ראיון עם כרמל כהן

כרמל כהן סיימה לאחרונה מסלול ארבע שנתי של לימודי משחק במסגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ואפילו קיבלה תואר מוסמך (שני). הסטודנטים המסיימים מקבלים, בנוסף ללימודי משחק, גם תארים אקדמיים והרבה ידע תיאורטי. מצד שני, זהו מסלול קצת פחות מוכר כיום לשחקנים, אבל כרמל מקווה שזה ישתנה במהרה.
במופע הסיום של הבוגרים כרמל שיחקה את הורציו, חברו הקרוב של המלט. המלט באוניברסיטת תל אביב – בילוי נעים

כרמל מספרת שלימודי המשחק באוניברסיטה מספקים חוויה מאוד מגוונת. באוניברסיטה, היא אומרת, יש לימודי משחק מעמיקים ומעשירים וגם לימודים אקדמיים מרתקים, שנותנים זוויות שונות על עולם התיאטרון, זוויות שהן ייחודיות למוסד אקדמי. "אנחנו עובדים על הפקות. בשנים הקודמות עבדנו ושיחקנו במחזות של לורקה, חנוך לוין, והפקות מעניינות נוספות. אני מרגישה שיש לי כבר כלים מעמיקים יותר. כבר בשנה א ניתחנו את המחזה המלט, וכשקיבלנו את הטקסט של המחזה שאנחנו משחקים בו עכשיו, מייד קפצו לנו השינויים מהמקור. זה נתן לי כלים חשובים כשחקנית".

נהנית מהשילוב של משחק ולמידה אקדמית.

"אלון טיראן, מנהל התיאטרון של האוניברסיטה, לחץ את ידי בסוף ההצגה, ואמר לי שרואים גם את האינטלקט. בכלל, הלימודים כמו בכל בית ספר למשחק, בכל שנה מקבלים כלים נוספים. בשנה הראשונה חושבים שזה ככה, כי לומדים שיטות מסויימות. בטוחים שזה מקצוע השחקן, ובשנים הבאות פוגשים עוד במאים ועוד שיטות. למשל, היו לנו ארבעה קורסים שונים שעסקו בתנועה. ביניהם קורסים של מחול וריקוד וקרבות במה".

רכשת ארגז כלים.

"גם פיתוח קול למדנו עם כמה מורות. מונח שם ארגז כלים גדול, כל מורה נותן כלי אחר, ולי כשחקנית יש חופש לבחור מה הכי מתאים לי. בשיעורי משחק, למדנו עקרונות מאוד ספציפיים. היה קורס שבו התאמצתי מאוד, ולא הכל עבד לי. בסמסטר הבא עבדנו עם מורה אחר מזווית אחרת, מנגנונים אחרים, תרגילים אחרים, למשל, שימוש בגוף וחיקוי של חיה. לזה מאוד התחברתי. אז הבנתי שאני לא חייבת למצוא את הסיפור הכי כואב שלי כדי למצוא את הדרך להתחבר לתפקיד. יש גם דרכים אחרות.
בהקשר של המלט, עם אריאל, הוא אהב את המודעות לזה שאנחנו גם שחקנים, זה לא טוטאלי. אני לא רק הדמות. כל הזמן יש עבודה על שכבות. כרמל השחקנית, השחקנית בתוך ההצגה ובהמלט יש גם השחקנית שבתוך ההצגה שבתוך ההצגה. לא הבנתי שאני כל שלושת הרבדים האלה בהתחלה".

הייתה חוויה להעלות את המלט בבימוי של אריאל וולף.

"כן. למשל, אריאל אמר 'אני אוהב את זה שהצופים שואלים את עצמם אם זאת הדמות או השחקנית שצחקה עכשיו'. אם לא אריאל, לא הייתי לומדת את זה. לא ראיתי את בעצמי את ההצגה בה אני משחקת, אז קשה לי לדעת איך זה נראה. את זה הצופים יכולים לדעת".

מה גרם לך לבחור באוניברסיטה?

"קודם כל, לדעתי,  זה תלוי אופי. אני הייתי קצינה בצבא, היה שיח ללכת לעבוד בהייטק, אבל תמיד ידעתי שאני רוצה להיות שחקנית. למדתי במגמת משחק בתיכון.  היו לי לבטים והלכתי ליום פתוח באוניברסיטה. התרשמתי שזאת אופציה, אבל כשזה נהיה רלוונטי מצאתי את היתרונות שבלימודים האלה".

מה היתרונות?

"הייתי ילדה חנונית והיה לי חשוב בסיס של ידע ומחקר. מה שלמדנו היה מרתק, החל מתולדות התיאטרון ביוון וברומא, תיאטרון בתקופת הרנסנס ועוד. שנתיים למדנו יסודות התיאטרון. מאוד התחברתי לאווירה, זו לא תחושה של קומונה כמו שקיימת אולי בבתי ספר אחרים למשחק. אהבתי את הרעיון של הפרייה הדדית. עבדנו גם עם מסלול בימוי, ועם החוג לקולנוע. הם עובדים על הסרטים שלהם ויש לנו המון שיתופי פעולה. כך יצא לי להתנסות גם בקורס משחק מול מצלמה.

גיליתי תוך כדי הלימודים, שהמורים במסלול הם מעולמות שונים. זה מוסיף לתחושה שהבחירה היתה מוצלחת. בלי קשר לתעודה שמקבלים בסוף, היה לזה המון ערך מוסף. בית הספר למשחק של האוניברסיטה  מספק חוויה מעניינת, אנחנו הבוגרים פותחים את האפשרויות לבאים אחרינו".

מה את עושה כיום?

"אני עובדת בקאמרי, בבית ספר 'הקאמרי אקדמי', עם המנהל אוהד ובר. במוסד הזה של התיאטרון קיים בית ספר למחזאות ומשחק, לנוער ומבוגרים, משחק מול מצלמה ועוד הרבה קורסים. אני רכזת תלמידים וסגל. היה שיתוף פעולה בין האוניברסיטה לבין ה'קאמרי אקדמי'. בסוף הקורס יש פסטיבל 'כאן ועכשיו' של קריאות מבויימות. הכותבים מציגים מערכה ראשונה של המחזות שכתבו, והמציגים הם סטודנטים. שאלתי האם יש משרה פנוייה. אמרו לי שכן, גם זאת שהחלפתי היתה בוגרת החוג התיאטרון במסלול משחק.

אז נכנסתי לתפקיד ואני חווה את הדברים מבפנים. גם השנה אנחנו בשיתוף האוניברסיטה. יש שחקנים מכל בתי הספר. עכשיו אנחנו, בוגרי אוניברסיטת תל אביב במשחק, מעורבים בעוד משהו, ויבינו מי אנחנו.

את עושה דברים.

"כן. יש תחרות המונולוג הקומי על שם ספי ריבלין והשנה התמודדתי והגעתי לגמר, אליו הגיעו ארבעה מתמודדים מכל בית ספר למשחק, והשתתפתי בגמר כשחקנית. ככה אנחנו פותחים דלתות גם לבאים אחרינו מהמסלול בתל אביב. אנחנו מוכיחים את יכולתנו".

את יודעת ליצור הזדמנויות.

"אני מרגישה שהזדמנויות נוצרות ואני גם יוצרת לעצמי הזדמנויות. יש עוד אספקט משמעותי. רשתות חברתיות. נעשיתי אדם מאוד פתוח. באינסטגרם למשל, אני משתפת על כל דבר. החוויה של להיות שחקן היא מאוד חשופה, ואני מתאמנת בלהיות חשופה. זה חלק מהיומיום שלי. גם על הבמה יש דברים שמגנים על השחקן. זה הגוף שלי וזאת אני. מצאתי את המשאבים בתוכי כדי לתת קול לדמות. זה משהו שדורש המון תירגול ובית ספר זה לכל החיים. כל עבודה זה שיעור חדש. אני כבר יודעת דברים שאני אשכלל לאורך הדרך. עבודה עם במאים שלכל אחד דרך עבודה משלו".

אולי זה נראה רחוק, אבל האם יש כבר שאיפות לעתיד, מעבר למשחק?

"קודם כל, כמובן, השאיפה היא להיות שחקנית מצליחה. כבר אני מתחילה לראות את הפוטנציאל שמעבר לתיאטרון, מעניין אותי  גם קולנוע וטלויזיה. יש דמויות שהייתי רוצה לתת להן קול, לספר סיפור שנוגע באנשים.
הייתי כל הזמן במקום של תרומה חברתית, דברים שיש להם משמעות, אקטיביזם. כנערה חשבתי שמשחק זה אגואיסטי. היום אני מרגישה אחרת. זה כוח להתמודד עם מציאות. וגם זאת שליחות. אני לא יזמית איכות הסביבה, אבל מזווית אחרת שקל יותר להתחבר אליה, לשנות מחשבה ורגש.  שתהיה לזה משמעות".

כיוונים נוספים? מחזאות? בימוי?

"הגשתי מחזה קצר לפסטיבל תיאטרון קצר בצוותא. אני אוהבת ליצור בעצמי, תמיד הייתה לי יצירתיות ואני בטוחה שאעבוד גם כיוצרת עצמאית".

צילום: אביבה רוזן