'בלוז לחופש הגדול' היה סרט שהיכה גלים בתקופתו, ולא בכדי. רנן שור, הבמאי, הביא בו חוויות מהמחזור שלו בעירוני א' בתל אביב, שסיים את התיכון והתגייס בשנת 1970, שנת מכתב השמיניסטים המפורסם. רנן היה, אגב, תלמיד של אבי, פרופ' צבי רוזן, בעירוני א'. מעבר לחוויות של השנתון שלו, הסרט מביא את הקונפליקט בחייהם של הצעירים הישראלים, אלה שמסיימים את התיכון ומתגייסים לצבא, והקונפליקט, לצערנו, הוא אותו קונפליקט וכנראה יהיה כזה עוד שנים רבות, כך שלמרות הצביון של שנות השבעים, הסרט הזה נשאר מאוד רלוונטי.
בית לסין, שכבר הפך סרטים כמו 'אפס ביחסי אנוש' ו'לעבור את הקיר' להצגות מצליחות, ממשיך עם הקו של הזה, ששותפים לו כיום תיאטראות רבים בארץ (למשל, 'אביבה אהובתי' בהבימה ו'איש הגשם' בקאמרי) ועושה בחירה מצוינת, לטעמי, בסרט הזה, שהוא רלוונטי מאוד, כאמור, גם לזמנים הללו. שמיניסט שמסיים תיכון וצריך להתגייס לצבא, האם יבחר (או תבחר, כיום) להיות קרבי/ת, או שינסה להשתמט, כמו מרבית האזרחים החרדים? אנו רואים בהצגה את כל הסוגים. את הפטריוטים שמרגישים שהם חייבים לתרום, גם אם יצטרכו לתרום את חייהם הצעירים ואת כל עתידם שלא חוו, ואת אלה שחוששים ומפחדים עד מוות, וגם את אלה שהם פציפיסטים מוצהרים ומתלבטים. כל הקשת נפרשת לפנינו, כולל אלה שהולכים ללהקות צבאיות.
בלוז לחופש הגדול של בית לסין הוא מחזמר, ואין בכך כדי להפחית מהקונפליקטים שפורטו לעיל. באמצעות המשחק המעולה, הבימוי המבריק של יותם קושניר, מילות השירים שממחישות לנו את המצב הכאוטי בו אנחנו חיים, אז והיום, אנו חווים בדיוק מה שאנחנו אמורים לחוות: מצד אחד את חן הנעורים, המחשבות על העתיד, הרגשות וההורמונים של גיל ההתבגרות, ומאידך, את הצעד הבא, הצורך להתגייס ולסכן את החיים הצעירים.
המחזמר הצבעוני, המאוד אסתטי, מלא בצעירים מקסימים ומוכשרים, מאפשר להדגיש את גם את נבוכי נפשם של בני הנוער שההורמונים מכתיבים להם לא מעט ממעשיהם, שהם לא תמיד רציונליים. הבמה מוצפת בכישרונות. נועם קלינשטיין נושאת את הלפיד המשפחתי בגאון, בדמותה של נעמי שמתאהבת במוסי (עמוסי), אותו מגלם דור הררי, יחד הם משחקים אחד מהזוגות בהצגה. חני נחמיאס, בדמות המנהלת הקשוחה שצריכה לקבל החלטות קשות, בעיקר כשהיא מתמודדת עם מותם של תלמידיה בצבא או עם נושאים ערכיים, כמו פציפיזם והתנגדות לגיוס.
מחזמר כמו מחזמר, הוא ז'אנר שנוטה לסחוף את הצופים ומסייע להם להזדהות עם הדמויות על הבמה. לאורך ההצגה, נשמעות מחיאות כפיים רבות וקריאות של התלהבות, ביניהם, איך לא, מחיאות הכפיים שלי.
לקחתי עמי את בתי, בת ה 22, שלא מזמן השתחררה מהצבא, לצפות עמי בהצגה. כמי שלא מזמן הייתה שמיניסטית לפני גיוס, ובחרה ללכת במסלול שהיא מכנה 'תרומה למדינה' רציתי לשמוע ממנה עד כמה היא חושבת שההצגה רלוונטית כיום. היא שלחה לי ווטסאפ באמצע הלילה: 'למרות שהייתה לי גולה בגרון במשך ההצגה, היו חלקים שהיו לי קשים, זאת הצגה טובה מאוד'. אז כן, המחזמר לא תמיד קל לעיכול, הוא פורט על נימים שהם תמיד רלוונטיים ומרכזיים בחיינו כאן בישראל, והוא כדאי ביותר לצפייה.
מחזה מוזיקלי מאת אורן יעקובי
על פי סרטם של רנן שור ודורון נשר
בימוי: יותם קושניר
מילות השירים: עילי בוטנר ואורן יעקובי
לחנים: עילי בוטנר
ניהול מוזיקלי ועיבודים: אמיר לקנר
שחקנים: חני נחמיאס, דור הררי, איתמר אלבז, טל גרושקה, נועם קלינשטיין, אבירם אביטן, דורון אורן, דור אלמקייס, אלינור וייל, רדה קנטרוביץ', שגיב לוי, סתיו צוברי, רוני אקרמן, גל דרורי, עמית מוריס, עומרי פלד/אופיר מרדכייב.
צילומים: רדי רובינשטיין
לפרטים נוספים ומועדים: בלוז לחופש הגדול – תיאטרון בית ליסין (lessin.co.il)
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
