נס ציונה המחזמר, אנסמבל קבוצת עבודה, תמונע

'נס ציונה המחזמר' אינה הצגה חדשה, ודווקא אחרי הצלחה במשך זמן רב יחסית, כשלוש שנים, זמן רב עבור כל הצגה, קל וחומר הצגת פרינג' שעדיין רצה. ביקשתי לצפות בהצגה, ולא התאכזבתי. אנסמבל קבוצת עבודה בהנהגתם האמנותית של יגאל זקס ונעם גיל בהחלט מספקת את ההנאה והגירוי החשיבתי שהיא מבטיחה.

נס ציונה, עיר ואם בישראל, עיר שגדלה ממושבה בה צמחו אנשים שראו בעצמם 'נס ציונים' גאים, היא כמובן רק סימבול. איזה שהוא סמל למקום שהוא קצת במרכז וקצת פריפריה, אפילו יותר מיהוד, שהיא המקום אליו וממנו עוברים גיבורי המחזה. המקום מגדיר את יושביו, זוהי מסקנה מתבקשת. אנחנו בוחרים לגור במקום מסויים, כלומר אנחנו מזוהים אישיותית. אם בחרנו לגור במקום קטן, בו כולם מכירים אותנו, אנחנו מתוייגים לעד ובלתי אפשרי לשנות את התיוג.

כל ההצגה מתרחשת כאשר יש לנו תחנת אוטובוס על הבמה. תחנת האוטובוס של נס ציונה מושבתת זמנית לתמיד. מצד שני, האוטובוס מככב בהצגה, כאשר הוא נושא, נשוא ומושא. הוא מקום עבודתו של אחד מתאומי הנהיגה, האחד מורה לנהיגה והשני נהג האוטובוס. הוא עובר בתחנה, הוא לוקח אחד מתושבי נס ציונה ליהוד, לשם עבר כדי לשדרג את חייו. במקומו הוא מביא את ורדית (יעל חן, שהיא גם המחזאית והבמאית של ההצגה) שעברה מיהוד לנס ציונה, כדי לשדרג את חייה.

המחזמר המקפיץ באנרגיות שלו, מעודד אותנו לחשוב על העולם במונחים של 'ווינרים' ו'לוזרים', מוצלחים ובלתי מוצלחים, אנשים שמשלימים עם גורל של אפסיות ואלה שבולעים את היקום ורותמים אותו לצרכיהם. על הבמה כמו בחיים, הלוזרים רבים יותר, הרבה יותר, מהווינרים. מעבר ממקום למקום לוקח את הלוזרים למקום בו הם מקווים שיהיו קצת יותר ווינרים, או שמא קצת פחות לוזרים.

יש לנו פה שני גיבורים, גבר ואישה. הוא, ינון, לוזר קלאסי, זה שלומד נהיגה כבר שלוש שנים ואינו יודע לעשות זינוק בעלייה. עד כדי כך, שהמורה לנהיגה, ששואף להיות קואצ'ר, מפטר אותו מתפקיד תלמיד הנהיגה ומבשר לו כי לעולם לא יהיה נהג. ינון חי את חייו 'און הולד', במין עצירה. הוא יושב בתחנה, אבל לעולם אינו עולה על האוטובוס. הוא השלים עם תפקידו בחברה, אבל גם מנסה לגונן על כבודו העצמי המועט.

ורדית מגיעה לנס ציונה כשהיא שואפת לשנות סטטוס בעיני עצמה, ומצליחה למצוא עבודה בעיריה, כעוזרת של עוזרת אישית לראש העיריה. הראש הוא כמובן סטטוס נחשק, של מי שמצטייר בעיניה כווינר, הוא מושא להערצתה, משהו עילאי ומרוחק, והיא מפנטזת בלי הפסקה. כשהיא שומעת שהוא התגרש, היא מפנטזת על כך, שהוא מחזר אחריה.

במציאות, היא פוגשת בינון בתחנת האוטובוס, ושם מתחיל להתפתח קשר אמיתי. זמן לא רב לאחר מכן מנפצת העוזרת האישית שהיא העוזרת האישית שלה, דמות צבעונית, לוזרית במסווה של ווינרית, עם עורב על כתפה וסיגריה נצחית בידה או בפיה, סממני סטטוס בעיניה, את אשליותיה של ורדית. היא מסבירה לה שינון הוא 'הערסל' של העיר. דהיינו, הוא אפס מאופס שצריך להתרחק ממנו.

ורדית מנסה לציית, אבל גם לאחר שהוזהרה, היא פוגשת בינון שמציע לה לצאת לדייט. היא מסבירה לו שהיא לא יכולה לצאת עם גבר שרק יושב בתחנת אוטובוס, לעולם לא עולה עליו, אין לו עבודה ואפילו רישיון נהיגה אין לו. בכך היא מניעה את ינון לעלות על האוטובוס, ולחפש בו עבודה. היא עושה שינוי ענק בחייו של הלוזר. פתאום הוא פחות לוזר. יש לו שאיפות. הוא רוצה להיות מישהו. משהו.

המחזמר מוצג לנו, במידה רבה, כקומדיה של נונסנס, הדמויות סטריאוטיפיות, מוגזמות, פאנץ' רודף פאנץ', בהומור ברמות שונות. לא הומור גבוה במיוחד. רק במבט עם קצת יותר פרספקטיבה, אנחנו מסוגלים להבין את עומקו של מחזמר הנונסנס הזה. המבט על החיים כעולם של אנשים שהם מצליחנים או מפסידנים, שדימויים העצמי, שמוסגר מכבר על ידי החברה בה הם חיים, יכול להשתנות, בקושי, כשהם רוחשים פרספקטיבה חדשה. לעיתים קרובות יידרש לצורך זה אדם חדש בחייהם, שימסגר להם את עצמם אחרת. ציפיות אחרות מכפי שהכירו, העצמה כלשהי, והאדם החדש עושה עבודה של קואצ'ר.

אותו מקצוע שהמחזמר לועג לו, כשהמורה לנהיגה הופך לקואצ'ר, וכולם בעצם מתיימרים להיות קואצ'רים, נותן לעיתים תוצאות. גם כשהמציג אינו קואצ'ר מוסמך. כל אחד מאיתנו, אומר לנו המחזמר, בסופו של דבר, יכול להיות קואצ'ר, משנה חיים, למישהו אחר ולעשות הבדל ענק בחייו.

חוץ מזה, בסופו של דבר, גם לוזרים יכול להיות מאושרים, במיוחד אם הם מוצאים את הזוגיות הנכונה, עם אדם שמעורר אותם לחיים חדשים שמשאירים את הסטיגמות הישנות מאחוריהם.

בשורה התחתונה: מחזמר מעורר, מצחיק, שאחרי הצחוק מביא אותנו גם למחשבה ואולי אפילו למסקנות שיכולות לשנות (במשהו) חיים.

מאת ובבימוי: יעל טל // דרמטורגיה: יגאל זקס // עיצוב תפאורה ותלבושות: דפנה פרץ // עיצוב תאורה: יעקב סליב // מוסיקה: נעמה רדלר // ע. במאי: גילי נוימן // ניהול הצגה: שקד שנלר // שחקנים: אורי עטיה, מעין ויסברג, אסף פריינטה, יעל טל, עומר עציון, נעמה רדלר

צילום: אביבה רוזן

נס ציונה- המחזמר