אחד בלי השני, הבימה4

'אחד בלי השני' של אופק לוי, מחזאי צעיר אבל כבר כמעט ותיק, הוא מחזה על מערכות היחסים המורכבות שצעירים, וגם מבוגרים יותר, מסתבכים בהן בימינו. כולם כמהים לאהבה, אבל מפחדים ממנה לעיתים אפילו יותר מאשר רוצים בה. ולפעמים כל כך רוצים, שהרצון הופך את האהבה למושא תאווה בלתי אפשרי להשגה, ואם הוא ניתן להשגה, הרי שאין זאת, כנראה, אהבה. כך פועלת הפסיכולוגיה המפותלת של המתאהבים והשואפים להתאהב בימינו, שלעיתים קרובות מדי הורגת כל סיכוי למערכת יחסים אינטימית מוצלחת, ומגבירה את הסבל של מחפשי האהבה.

שני הצעירים, בשנות השלושים לחייהם, נפגשים בדירתו של הבחור, הוא עומד לנסוע לחודשיים לברלין, להתאווררות אחרי מערכת יחסים שנסתיימה, והיא באה לשכור את הדירה בסבלט לחודשיים הללו. היא מגיעה כחצי מזוג, זוג מאורס אפילו, היא מראה את טבעת הנישואין, אלא שבמהירה היא מספרת שנפרדה מבן זוגה, נח, כיוון שלדבריה, היא חושבת שלא אהב אותה באמת. שני הצעירים, היא, ענבל, סטודנטית לרפואת שיניים, והוא, אריק, מעצב אמבטיות, שני מקצועות שסטריאוטיפית אמורים להגיד עליהם משהו. היא אמורה להיות מרובעת, אולי שמרנית, והוא פתוח יותר, אלא שהם בדיוק ההיפך מזה. הוא, המעצב, הרבה יותר מרובע וסגור ממנה, שוקקת החיים שמחפשת הרפתקאות. במהלך ההצגה שניהם יגלו גם צדדים שונים ומגוונים יותר, כי אדם איננו רק דבר אחד, ובנסיבות שונות הוא יכול לגלות  צדדים הפוכים לגמרי שלו.

הפגישה שלהם מתחילה בקונפליקט, הם לא ממש נראים כסובלים זה את זה או כאנשים שמסוגלים להסתדר זה עם זה, היא הולכת, לאחר שהוא כמעט זורק אותה מהבית, ואז חוזרת, כדי לקחת את טבעת האירוסין שהשאירה בכוס המשקה שלה. אז מתגלה המטרה האמיתית של בואה, להכיר את הגבר שהתראיין למגזין טיים אאוט, וסיפר על עצמו דברים שנגעו לליבה. היא מרגישה שהוא בדיוק הגבר המתאים לה. הוא מתפתל, מנסה להתחמק, ובכל זאת היא מצליחה לפתות אותו, בתחילה בנשיקה, בסקס, ואחר כך היא מצליחה להיכנס ללבו עד כדי כך, שהוא מסכים שתבוא עמו לברלין.

לאורך כל הדרך, הם מדברים את החששות והחרדות שלהם, לצד התקוות והציפיות. הם מקרבים ומרחיקים, הם בוחנים וחוששים. היא כביכול פתוחה יותר, הוא חרד ומתוכנן, אבל הם מצליחים להגיע ולהתקרב. באחד מרגעי השיא, הם יושבים על הספה ומתלטפים, והקרבה שנוצרה ביניהם מורגשת היטב. כמובן שלא מזיקה העובדה, שהשניים,  בן אדם ורוני שלו, הפכו לזוג בעקבות החזרות להצגה. היותם זוג של ממש, ודווקא בתחילת דרכו, נותן להצגה נפח נוסף, שכן הזוג שבהצגה מתחבט אבל מתקרב ונותן לעצמו להפתח ולהיחשף, כמו תהליכים שעברו, מן הסתם, השחקנים שמשחקים אותו במציאות.

כל מהלך הדברים מחזק את התחושה, שקשה, עד בלתי אפשרי, למצוא כיום מערכת יחסים שתהיה טובה לאורך זמן, שהאהבה תשמר בה והיא תצליח להתגבר על כל המכשולים הרגשיים. הרגע בו ניצתת בנו תקווה הוא רגע בו ענבל אומרת לאריק שבסופו של דבר, לא כל שנכתב עליו בעיתון הוא שהביא לכך שהיא רוצה בו, אלא שיש משהו אחר, משהו שניצת ביניהם, שנותן לה את התחושה שהם יכולים להיות יחד ולהצליח בזוגיות שלהם. עם זאת, מעבר לדברים, מלווה אותנו כל הזמן אותו צל, של חשש, שבא בעיקר מכיוונו של אריק, אלא שגם אנחנו, הצופים, לא משוכנעים שיהיה שם הפי אנד. האם יהיה הפי אנד, את זה אתם מוזמנים לבוא ולגלות בעצמכם.

את ההצגה, שהיא לעיתים מצחיקה למרות שיש בה הרבה מורכבויות, המחיז וביים אופק לוי, יוצא תוכנית 'האח הגדול'. מבחינתי זוהי עובדה לא ממש חשובה, בעיקר כיוון שאינני צופה בתוכנית הזאת, אלא שאופק הוא צעיר, בן 23 בלבד, שכותב את חייהם של אנשים מבוגרים ובעלי ניסיון רב הרבה יותר משלו, וזה מעניין, כיוון שהוא מצליח, לתחושתי, לתפוש היטב את הציפיות ואת הקונפליקטים שמניעים אותם. אופק, שהתחיל לכתוב בגיל צעיר, וכבר בגיל 15 זכה להעלות הצגה משלו בשם 'פסיכו-לוג', שהתבססה על חרם שעבר בילדותו, עלתה בצוותא וזכתה בפרס נשיא המדינה. מאז הוא כתב וביים מספר מחזות נוספים, שכולם עוסקים במערכות יחסים.

בשורה התחתונה: זוהי הצגה על מערכות יחסים זוגיות שמעוררת למחשבה, ויכולה אפילו לתרום לבחינה מחודשת של כל מיני מושגים וקונספציות שמנחים אותנו. למי שמוכן להבין עד כמה הפסיכולוגיה של הפחד מדחייה, מהתאהבות ומאושר נוכחת בדרכי בניית מערכות היחסים שלנו, יש פה אפשרות להסתכלות מעניינת. וגם אם לא, זוהי הצגה שכייף לצפות בה.

לפרטים ותאריכים נוספים:

אחד בלי השני – הבימה