השוני בין טוב לרע ומעצים את הפן הסאטירי. אביגיל הררי מצליחה להעניק לשן‑טה מימד של כוח פנימי לצד הרגישות הטבעית שלה, תום אבני מגלם את יאנג סון כגבר מניפולטיבי אך עם חן, והאנסמבל כולו מוסיף צבע ורבדים שונים להצגה.
המוזיקה המקורית של ניר כנען משלימה את החוויה, והעיבודים המוזיקליים מוסיפים עומק רגשי תוך שמירה על הקצב הקומי. התנועה של טולה דמארי יוצרת דינמיקה ברורה על הבמה, התאורה של אורי מורג משמשת ככלי סיפורי חשוב המבליט רגעים דרמטיים או קומיים, והסאונד של ישי חממי תומך ביצירת האווירה. התפאורה של פולינה אדמוב גמישה, צבעונית ומגוונת. אפקט הגשם שמלווה את ההצגה מוסיף עוד נדבך.
ההצגה הזו מזמינה את הקהל לחשוב על השאלות הגדולות: האם ניתן להיות טוב מבלי להיענש? האם טוב לב מתוגמל? ברכט, כמו תמיד, אינו נותן תשובות פשוטות. הוא מציב את הצופים מול האבסורד של המציאות, מול המציאות החברתית והכלכלית, ומאפשר לכל אחד לחשוב על מקומו בעולם. הקאמרי מציגה את המחזה בצורה חיה, משעשעת ורלוונטית, ומצליחה לשמר את רוח ברכט תוך חיבור אל הקהל הישראלי של היום.
י
צילום: שמחה ברבירו
לפרטים ומועדים נוספים:
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©