האופרה פיטר גריימס במשכן אמנויות הבמה

Home מופעים האופרה פיטר גריימס במשכן אמנויות הבמה
האופרה פיטר גריימס במשכן אמנויות הבמה
מופעים

פיטר גריימס: כשההמון יוצא לצוד אדם אחד

האופרה של בנג'מין בריטן, בהפקה משותפת של האופרה הישראלית והאופרה הלאומית הפולנית

האופרה של בנג'מין בריטן, בהפקה משותפת של האופרה הישראלית והאופרה הלאומית הפולנית, היא יצירה מוזיקלית ותיאטרונית מרהיבה על בדידות, חשדנות, צביעות חברתית וכוחה ההרסני של דעת הקהל. במרכזה אדם שאולי אינו חף מפשע, אבל גם אינו זוכה להזדמנות אמיתית להגן על עצמו. ההפקה מצליחה להפוך את סיפורו הפרטי לדרמה אנושית רחבת יריעה, שבה הכפר כולו הופך לדמות מרכזית, והים הגדול נותר עד אילם למעשיהם של בני האדם.

יש יצירות אמנות שהזמן אינו מחליש אותן, אלא דווקא מחדד את משמעותן. "פיטר גריימס", האופרה של המלחין הבריטי בנג'מין בריטן, היא אחת מהן. אף שנכתבה והועלתה לראשונה לפני יותר משמונים שנה, היא עוסקת בתופעות חברתיות ומוסריות שלא איבדו דבר מהרלוונטיות שלהן: כוחו של ההמון, הפחד מן החריג, הפיכת חשד לעובדה והנטייה האנושית לחפש שעיר לעזאזל שעליו אפשר להטיל את כל האשמה.

ההפקה המשותפת של האופרה הישראלית ותיאטרון ויילקי, האופרה הלאומית הפולנית בוורשה, מביאה לבמה יצירה גדולה ומורכבת, המשלבת מוזיקה מרשימה עם תיאטרון חזותי עשיר. הבמאי הפולני מריוש טרלינסקי יוצר עולם בימתי שבו הכפר, המזח והים אינם רק תפאורה, אלא מרכיבים פעילים בדרמה. התוצאה היא ערב אופראי שהוא גם הצגה תיאטרונית לכל דבר, עם דמויות מובחנות, מערכות יחסים, מתח, תנועה ותמונות בימתיות שנחרתות בזיכרון.

בנג'מין בריטן והולדתה של יצירת מופת

בנג'מין בריטן (1913 עד 1976) נחשב לאחד מגדולי המלחינים הבריטים במאה העשרים ולאחד היוצרים החשובים בתחום האופרה המודרנית. הוא נולד בסאפוק שבמזרח אנגליה, אזור שבו הים והקהילות הקטנות שעל חופו היו חלק בלתי נפרד מהנוף ומהחיים. השפעת המקום ניכרת היטב ב"פיטר גריימס", ובמיוחד באופן שבו הים הופך ביצירה לנוכחות כמעט עצמאית.

האופרה, שהייתה האופרה המלאה הראשונה של בריטן, הועלתה לראשונה ב־7 ביוני 1945 בבית האופרה המלכותי בקובנט גארדן בלונדון. היא סימנה נקודת מפנה בתולדות האופרה הבריטית והוכיחה שאפשר ליצור אופרה גדולה ומודרנית בשפה האנגלית, בעלת עוצמה דרמטית ומוזיקלית שאינה נופלת מיצירות הרפרטואר האירופי הקלאסי.

הליברית נכתבה בידי מונטגיו סלייטר, על פי הפואמה "The Borough" מאת המשורר האנגלי ג'ורג' קראב, שפורסמה בשנת 1810. קראב תיאר בה את חייה של עיירת חוף, את העוני, המצוקות, הרכילות והמתחים החברתיים המאפיינים קהילה קטנה וסגורה.

בריטן מצא בסיפורו של הדייג פיטר גריימס בסיס לדרמה פסיכולוגית מורכבת. הוא לא ביקש להציג גיבור חיובי ומושלם שנרדף על לא עוול בכפו, אלא אדם פגום, קשה ומיוסר, שמעורר שאלות לא פשוטות. האם הוא אשם במות הנערים שעבדו אצלו? האם התנהגותו האלימה הופכת אותו לאדם שאין לו זכות לחמלה? ומה חלקה של החברה באסון המתרחש לנגד עיניה?

המורכבות הזאת היא אחד ממקורות כוחה של היצירה. בריטן אינו ממהר לפטור את גריימס מאחריות, אך גם אינו מאפשר לצופה להרגיש בנוח עם התנהגותה של הקהילה.

אדם אחד מול כפר שלם

העלילה מתרחשת בכפר דייגים אנגלי בסביבות שנת 1830. פיטר גריימס הוא דייג מסוגר, קשה הליכות ובעל מזג סוער. נער ששימש כשולייתו מת בנסיבות מסתוריות, ובחקירה שנערכת בכפר נקבע כי מדובר בתאונה. למרות זאת, החשד שגריימס אחראי למותו אינו נעלם. עורך הדין סוואלו מזהיר אותו שלא לקחת לעצמו שוליה נוסף, אך גריימס אינו מקבל את ההחלטה ומשוכנע שהחברה מתנכלת לו.

האישה היחידה שמעניקה לו תמיכה של ממש היא אלן אורפורד, מורה בכפר, שאותה הוא מבקש לשאת לאישה. אלן מאמינה שאפשר להחזיר אותו לחברה, אבל גם היא אינה עיוורת לחולשותיו. כאשר גריימס משיג שוליה חדש, היא מבחינה בסימני חבלה על גופו של הנער ובבגדיו הקרועים. היא חושדת שהוא מתעלל בו ומנסה למנוע ממנו לקחת אותו לעבודה ביום ראשון. גריימס מתפרץ, מסרב להקשיב ולוקח את הנער בכוח.

האירוע מעורר מחדש את החשדות הישנים. אנשי הכפר מתלחששים, וקבוצה של גברים יוצאת אל בקתתו כדי לברר מה מתרחש שם. גריימס שומע אותם מתקרבים וממהר לצאת עם הנער אל סירתו. במהלך הירידה התלולה אל החוף הנער נופל אל מותו.

הטרגדיה השנייה מעצימה את החשדות, והכפר כולו מתגייס נגד הדייג. בהמשך מתגלה כי חולצתו של הנער נפלטה אל החוף, והידיעה הזאת מציתה מחדש את הזעם. גריימס, שכבר איבד את יכולתו להתמודד עם המציאות, מוצא את עצמו נרדף בידי המון זועם. קפטן באלסטרוד, היחיד שמצליח עדיין לדבר אליו, מציע לו לצאת אל הים ולהטביע את עצמו ואת סירתו.

למחרת הכפר חוזר לשגרה. מדווחים על סירה שטבעה, אך איש אינו מתעכב על גורלו של גריימס. האנשים חוזרים לעיסוקיהם, כאילו לא התרחש דבר.

זהו סיום מצמרר במיוחד. לא מתקיים בירור אמיתי של האמת, אין חשבון נפש קולקטיבי ואין הכרה באחריותה של הקהילה. החברה פשוט ממשיכה הלאה, לאחר שסילקה מתוכה את האדם שהפריע לשלוותה.

כשהמקהלה הופכת להמון רודף

אחד ההישגים הבולטים של ההפקה הישראלית פולנית הוא היכולת ליצור תחושה של כפר שלם על הבמה. מדובר בקאסט גדול, והשילוב בין הזמרים והמשתתפים יוצר עולם אנושי עשיר ומוחשי. המקהלה אינה משמשת רק כרקע מוזיקלי לזמרים הראשיים. היא למעשה הקהילה עצמה, על פחדיה, חשדותיה, הרכילות שלה ודעותיה הקדומות.

אנשי הכפר הם אלה שרודפים את פיטר גריימס, אשם או לא. הם מייצגים את הכוח הקולקטיבי של חברה שכבר גיבשה את עמדתה ואינה מוכנה עוד להקשיב או לבחון מחדש את הנחותיה.

אחת הסצינות המרהיבות בהפקה היא צעדתם של אנשי הכפר כשבידיהם לפידים בוערים באדום. זהו מחזה מבעית באכזריותו, ובו בזמן אסתטי להפליא. האור האדום, התנועה הקבוצתית והנוכחות המאיימת של ההמון יוצרים תמונה בימתית עוצמתית. יש בסצינה משהו שמזכיר ציד מכשפות או טקס ענישה קדום. האנשים אינם יוצאים עוד לברר מה קרה. הם יוצאים לתבוע את קורבנם.

הזמרים המגלמים את פיטר, אלן ושאר הדמויות המרכזיות מרשימים לא רק ביכולותיהם הקוליות, אלא גם במשחקם. זהו עניין חשוב במיוחד, משום ש"פיטר גריימס" היא לא פחות מאופרה גם הצגה דרמטית. הזמרים נדרשים לבנות דמויות, לייצר מערכות יחסים, לבטא מצבים נפשיים מורכבים ולהחזיק את המתח הדרמטי לאורך היצירה. ההפקה מצליחה להדגיש את הצד הזה, כך שהצופה אינו מסתפק בהאזנה למוזיקה, אלא נשאב אל תוך הסיפור ואל גורלן של הדמויות.

לצד הדרמה הקודרת יש גם רגעים מפתיעים של קלילות. שתי האחיות, המופיעות בלבוש פנקיסטי, מגיעות שוב ושוב כשהן רוקדות ומבלות. תפקידן כמעט סוריאליסטי. הן נדמות לעיתים כמי שהגיעו מעולם אחר, שאינו קשור ישירות לדרמה המתחוללת סביבן. דווקא משום כך יש להן תפקיד מעניין. הן מספקות רגעים של אתנחתא, הומור והנאה בתוך העלילה הטעונה, ומכניסות לבמה אנרגיה אחרת, משוחררת ומעט פרועה. הניגוד בינן לבין האווירה המאיימת בכפר מוסיף ממד נוסף להפקה.

הים הגדול מול קטנותם של בני האדם

מרכיב חזותי מרכזי נוסף הוא סרטוני הווידאו של הים, הגדול, הסוער והפתוח. הם מלווים את ההתרחשות ומעניקים לה ממד נוסף, מעבר למתרחש בכפר. הים אינו רק חלק מהנוף שבו מתרחשת העלילה. הוא הופך לסמל מרכזי, אולי החשוב ביותר בהפקה.

מול הכפר הקטן, הסגור, הרכילאי והשיפוטי, ניצב מרחב טבע עצום שאינו מתעניין במאבקים האנושיים. בני האדם מתכתשים, חושדים, רודפים ומענישים, ואילו הים ממשיך להתקיים. הוא סוער, משתנה, אדיש ולעיתים יפהפה, אך אינו שותף למשפט שמנהלת הקהילה נגד אחד מחבריה.

יש בסרטוני הים ממד כמעט פילוסופי. הטבע יישאר גם אחרי שבני האדם, על קטנוניותם, קנאותם ואיוולתם, יחלפו מן העולם. בעוד הקהילה מצטמצמת לתוך החשדות והפחדים שלה, הים מייצג את האינסוף, את החופש ואת מה שאינו ניתן לשליטה אנושית.

הבחירה הזאת משתלבת היטב גם במוזיקה של בריטן. ארבעת קטעי הביניים התזמורתיים, המוכרים בשם Sea Interludes, הם מן החלקים המפורסמים ביותר באופרה. הם מתארים את הזריחה, את בוקר יום ראשון, את אור הירח ואת הסערה. אלא שאין מדובר רק בתיאורי טבע. המוזיקה משקפת גם את עולמו הנפשי של גריימס ואת המתח שבין האדם לבין סביבתו.

הים הוא בעת ובעונה אחת מקור פרנסה, מרחב של חופש, סכנה וכוח שאין לאדם שליטה עליו. הוא גם הניגוד המוחלט לכפר: בעוד אנשי הכפר עסוקים בשיפוט הזולת, הטבע פשוט ממשיך בדרכו.

אופרה שהיא גם תיאטרון גדול

על ההפקה חתום הבמאי הפולני מריוש טרלינסקי, שהגיע לעולם האופרה מעולם התיאטרון והקולנוע. הבחירה שלו להעמיד במרכז את הכפר, המזח והים מעניקה ליצירה שפה חזותית ברורה. התפאורה, הווידאו, התאורה והתנועה אינם קישוטים למוזיקה, אלא חלק בלתי נפרד מהסיפור.

על הניצוח מופקד אלכסנדר ג'ואל, המוביל את התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. לצדה משתתפת מקהלת האופרה הישראלית בניצוחו של איתי ברקוביץ'. השילוב בין התזמורת למקהלה חשוב במיוחד ביצירה הזאת, שבה המוזיקה אינה רק מלווה את הדמויות אלא בונה את האווירה ואת המתח הדרמטי.

ההפקה מציעה מפגש מעניין בין שתי מסורות אופראיות ובין יוצרים וזמרים ישראלים ובינלאומיים. שיתוף הפעולה עם האופרה הלאומית הפולנית, שבה הועלתה ההפקה לראשונה בשנת 2023, מאפשר להביא לבמה הישראלית יצירה בעלת ממדים בינלאומיים, תוך השתלבות של אמנים מקומיים במערך גדול ומורכב.

בסופו של דבר, "פיטר גריימס" היא יצירה שאינה מאפשרת לצופה להסתפק בשאלה אם הגיבור אשם או חף מפשע. היא מציבה מולו שאלה קשה יותר: מה קורה לחברה כאשר היא מפסיקה להבחין בין חשד לעובדה, בין צדק לנקמה ובין אחריות אישית לבין ענישה קולקטיבית?

פיטר גריימס אינו גיבור שקל לאהוב. הוא אדם קשה, ולעיתים גם מפחיד. אבל דווקא משום כך היצירה מעניינת כל כך. היא אינה דורשת מאיתנו להסכים עם מעשיו כדי להכיר באנושיותו. היא גם אינה מאפשרת לנו להתעלם מן האחריות של האנשים שסביבו.

ההפקה מצליחה להמחיש את המתח הזה באמצעות קאסט גדול, מקהלה מרשימה, תמונות בימתיות חזקות ועיצוב חזותי שמשאיר רושם. סצינת הלפידים האדומים, שתי האחיות הפנקיסטיות וסרטוני הים הפתוח מעניקים לערב גוונים שונים, בין אימה ליופי, בין אכזריות להומור ובין המרחב האנושי המצומצם לאינסופיותו של הטבע.

זוהי אופרה גדולה במובן המלא של המילה. יצירה מוזיקלית, דרמטית וחזותית שמצליחה להפוך סיפור מקומי על דייג בכפר אנגלי למשל אוניברסלי על בני אדם ועל החברה שהם יוצרים. ואולי המסר העצוב ביותר שלה נמצא דווקא בסיום: הים נשאר, הכפר ממשיך בשגרת חייו, ורק האדם שלא הצליח למצוא את מקומו בקרב בני האדם נעלם.

היצירה: פיטר גריימס

מלחין: בנג'מין בריטן

ליברית: מונטגיו סלייטר, על פי הפואמה The Borough מאת ג'ורג' קראב

הפקה: האופרה הישראלית ותיאטרון ויילקי, האופרה הלאומית הפולנית

במאי: מריוש טרלינסקי

במאית מחדשת: רגינה אלכסנדרובסקיה

מנצח: אלכסנדר ג'ואל

עיצוב תפאורה: בוריס קודליצ'קה

עיצוב תלבושות: מארק אדמסקי

עיצוב תאורה: מארק היינץ

חידוש עיצוב תאורה: אייל לוי

עיצוב וידאו: ברטק מאסיאס

כוריאוגרפיה: יאצ'ק פז'יבילוביץ'

עיצוב תנועה: שירלי סימון ברבי

תרגום: ישראל אובל

פיטר גריימס: פיטר ווד / ג'וליאן הברד

אלן אורפורד: אלה וסילביצקי / שקד סטרול

קפטן באלסטרוד: אריק גרין

הדודה: רונה שרירא / ירדן קיפרמן

האחייניות: ורוניקה ברוק, אפרת הכהן ברם, תום כהן

בוב בולז: אנתוני ווב

נד קין: עודד רייך

גברת סדלי: ענת צ'רני / תמרה נבות

הכומר הוראס אדמס: עדי עזרא

הובסון: יואב איילון

סוואלו: יאיר פולישוק

תזמורת: התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון

מקהלה: מקהלת האופרה הישראלית

מנצח המקהלה: איתי ברקוביץ'

מקום: בית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב

הרכב הסולנים משתנה בין המופעים.

צילום: קשישטוף ביילסקי

לקריאה נוספת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לרשימת תפוצה