במשפחות הכי טובות, בקולנוע

הסרט 'במשפחות הכי טובות' הוא קומדיה. יעידו על כך גלי הצחוק באולם. צחוק מלא, משוחרר, מכל הלב. גם אני צחקתי, לא מעט. למעשה, זוהי סאטירה חברתית נוקבת שעוסקת בגזענות. אנחנו צוחקים מבדיחות גזעניות, אלה אולי הבדיחות הפופולריות ביותר. הבדיחות הללו מעידות על תכונה בסיסית שלנו, חשש מהשונה, נטייה לעליונות, או נחיתות, על פי סטריאוטיפים.

העלילה עוסקת בזוג צעיר ואוהב, זוג חמוד שמתעלה על פערים חברתיים, שכן היא בת לאריסטוקרטיה צרפתית ולכסף, הרבה מאוד כסף, והוא בן לסוחר מכוניות. אמא שלה מוגדרת כנסיכה ונציאנית, ואימו 'רק' עקרת בית'.  לראשונים יש שורה של מרצדסים ופרארי, והאחרונים נוסעים בפזו'.

הבת של הפריווילוגים עובדת בתחום הגנטיקה, והיא מכינה לכולם הפתעה לפגישה הראשונה שלהם, בה הם הזוג מכריז על רצונו להתחתן. במהלך הערב, הם פותחים את המעטפות ומסתבר, שאבי החתן הוא 50 אחוז גרמני, ומתחילות בדיחות על מוצאו. אם הכלה הנסיכה הונציאנית, היא בכלל ממוצא פורטוגזי, אמנם רק 20 אחוז, אבל זה כבר מספיק כדי להפוך אותה לפורטוגזית בעיני בעלה. יש לציין שבמערב אירופה הרבה מאנשי הניקיון ועבודות הכפיים הם ממוצא זה, והוא נתפש כנחות. אבי הכלה הוא 15 אחוז צ'ירוקי (אינדיאני) וזה מספיק כדי 'לטמא' את כל הדם הצרפתי שלו, כשאבות אבותיו היו דוכסים וכל שושלת היוחסין שלו תלויה על קירות הפרוזדורים בטירה בה הוא גר. רק אם החתן מתבררת כאריסטוקרטיה. היא מקורבת קרבה רחוקה למלכה אליזבט' בכבודה ובעצמה, והיא אפילו הולכת לשגרירות הבריטית ומקבלת שם תעודה שמעידה על הקרבה הזאת.

בעוד ההורים נופלים לקלישאות גזעניות, שהבמאי מותח אותן לקצה, הצעירים ממשיכים בשלהם, והם מביאים תינוק חמוד לעולם, ולא ממש משנה להם כמה אחוז הוא צ'ירוקי או גרמני.

קומדיה או לא, הגזענות והצביעות מתפוצצות לנו בפנים, וכשאנחנו צוחקים מכל הלב, אנחנו זוכרים שגם אנחנו, מה לעשות, קצת או הרבה גזענים.

מומלץ לכל מי שרוצה לצחוק מכל הלב. גם אסקפיזם בימינו הוא לא מילה גסה, גם אם יש בקצה טוויסט קצת מריר.