ינואר 1, 2026
הנושא המרכזי של ממלכת שוליים, תיאטרון על תיאטרון, הוא נושא מרתק שמזמין את הצופה לחשוב על המקום של האמנות בחברה, על קשיי ההישרדות של יוצרים בתוך ההתמודדות עם המציאות הישראלית המורכבת. ההצגה פוגשת את הצופה עם סיפור על שחקנים ושחקניות שמתקשים להתפרנס מהאמנות שלהם, אך מתעקשים להמשיך וליצור.
המאבק שלהם, המיוצג דרך עולמם של תיאטראות הפרינג', הוא תמונה חיה של מציאות קשה: 'אמנות או נמות', זו תחושת הקיום שמלווה את עולם התיאטרון הקטן והעצמאי בישראל. דרך הדמויות והסיטואציות, ההצגה מציעה מבט כן על הלחץ הכלכלי, המאבק על מקום ותשומת לב, והדילמות שמלווים את היוצרים הפרינג'אים בכל יום ויום.
מה שמייחד את ההצגה הזאת הוא היכולת לשלב בין ביקורת המציאות לבין חזון. מצד אחד, היא מציגה את הקשיים, את אי־הוודאות הכלכלית, הקונפליקטים החברתיים והפוליטיים שמשפיעים על העולם התרבותי. מצד שני, היא מצליחה להאיר את המאבק האנושי, את ההתמדה ואת הרצון ליצור גם כאשר כל הסיכויים נראים נגדך.
ההצגה מציגה דמויות מעניינות, שחקנים שאינם גדולים מהחיים, אלא בני אדם המוכרים לנו, מה שמאפשר לצופה להזדהות ולהתחבר למאבקיהן. הצופה לא רואה רק את המערכת אלא גם את האנשים שבתוכה, עם התשוקות, השאיפות והחלומות שלהם.
הליהוק כאן מעניין ומדויק, ומוסיף הרבה לחוויה הכוללת. ענת עצמון מגלמת את אילנה, מנהלת התיאטרון, בדמות שמשרה סמכות, נאבקת, מרימה ידיים בשלב כלשהו, אך יש בה גם רגישות והבנה כלפי היוצרים הצעירים. עירית בנדק בתפקיד העוזרת הנאמנה מספקת דמות מעניינת עם שאיפות משל עצמה, שמסייעת להחזיק את ההצגה ואופייה האנושי.
שירי לוטן, שמנהלת בחיים האמיתיים את הבימה4, מגלמת את הבמאית הצעירה שלא מוותרת, שממשיכה להילחם למען האמנות והישרדות התיאטרון. הדמויות האלה, יחד עם דמויות שלושת השחקנים, יוצרים הרמוניה מורכבת שמדגישה את האותנטיות והאמינות של הסיפור.
משחקם הוא ללא ספק נקודת כוח מרכזית של ההצגה, הם מצליחים להשרות מציאות כאוטית ובמקביל להראות את הדילמות והקונפליקטים הפנימיים של כל דמות ואת יחסיהן המורכבים.
הצגת אנטיגונה הקלאסית כהצגה האחרונה בתוך הסיפור היא בחירה מעניינת. היא מהווה סוג של נקודת סגירה, שמחברת בין המאבק הקלאסי על צדק, מוסר ואומץ לבין המאבק הקיומי של התיאטרון הישראלי. זהו מיזוג חכם בין עולמות: הקלאסיקה שממנה אפשר ללמוד על אחריות, החלטות אישיות ותוצאות, לבין המציאות המקומית שבה יוצרים נאבקים לשמור על חלום האמנות שלהם.
דבריה של אילנה לשחקן חיים, שכתב מחזה משלו, מוסיפים ממד של תקווה ומבטיחים: יש דור המשך מוכשר, ויש עתיד – בין אם התיאטרון ייסגר ובין אם ישרוד. ההצגה מצליחה בכך להציג גם מסר חיובי, שמאזן את הקושי והחזון של הפרינג', ומראה שהאמנות נמשכת גם במצבים הקשים ביותר.
כמו תמיד, המרגש ביותר הוא הקשר בין בני אדם, מערכות היחסים המתפתחות, והסודות שמתגלים בתהליך העבודה המשותפת. השחקן שמתוודה בפני הבמאית שהוא למעשה סובל מהלם קרב, לכן קשה לו להגיע בזמן.
הוא מתקשה לישון בלילה ולהתעורר בבוקר, הוא מתקשה לתפקד במצבים שונים, ועדיין, המשחק חשוב לו ביותר. הוא מתעקש להישאר. מערכת היחסים בין המנהלת לעוזרתה נוגעת לליבנו, הנאמנות שלהן זו לזו והאכפתיות שהן מגלות.
מבנה ההצגה והבחירה להציג על הבמה, במקביל, את שני חוטי העלילה, המנהלת ועוזרתה מול השחקנים עם הבמאית, תורמים לדינמיקה ולמתח הדרמטי. אין פיזור, אין עצירות שמורידות את העוצמה; הכל מתפתח בקצב יציב, מה שמאפשר לצופה להתחבר לדמויות ולסיפור.
תפאורה ותלבושות של ליאור מנור צמח מוסיפות מימד חזותי שמחזק את תחושת המתח והמציאות של תיאטרון קטן שמתמודד עם אתגרים גדולים. המוזיקה של ליאם תורג’מן משתלבת בצורה עדינה אך משמעותית, ומדגישה את הרגעים הדרמטיים והאינטימיים כאחד ולתאורה יש תפקיד מרכזי ביצירת הניואנסים של ההצגה.
מה שמרגש במיוחד הוא האיזון בין ביקורת כלפי המערכת לבין הצגת הצדדים האנושיים של היוצרים עצמם. ההצגה לא מתמקדת רק בקושי, אלא מראה גם את ההתמדה, היצירתיות והיכולת למצוא נקודות אור. הצופה נחשף לדמויות השחקנים שמנסים לשמר את האמנות שלהם למרות הכל, וזהו מסר חזק שמתחבר היטב לכל מי שיצא פעם למאבק אישי או מקצועי.
יש כאן ניסיון לא רק להציג בעיות אלא גם לתת מקום לפתרונות, ליצירתיות ולדורות הבאים – וזה הופך את החוויה למלאת השראה.
הצגה זו מצליחה להביא מסר של מקצועיות ואמינות. היא מדגימה שלמרות התקציבים המוגבלים, הקשיים הכלכליים והלחצים החברתיים, ניתן ליצור אמנות איכותית, מרתקת ומשמעותית.
הבחירה להראות את המאבק מתוך פנים התיאטרון – במקום לדבר עליו מבחוץ – מחזקת את האותנטיות ומביאה את הצופה למקום שבו הוא יכול להבין באמת את הקשיים ואת ההישגים של היוצרים.
ממלכת שוליים היא הצגה שמצליחה לשלב משחק מצוין עם נושא מרתק ועם מסר לגבי הקשיים ועתיד התיאטרון הקטן. היא מזמנת את הצופה לחשוב על תפקיד האמנות בחברה, על המאבק הקיומי של תיאטראות פרינג', על ההתמודדות האישית של היוצרים ועל תקוות העתיד.
זוהי הצגה מעניינת, אמיצה ובעלת נוכחות, שהיא חוויה תיאטרונית, גם למי שמכיר את עולם התיאטרון וגם למי שמגיע עם עיניים סקרניות ורצון לראות את מאחורי הקלעים של עולם יוצרים נלהב שמתעקש להישאר בחיים. מרתק.
צילומי סטילס: אביבה רוזן
לפרטים נוספים:
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©