אמוק בתיאטרון מלנקי

שטפן צוויג היה אוסטרי גאה, לצד יהדותו, שבאה לידי ביטוי גם בכתיבתו, אם כי ראה בעצמו יותר אירופאי מיהודי. כשעלו הנאצים לשלטון, כבר לא יכול היה להמשיך להתייחס ליהדותו כמקרית. בנסיעותיו הרבות פגש את הרצל. כסופר אהוב, סבל מאוד מרדיפות הנאצים, ששרפו את ספריו בשל יהדותו. הוא נמלט לאנגליה, ומשם לברזיל. בברזיל, בעיירת נופש, התאבד עם אשתו השנייה. הם לא יכלו לסבול את אבדן האירופאיות.

צוויג היה אדם רגיש, והיו לו נטיות לבעיות רגשיות ולהתקפי זעם, בעיקר בילדותו. לכן יכול היה להבין את התופעה 'אמוק', שמקורה במלזיה, מין רוח עיוועים שמשתלטת על אדם ומובילה אותו להתנהגות חסרת מעצורים, לריצת אמוק אשר דוחפת אותו להשמיד ולהרוג כל דבר שהוא יכול לפגוע בו בדרכו. צוויג עסק רבות בנושאים פסיכולוגיסטיים בכתיבתו, וזיגמונד פרויד, יהודי וינאי גם הוא, נהג לקרוא את כל יצירותיו טרם פרסומן ולכתוב את הערותיו.

מלנקי בחרו להעלות את ההצגה הזאת של צוויג, שמתאימה תמיד, כיוון שעיסוק ברוח האדם הוא תמיד משמעותי, אך כעת, בתקופה הקיצונית שאנחנו חווים היא רלוונטית במיוחד.  ההצגה מתחילה בהפלגה בלב ים. המקום הוא האוקיינוס שבין מלזיה לאירופה, האוקיינוס ההודי, והמיקום והרוח השורה על ההתרחשויות מומחשת על ידי תיאטרון צלליות אסתטי ויפה להפליא.

העלילה עוסקת ברופא שמאוד מעריך את עצמו, הוא הגיע מאירופה למזרח אסיה, ושם עשה נפלאות באדם בכיר מאוד, אשר ניתח וזכה לתהילה, אך 'נתקע' במקום נידח שם לא הייתה לו אפשרות לקשר עם נשים אירופאיות. כאשר לקליניקה שלו נכנסה אישה הדורה ויפהפיה, שביקשה ממנו לעשות לה הפלה, אשר אסורה על פי החוק, הוא הסכים, בסופו של דבר, אך לא תמורת כסף בלבד, אלא דרש יחסי מין. היא ברחה ממנו בגועל, והוא איתר אותה ורדף אחריה, בעוד היא נמלטת ממנו. ההפלה שביצעה, בסופו של דבר, בשיטות פרימיטיביות, עלתה לה בחייה, והרופא שהתייסר על כך, נתקף באמוק. אולם, בסופו של דבר, לא רק העלילה חשובה כאן. בעיקר חשוב כאן העיסוק באופי האנושי, כמו ביצירותיו האחרות של צוויג. המחזות שלו דורשים במאים ושחקנים שיהיו מסוגלים להתעלות ליכולת המעמיקה לדייק את הצגת נפש האדם ולהגיע להזדהות שלמה עם מנעד הרגשות הרחב שקיים במחזה.

הבמאי, מיכאל טפליצקי, שגם עיבד את המחזה, עשה עבודה נפלאה בליהוק הדמויות: דודו ניב בתפקיד הרופא האירופאי שנקלע למזרח אסיה ועובר שם תהליכים מורכבים, אורי לבנון בתפקיד הנוסע שמשמש לו אוזן קשבת ואנה דוברוביצקי בתפקיד האישה שהיא מושא תשוקתו וחרטותיו של הרופא, מקור האמוק שלו. כולם מבצעים את תפקידם בוויטואוזיות, דודו ניב במשחק עוצמתי, משכנע מאוד בציניות שלו מחד, ובהתקפי הצער והזעם שלו, וכשהוא עומד לפני הקהל ומזיל דמעות כנות, אמיתיות, הוא מכמיר לב. הוא מציג רגעי תיאטרון אלמותיים שלא ניתן יהיה לשכוח.

משחק מעולה, תפאורה מצומצמת שמועשרת מאוד על ידי תיאטרון הצלליות שמכניס אותנו לאווירה הנכונה, משחקי תאורה שתומכים בכל אלה, הופכים את ההצגה, שרצה כבר שנים, להצגה כדאית ביותר לצפייה.

מאת: שטפן צוויג

תרגום: רועי חן

עיבוד ובימוי: מיכאל טפליצקי

עיצוב במה: פולינה אדמוב

עיצוב תאורה: מישה צ'רנייבסקי ואינה מלקין

עיצוב תלבושות: יהודית אהרון

כוריאוגרפיה: לנה רוזנברג

תיאטרון צלליות: קסניה מורוז

מוזיקה מקורית: יבגני לויטאס

ע. במאי: יסמין בר שלום אגמון

משתתפים:

דודו ניב

אנה דוברוביצקי

אורי לבנון

לפרטים ומועדים נוספים:

https://www.malenky.co.il/amok