היום הראשון של חיי בקולנוע

סרטו החדש של פאולו ג'נובזה, הבמאי האיטלקי של 'זרים מושלמים' שהפך ללהיט עולמי, שונה כמעט בכל מובן מסרטו הקודם. בעוד ש'זרים מושלמים' עסק במשהו מאוד הייטקי, מאוד עכשווי טכנולוגית, השפעות של מכשירי הסלולר על חיינו, והוא איחד כמה חברים קרובים שישבו יחד לארוחה, הרי שהסרט הזה, 'היום הראשון לחיי', עוסק במשהו שונה לחלוטין. הוא עוסק בהתאבדות, בגורמים להתאבדות בחברה המודרנית, החל מתחושות של ניכור דרך דיכאון כרוני, עד אבל, והוא מביא אלינו קבוצה של זרים, שלא הכירו זה את זה קודם, שהם על סף התאבדות. הסרט הוא כמובן לא סרט ריאליסטי. סרט שבו אנשים זוכים לראות את סביבתם ואת הקרובים להם אחרי שבחרו להתאבד, כדי להניא אותם מהתאבדות, הופך אותו לסרט פנטזיה. פנטזיה שחורה ואפלולית.

הסרט מתחיל בצילום נפלא של לילה גשום, בו איש אחד, שנותר חסר שם, אוסף את המתאבדים הפוטנציאליים ולוקח אותם עמו. תחילת הסרט, וגם סופו, מצולמים בלילה גשום, והצילום הוא יצירת מופת בפני עצמה.

הסרט מרתק, הדמויות משוחקות היטב, יש שם שלושה מבוגרים, כל אחד עם סיפור חיים אחר. אחת שאיבדה את בתה למחלה שלא הייתה ידועה, והיא אינה יכולה להמשיך לחיות בלעדיה, אחרת שהייתה ספורטאית מצטיינת, עם מדליות מאולימפיאדות, אך תאונה קטעה את הקריירה שלה, ואחד, איש עסקים כריזמטי עם אישה אוהבת, שלא לגמרי ברור מדוע הוא כל כך סובל ומעוניין לסיים את חייו, אולי בגלל נטייה לדיכאון. אליהם מצטרך ילד קטן, שמן, שבלחץ אביו עושה סרטונים באינטרנט, בהם הוא זולל כמויות אדירות של אוכל למרות שהוא סוכרתי, אין לו חברים וכולם לועגים לו והוא אינו רוצה להמשיך לחיות.

דמות הגבר הבלתי ברורה מובילה אותם על פי ימים למשימות שונות, יש שם מספר ימים שהוא אנלוגי לימי בריאת העולם. יש למתאבדים הללו אפשרות לברוא את חייהם מחדש, לאחר שהם רואים את העולם בלעדיהם, ודרך זה, אולי את האפשרויות שפתוחות בפניהם להמשך הדרך, אם יבחרו לחיות.

למרות היותו של ג'נובזה במאי גאון, ולמרות הצלחתו הגדולה של 'זרים מושלמים', קשה להאמין שהסרט הזה יצליח להביא קהל רב. שוחרי הקולנוע האיטלקי, אוהבי סרטי איכות, יכולים ליהנות ממנו מאוד. זה לא סרט שירתק את הצופה הממוצע לקנות כרטיס קולנוע ולחזות שעתיים בסרט איטלקי.

בימוי: פאולו ג'נובזה
בהשתתפות: טוני סרבילו, ולריו מסטנדריאה, מרגריטה בוי, שרה סראיוקו