אהבה משוגעת בקולנוע

'אהבה משוגעת' של ז'יל ללוש הצרפתי, שראה את המצלמה מכל הכיוונים האפשריים, כמי שהיה שחקן, תסריטאי ובמאי הוא סרט מעניין, מעורר מחלוקת וארוך. הסרט השתתף בבחירה הרשמית של פסטיבל קאן 2024 והוא מועמד ל 12 פרסי סזאר, הפרסים החשובים בתחום הקולנוע בצרפת.

ללוש הוא אחד הבמאים הצרפתים החשובים של זמננו, והצוות של השחקנים שגיבש הוא מהבולטים בצרפת כיום.  ללוש בחר ליצור תסריט מרב מכר אירי דווקא, שמתרחש במקור בסימטאות דבלין והתאים אותו לעיר צרפתית תעשייתית.

זהו סיפור של אהבה גדולה של נער ונערה, שמתבגרים לגבר ואישה צעירים. הם חיים בשכונת מצוקה ששליטים בה מחסור ופשע. הנער, שגדל במשפחה גדולה עם אחים ואחיות רבים וזכה למעט מדי חיבה ותשומת לב, הוא נער יוצא דופן ביכולותיו, אשר אין להן הכוונה וביטוי חיוביים, והוא נושר ממערכת החינוך והופך למנהיג של כנופייה קטנה. הוא נפגש עם הנערה, היתומה מאם, שלמרות שנסיבות החברתיות והכלכליות הלא מעודדות, יש לה אב חם, אכפתי ומשקיע, מסוג שכולם היו רוצים. הוא מתגרה בו, היא מתגרה בו חזרה, והם מתחברים מייד. הכימיה הזאת, שיש לעיתים בין גבר לאישה, מתפרצת בהם, והם מתאהבים בגדול.

האהבה שלהם, מעבר לנסיבות הקשות בהן הם חיים, היא אהבה גדולה מהחיים, ואחד הדברים שהסרט מראה לנו, הוא שאהבה כזאת יכולה להתקיים בכל מקום, שמהות הרגשות היא פנימית ולא קשורה לנסיבות. אהבה סוערת, שמתעלה מעל לכל אירוע והזדמנויות בחיים היא אפשרית. זהו קשר נשמתי בלתי ניתן לניתוק, גם כשנראה שכל ההתרחשויות בחיים מובילות למקומות אחרים.

האהבה המסורה הזאת, שמכונה 'אהבה משוגעת', היא הנושא המוביל, המרגש, של הסרט. לצד הנושא הזה מתקיימים נושאים רבים נוספים, שהם חשובים ומרכזיים. חלקם נושאים  חברתיים, כמו השייכות למעמד מסוים, במקרה זה מעמד הפועלים הנמוך והעני, שמוביל לפשע, בין אם פשע זעיר, כמו גניבות קטנות, או לפשע שמתמקד בסחר בסמים, זנות ואפילו מוביל לרצח. רמות האלימות בסרט גבוהות מאוד, והוא לא תמיד קל לצפייה מבחינה זאת. יש לומר לזכות הצלם, שהוא מצלם גם את הסצנות האלימות ביותר בצורה יצירתית ומאוד אסתטית.

בין הנושאים החברתיים אנו רואים גם מה קורה במשפחה מרובת ילדים, שבה אין להורים זמן וסבלנות להשקיע בכל ילד, לעומת משפחה שבה יש חום והשקעה בילדים. אנו מהרהרים מדי פעם, מה היה קורה לנער המוכשר הזה, אם הייתה להוריו היכולת לטפח אותו ואת  כישוריו.ברמה האישית, הפסיכולוגית, אנו רואים את התהליכים שמשפיעים על הנער והנערה והופכים אותם למה שהם, ודוחפים אותם לאהבה הגדולה שמתפתחת ביניהם.

בסרט הארוך הזה, 165 דקות, שהוא ארוך מדי לטעמי, ונראה שניתן היה להביא את תכניו החשובים גם בזמן קצר יותר, יש הרבה רגעים נוגעים ללב ומרגשים.

הדרך בה מתקרבים הגיבורים שלנו, ריגשית ופיזית, בתחילת הדרך וגם לאחר מכן, כשהם אנשים בוגרים, לאחר שהוא משתחרר לאחר עשור בכלא, כשנשפט על פשע שלא ביצע.

אחת הסצנות היפות, אסתטית, המרגשות והנוגעות, היא הסצנה בה הזוג בגיל הנעורים עושה אהבה בפעם הראשונה, בדשא ביום שמשי. הכל מרומז, יפהפה ומפעיל את כל החושים שלנו. הצילום מעביר לנו היטב את החוויה, של אהבה שמתפתחת ממקום עדין ורך של אנשים שנראים חיצונית חזקים וקשים לעיתים. כל כך הרבה מסרים עוברים בסצנה היפה הזאת על אהבה גדולה. זוהי סצנה שכל מי שצופה בה יזכור תמיד. גם השימוש במוזיקה, לא מעט ממנה אנגלית ואמריקנית, מוסיפה נופך ריגשי לסרט. ללוש, כתמיד, יודע את המלאכה, אם כי לעיתים ריבוי הנושאים שהצופה צריך להתמודד עימם במקביל, מתיש משהו.

סצנות רבות, חזקות, רודפות זו את זו, ובסופו של דבר, שני האנשים הצעירים שעברו, כל אחד, מסלול משלו, מקבלים הזדמנות לעמוד שוב זה מול זו, שוב מלאים באהבתם, ולראות מה הם מסוגלים לעשות עם אהבתם לאחר כל השנים, האם יש לה עדיין סיכוי. כדי לקבל תשובה לכך לכו לצפות בסרט.

• בימוי ז'יל ללוש
• הפקה: אלן אטאל, הוגו סלינאק
• תסריט: ז'יל ללוש, אודרי דיוואן, אחמד חאמידי, על פי ספרו של נוויל תומפסון
• צילום: לורן טאנג'י
• עריכה: סימון ז'אקה
• מוזיקה: ז'ון בריון
• משחק אדל אקסרקופולוס, פרנסואה סיביל, אלן שבה, בנואה פולבורדה, ונסן לאקוסט, אלודי בושה