המדריך למתעמל הוא מופע מחול יוצא דופן, שמביא לנו את יישומו של ספר הדרכה שכתב מורה לספורט, צבי נשרי, שהעביר בישראל שיעורי התעמלות בגימנסיה הרצליה, החל משנת 1907. אהרונה ישראל, הכוריאוגרפית, ביצעה עבודת מחקר מעמיקה לקראת יצירת מופע המחול הזה, ששמה דגש לא רק על צורת העברת שיעורי הספורט, אלא על כמה מישורים ורמות של תרבות הגוף הישראלית, ולצידה התעמקות בתרבות הישראלית המתפתחת, שאיננה תומכת בצייתנות ומשמעת עיוורת הנדרשת בשיעורי הספורט כפי שכיוון אליהן נשרי.
מרתק לראות כיצד האנשים הממושמעים על הבמה, שמצייתים לכל בקשה ופועלים כדבוקה אחת, משגיחים על עצמם ועל חבריהם ותומכים זה בזה כדי להגיע לתוצאות המצופות מהן, מתחילים לפעול בצורה אינדיווידואליסטית, יוצאים מהתבנית שנדרשו לפעול לפיה, מתחילים 'לזייף', ומרשים לעצמם להישבר.
בתחילה חבריהם עושים הכל כדי להחזיר אותם לתלם ומשקיעים מאמץ רב כדי שכולם יפעלו יחד לפי ההנחיות והצווים שהוצבו לפיהם. הטקסט, אותו קוראת אהרונה הכוריאוגרפית, מדגיש שוב ושוב את המילים 'משמעת' ו'צווים', אך הרקדנים אינם מסוגלים להמשיך לפי הדרישות מהם. המשמעת הולכת ומתרופפת, הם מפסיקים לנסות להחזיר זה את זה לתבנית, ומתחילים ליצור לעצמם דרכים משלהם, שחורגות לחלוטין מההנחיות.
המופע האסתטי ויוצא הדופן הזה ממחיש לנו יותר מכל את המתרחש בחברה הישראלית, שהפכה במהירות מחברה שניסתה את הדרכים הקואופרטיביות (כמו צורת החיים הקיבוצית, למשל) אך הבינה כעבור זמן שהדרכים והשיטות הללו אינן תואמות את הרוח הישראלית. השיתופיות והניסיונות להליכה בתלמים קבועים מראש בעזרת הכפפה של הטבע האנושי לדיקטטורה של צווים נכשלו כישלון חרוץ בארצנו, כפי שהם נכשלים גם בעולם של ימינו, והמרדנות והדגש על היצירתיות האישית והצרכים הפרטיים של כל אחד מאיתנו מרימים ראש ומולכים בכיפה, ולעתים מביאים איתם כאוס.
לבסוף אנחנו חוזרים לחדר החזרות, והרקדנים נכנסים לדמותה של הכוריאוגרפית, בזה אחר זה, ומביאים את ההסתכלות שלהם על התהליכים שהיא מנסה ליצור ועל התהליכים שהם עצמם עוברים. לאחר מכן נכנסת אהרונה בעצמה, ומביאה את זווית הראייה שלה.
זוהי עבודת מחול מרתקת, שמביאה לנו זווית מעניינת על החברה הישראלית, הן מצד עבודת הגוף, הן מצד עבודת הנפש, הן מצד הציפיות והשאיפות של החברה הישראלית בתחילת דרכה והן מצד תהליכי ההתפתחות של הצרכים החברתיים והאישיים שלה שהביאו אותנו למקום אחר לגמרי מהמצופה. זוהי עבודה שיש לה אקטואליות במיוחד בתקופה זאת, של האולימפיאדה בפריז, שהביאה לנו מספר שיא של מדליות בזכות פרקטיקות של עבודת גוף שיש בהן משמעת אך גם יצירתיות. האם יש פה איזה שהוא כיוון חדש בהתפתחות של הישראליות?
אנחנו נותרים עם חוויות ושאלות שמפעילות אותנו גם לאחר שאנחנו יוצאים מהמופע יוצא הדופן הזה.
קרדיטים:
קונספט וכוריאוגרפיה: אהרונה ישראל
רקדנים יוצרים: אריאלה בן דב, גילי גבע, אופיר קונש, אהרונה ישראל
ליווי אמנותי: עידית סוסליק
עין חיצונית: יובל מסקין, ניר וידן, יובל גל, ענת דניאלי, חני בן טוב-אורן
לחן, עיבוד מוזיקלי והדרכה קולית לשיר סיום: אודי רז
הדרכת תיאטרונית: בהט קלצ'י
תלבושות: מלאני לומברד
עיצוב תאורה: ליאור לוין
אדפטציה לתאורה: אמיר קסטרו
הפקה וניהול חזרות: חני בן טוב-אורן
לפרטים ומועדים נוספים:
תיאטרון הבית – מדריך למתעמל // 13 באוגוסט (habait-theatre.org.il)
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©