דצמבר 27, 2025
בשבוע חג המולד, תפסנו לנו יום שמשי ונעים, והחלטנו לצאת בשש בבוקר לטיול צפונה. בחרנו לנו שתי נקודות אליהן רצינו להגיע: עתיקות בית שאן במהלך היום ונצרת מהצהריים ואילך.
אנחנו מטיילים לעיתים קרובות דווקא ביום ששי, שהוא יום שבו רוב האנשים אינם מטיילים. זהו אמנם יום קצר, אבל הרבה יותר קל להתנייד בו ואין עומס על אתרי הטיולים.
כאמור, יצאנו בשש בבוקר וחזינו בזריחה יפהפיה בדרך.
בנוסף אנחנו מהסקרנים. אנחנו נותנים לדרך להוביל אותנו. כך יצא, שבעקבות מראות ושלטים בדרך, נכנסנו לכמה מקומות נוספים: עתיקות בית אלפא, איזור נחל חרוד והסחנה (גן השלושה). יש לציין ששנינו צלמים, וחובבי צילום ציפורים. חלק מהזמן אנחנו מצויידים בשתי מצלמות לפחות לכל אחד מאיתנו.
עוד לפני הנקודה הראשונה פגשנו שדה שלהקת עגורים ענקית התיישבה בו. בזמן שעצרנו לצלם, הגיע טרקטור שניסה לגרש אותם. כך זכינו גם לראות את כל הלהקה מתרוממת מהשדה ועולה לאוויר.
משם המשכנו עד שהגענו לאיזור מעיין חרוד שנובע למרגלות רכס הגלבוע, במקום שבו ההר פוגש את עמק חרוד ופותח מרחב ירוק ורחב ידיים.
זהו אחד המעיינות הגדולים והמרכזיים בצפון הארץ, ומימיו הצלולים נאספים לבריכה טבעית גדולה שממנה ממשיך הזרם אל נחל חרוד. המפגש בין מים, שדות פתוחים וההרים שמעל יוצר נוף רגוע ומאוזן, כזה שאינו דרמטי או פראי, אלא שקט ומזמין.
המעיין מוכר עוד מימי קדם, ולא רק בזכות מימיו. האזור כולו טעון במשמעות היסטורית ומקראית. על פי המסורת, בסמוך למעיין נמצא קברו של גדעון בן יואש, השופט המקראי שפעל באזור זה. סיפור גדעון ולוחמיו, ובמיוחד סיפור בחירת הלוחמים ליד המים, מקבל כאן ממד מוחשי. הנוף מאפשר לדמיין כיצד מים היו גורם מכריע בחיי האדם, הן כמקור קיום והן כסמל של בחירה, כוח והישרדות.
מעיין חרוד שימש לאורך הדורות מוקד להתיישבות חקלאית. מימיו הזינו שדות, מטעים ויישובים, והעמק שסביבו הפך לאחד האזורים הפוריים בארץ. גם בעת החדשה היה המעיין נקודת משיכה, תחילה עבור חלוצים ומתיישבים, ובהמשך כאתר טבע ונופש. סביב המעיין הוקם גן מטופח, עם מדשאות רחבות, עצים ושבילי הליכה, המאפשרים שהייה נעימה לצד המים.
ייחודו של המקום אינו רק בגודל הבריכה או בכמות המים, אלא בתחושת המרחב שהוא מעניק. המעיין פתוח אל העמק, ללא חציצה של ערוץ סגור. השדות נפרשים סביב, הגלבוע מתנשא מעל, והמים זורמים בשלווה. זהו נוף שמזמין האטה והתבוננות, ומאפשר חיבור פשוט וישיר בין האדם לסביבה.
מעיין חרוד מייצג היטב את אופיו של האזור כולו. מקום שבו הטבע אינו מנותק מההיסטוריה, וההיסטוריה חיה בתוך הנוף עצמו. המים שזורמים כאן היום הם אותם מים שראו דורות של אנשים, חקלאים ומטיילים, והשהות במקום מדגישה את הרצף הזה.
באיזור פגשנו, לאחר טיפוס על גבעה, בבריכת דגים של עין חרוד. בבריכה ישבו מאות שקנאים, ומעליהם חגו אלפי קורמורנים וליבניות גדולות. מראה מרהיב אם כי הוא לא לטעמם של מגדלי הדגים, שמנסים להבריח את העופות הגדולים על ידי צופרים מחרישי אזניים. השקנאים לא ממש מתרשמים.
המשכנו בטיולנו לכיוון בית שאן. בדרך ראינו את השלט: עתיקות בית אלפא. זכרנו שמדובר בבית כנסת קטן שבו פסיפס יפהפה מהתקופה היוונית. הוא נמצא דווקא בקיבוץ חפצי-בה.
גן לאומי בית אלפא שוכן למרגלות הגלבוע, בלב עמק פתוח ושקט. זהו אתר קטן יחסית, אך כזה שנושא עמו סיפור גדול. בית הכנסת העתיק, שנבנה במאה השישית לספירה, נחשף במקרה בראשית המאה העשרים, ומאז נחשב לאחד האתרים הארכאולוגיים המרשימים מתקופתו.
מרכזו של האתר הוא רצפת הפסיפס, מהשלמות והמרהיבות שהתגלו בארץ. הפסיפס עשיר בצבעים ובפרטים, ומחולק לשלושה אזורים ברורים. בחלק העליון מתוארת עקדת יצחק, סצנה מקראית מוכרת, המוצגת כאן באופן חי ומפורט. במרכז מופיע גלגל המזלות, עם שנים עשר המזלות ושמות החודשים בעברית, ובמרכזו דמות אל השמש הליוס. בחלק התחתון נראים סמלים המזוהים עם בית המקדש בירושלים.
השילוב בין סמלים יהודיים לבין דימויים מהעולם ההלניסטי הופך את בית אלפא לאתר מסקרן במיוחד. הפסיפס משקף קהילה יהודית שחיה כאן בביטחון יחסי, מחוברת למסורת, אך גם פתוחה להשפעות תרבותיות רחבות. כתובות ההקדשה, ובהן שמות התורמים, מוסיפות ממד אנושי ומזכירות כי מאחורי היצירה עמדו אנשים וקהילה חיה.
הביקור באתר מתנהל בקצב רגוע. המבנה המקורה שומר על הפסיפס ומאפשר להתבונן בפרטים הקטנים, בעוד הנוף שמסביב פותח את המבט אל העמק. זהו מקום שבו אמנות, אמונה ונוף משתלבים לכדי חוויה שקטה ומעוררת מחשבה.
המשכנו בנסיעה עד שראינו את שלט הסחנה. השלט עורר בנו רצון לעוד קצת טבע. סטינו קצת מהדרך לגן השלושה היפהפה. זה המקום לומר: יש לנו מנוי זוגי של רשות שמורות הטבע. בלי לעשות פרסומת לרשות, המנוי מאפשר לנו את כל הביקורים הללו חינם, למעט הכניסה לגן השלושה, שמחירה מחצית מהסכום הנקוב עבור מנוי.
גן לאומי גן השלושה, המוכר בשם הסחנה, הוא אחד מאתרי המים הייחודיים והאהובים בישראל. שלוש נביעות טבעיות מזינות את הבריכות והנחלים שבגן, והמים זורמים בטמפרטורה קבועה לאורך כל השנה. צבעם הכחול ירקרק של המים, יחד עם הצמחייה והמרחבים הפתוחים, יוצר תחושה של נווה מדבר בלב העמק.
המים הם לב המקום, אך לא הסיפור היחיד. סביבם נפרש נוף רחב של מדשאות, עצים ושבילי הליכה, המאפשרים שהייה נינוחה וממושכת. זהו מרחב שבו הטבע מטופח אך אינו מאבד מתחושת הפשטות והזרימה.
בתחומי הגן נמצא גם אתר חומה ומגדל, שחזור של יישוב מתקופת ההתיישבות היהודית בשנות השלושים של המאה הקודמת. השחזור מוסיף רובד היסטורי מודרני, ומחבר בין סיפור ההתיישבות לבין נוכחות המים, שהיו גורם מכריע בבחירת המקום.
הסחנה מדגים את הקשר העמוק בין מים לאדם בעמק בית שאן. זהו מקום שבו המים אינם רק מקור קיום, אלא גם מוקד של פנאי, מפגש וזיכרון, וממשיכים לעצב את הנוף והחוויה גם כיום.
צילום: ויקטור אונר, מקיבוץ תל יוסף, עובד רט"ג בגן השלושה
מהסחנה החלטנו לנסוע ישירות לעתיקות בית שאן, בלי עצירות נוספות. בגלל מזג האוויר הנעים של יום החורף השמשי, שעת צהריים הייתה שעה אידיאלית לטיול בעתיקות בית שאן.
גן לאומי בית שאן הוא מהאתרים הארכאולוגיים המרשימים בישראל. העיר העתיקה סקיתופוליס הייתה אחת הערים המרכזיות בארץ בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית. מיקומה בצומת דרכים חשוב הפך אותה למרכז מסחרי, תרבותי ומנהלי, והשפעתה ניכרת עד היום בשרידים שנחשפו.
הסיור באתר עובר בין רחובות מרוצפי אבן, עמודים גבוהים, תיאטרון רומי, מרחצאות ומבני ציבור. העיר נבנתה בתכנון קפדני, והעושר האדריכלי מעיד על עוצמתה הכלכלית והחברתית. ההליכה בין המבנים יוצרת תחושה של עיר חיה, שנעצרה ברגע אחד.
רעידות אדמה, ובעיקר זו שהתרחשה בשנת 749 לספירה, גרמו לחורבן כבד ולנטישת העיר. שכבות ההרס שנחשפו מעניקות הצצה נדירה לרגעי הסיום של עיר גדולה. בית שאן מציגה את שני פניו של העבר העירוני. שגשוג ועוצמה לצד שבריריות וחורבן.
זהו אתר רחב ידיים, המאפשר לשוטט, לעצור ולהתבונן, ולחוש את עוצמתה של עיר קדומה בתוך נוף פתוח.
נצרת, העיר הגדולה בגליל התחתון, מקבלת בתקופת חג המולד אופי מיוחד ושונה. הרחובות מתקשטים באורות, עצי חג מולד וקישוטים צבעוניים, והעיר מתמלאת מבקרים, תושבים וצליינים המגיעים מכל רחבי העולם. האווירה משלבת קדושה דתית עם חיים עירוניים תוססים.
כנסיית הבשורה ניצבת במרכז החגיגות ומהווה מוקד דתי והיסטורי חשוב. סביב לה פועלות כנסיות נוספות, וכל אחת מהן מוסיפה נדבך למסורת הנוצרית העשירה של העיר. אך חג המולד בנצרת אינו מתמצה רק באתרים הקדושים. השווקים, הרחובות והכיכרות הופכים למוקדי מפגש, מוזיקה וריח של אוכל מקומי.
העיר מציגה בתקופה זו את פניה הרב תרבותיים. חג נוצרי, הנחגג בלב עיר ערבית ישראלית, יוצר מפגש מרתק בין קהילות, אמונות וסגנונות חיים. נצרת בחג המולד היא עיר חיה, צבעונית ומוארת, שבה ההיסטוריה, הדת וההווה משתלבים לחוויה עירונית מלאה.
בנצרת יש גם סצינה קולינרית משובחת. בחרנו לאכול במסעדת רוזמרי, אותה זכרתי מסיור צלמים בו השתתפתי לפני כשנתיים (במסגרת אירוח של עמותת תיירות נצרת). חלק מהמנות שרדו ואכן היו טעימות מאוד. מסביב פזורות עוד מסעדות משובחות רבות.
יצאנו לדרך חזרה עם טעם טוב בפה, ועוד נהנינו משקיעה יפהפיה.
צילומים: אביבה רוזן
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©