דצמבר 4, 2024
נערה שרוצה לחיות, לאהוב, מקבלת אגרוף מהחיים. כל הכאב והאכזבות נכונו לה, ועל מישורים רבים כל כך. הנערה מגיעה לאי של צעירים ומסיבות בזמן של אולימפיאדה ימית, וקפטן הנבחרת המצטיינת 'נדלק' עליה. היא מוחמאת, מתלהבת, מתאהבת בבחור שמכנה אותה 'הקמע של הנבחרת שלנו'. היא הולכת לפגוש אותו בחדרו. הוא, לאחר שחבריו לנבחרת לועגים לו ודורשים שישתף אותם בחגיגה, נכנע והופך אותה למושא לאונס קבוצתי. לצערנו, זה מזכיר לנו אירועים שהתרחשו במציאות, ואפילו בוצעו על ידי ישראלים, כמו אונס הנערה הבריטית בקפריסין על ידי קבוצה של בחורים ישראלים. מעשים אלה, שהחרידו אותנו, הם למעשה דרך מוכרת בהיסטוריה של האנושות, דרך להשתמש במין כדי להקטין את הקורבן ולכווץ אותה, לחפצן אותה ו'לשים אותה במקומה'. זוהי דרך בה הקורבן עוברת מסלול של ייסורים ששובר את רוחה לחלוטין, בתהליך של חוסר אונים נרכש. היא למדה שאיש לא יבוא להצילה, וחייה הופכים לגיהנום.
הנערה המרוסקת נחקרת על ידי שוטר שמאמין לה, אך בעקבות התערבות פוליטית, הוא מקבל פקודה להאשים את הנערה בבדיית האונס, והוא אכן עושה זאת. כך הוא מעצים את הפגיעה ומרסק את הנערה לחלוטין עבור אינטרסים פוליטיים. לצערנו, כיום, אחרי השבעה לאוקטובר, אנחנו מסוגלים להבין, בקלות, את המניפולציות הפוליטיות על המציאות והצגתה בצורה מעוותת שפוגעת עוד יותר בקורבנות. גם הדרך בה קלות הפגיעה המינית הנוראה בנשים הופכת לכלי נשק בידי גברים והקלות בה העולם מתעלם מהפגיעה ועושה מניפולציות לפיהן הקורבן הופך לנאשם.
ההצגה מחולקת לשני צירי עלילה בשני עולמות תוכן. בראשון היא עוסקת בתקופתנו ובתופעות שמוכרות לנו, ובשני היא נטועה בעולם התוכן המיתולוגי, של הנערה קורה, בת האלה דמטר, נחטפת על ידי האדס, אל השאול, שהוא למעשה דודה. אביה של קורה, זאוס, אינו מציל אותה למרות תחנוני האם, וקורה הופכת לפרספונה, מלכת השאול.
לימור חדריה, בתפקיד הכפול של הנערה לדה ושל קורה-פרספונה, בוגרת טרייה של סטודיו ניסן נתיב, מרשימה מאוד ביכולתה לעבור מדמות לדמות בצורה שבה אנחנו מסוגלים להזדהות עם רגשותיה, אסתי זקהיים בתפקידים מרובים, של אם הנערה, של האלה דמטר ושל הפוליטיקאית הצינית שמשימתה היא שימור היחסים בין אומות על חשבון הקרבת קורבן האונס, משכנעת בכל אחד מתפקידיה. מעוררת אהדה בתפקידי האמהות ואנטגוניזם בתפקיד הפוליטיקאית הצינית.
במהלך ההצגה מודגם לנו גם כיצד אנשי המערכת משתפים פעולה עם שחיתות, למרות שההתנהלות היא בניגוד לצו מצפונם. החוקר, אותו מגלם תומר גלרון, הוא אב לבחורה שדורשת ממנו לעמוד לצד הנערה הנאנסת ולהרשיע את האנסים, אך גם צריכה לשלם שכר לימוד. הוא בוחר בפרנסתו ובקידום על פני אמונותיו ועקרונותיו.
טקסטים מחודדים ובימוי יצירתי של דליה שימקו, מנהלת תיאטרון אספמיה, בית היוצר של ההצגה, מביאים לכך שזוהי הצגה חזקה מאוד, לעיתים קשה לעיכול, מעוצבת להפליא, עם כוריאוגרפיה שמעצימה את התוכן ומחדדת את המסרים, והיא מומלצת לכולם, אך בעיקר לבני ובנות נוער שרוצים לבלוע את החיים, אך כדאי שיבינו מעט את העולם בדרכם לעשות זאת.
לפרטים ומועדים נוספים:
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©