אין שום ספק שוירג'יניה וולף היא אחת מהמשוררות הגדולות שידע העולם, ואין חולק על כך שהיא הייתה אחת הפמיניסטיות הראשונות, שנלחמו על זכויות נשים באקדמיה, בספרות ובכל תחום אחר. ידוע גם שוולף הייתה חולת נפש, שסבלה ממאניה דיפרסיה וכנראה גם מסכיזופרניה, שצצו על רקע משפחתי של מחלות נפש וגם על רקע ההתעללות המינית רבת השנים שעברה בידי שני אחיה למחצה.
בין המונחים החשובים שוולף השאירה לנו היה אחד, 'חדר משלך', שהבליט את הצורך של נשים במקום משלהן, מקום פיזי וריגשי, בו יהיו משוחררות מכבלי החברה הגברית וכלליה, שמדירים את הנשים. רון ישועה, המחזאי, ועירית פרנק, מנכ"לית תיאטרון הסימטה,שהייתה שותפה לכתיבה וביימה את ההצגה 'חדר משלה', ההצגה שיוצרת מציאות אלטרנטיבית של וירג'יניה וולף, הצגה שיש בה הרבה יסודות אוטוביוגרפיים ששואבים ממציאות חייה של הסופרת החשובה הזאת, אך נותנים לה חיים אחרים לגמרי מאלה שחייתה באמת. במציאות, כפי שכתבה לבעלה היא סיימה את חייה בגלל שחשה שמחלת הנפש שלה חוזרת, ואין לה כוחות יותר להתמודד עימה, אבל היא סיימה אותם לצד בעלה, ליאונרד וולף. גם בהצגה היא מסיימת את חייה מאותה סיבה ממש, אבל לצידה אישה בשם מרתה, שהיא חיה איתה בזוגיות, ומרתה מטפלת בה ודוחפת אותה ליצור, וגם בתחומים אחרים בחייה.
זוהי פרשנות מעניינת לעניין שהיה לוולף בביסקסואליות, אורח חיים ונטייה שנתנה להם ביטוי בספריה, במיוחד ב'חדר משלך', שם השקפותיה הפמיניסטיות באו לידי ביטוי בצורה המחודדת ביותר.
ההצגה היא מרהיבה. השילוב של התפאורה הקסומה, שיש בה מעין רמז לבית, או חדר, או גזיבו, מחבלים שניתן לשחק עימם, ליצור עימם, כיסאות לבנים, הבמה המסתובבת שמאפשרת הכנסת אנרגיות נוספות, עם רקע של סרט וידיאו שעיקרו נוף ירוק ובו נהר שזורם, לעיתים ברוגע ולעיתים בשצף, והוא משקף את הרגשות על הבמה. הנהר הוא כמובן גם רמז מטרים לקיצה של וולף, שהטביעה את עצמה בנהר לאחר שמילאה את כיסיה באבנים שלא יאפשרו לה לצוף.
התפאורה נותנת רקע מעניין למשחק המצויין, במיוחד זה של אירית סוקי בתפקיד וולף, משחק שסוחף אותנו ומאפשר לנו להבין את דמותה של וולף ולהזדהות עימה, עם שאיפותיה, עם הדברים הקשים שעברה שהביאו אותה לנקודה הזאת בחייה, בה היא מרגישה שאינה יכולה להתמודד עימם יותר.
אנחנו מקבלים זוויות רבות לוירג'יניה וולף, זוויות של יצירתיות, רעיונות אתיים ואידיאולוגיים, זוויות על הסופרת הנערצת ועל האישה הסובלת, זוויות שמרוממות אותה וזוויות שמראות לנו אותה בדמותה המוקטנת על ידי מחלת הנפש שלה. השילוב של כל אלה מציג בפנינו דמות מורכבת של סופרת שהשפיעה, ותשפיע, בצורה ישירה ועקיפה, על דורות של סופרות וגם של סופרים, ועל התפתחות הפמיניזם וזכויות הנשים מתקופתה ועד היום.
הפרשנות האלטרנטיבית לסיפורה של וולף הוא מעניין, מכניס נופך חדש ואחר לסיפור שסופר כבר פעמים רבות, עם זאת יש לציין, שמרתה, שלבושה הגברי אמור לרמז לנו שהיא ממלאה את התפקיד הגברי, ומבחינות רבות, היא גבר סימבולי, גם מבחינת ההתייחסות הפטרונית לאישה שהיא הרבה יותר מוכשרת ומצליחה, התייחסות שהופכת את דמותה של מרתה למרתיעה, ובעיקר למעצבנת.
אין לפחד מוירג'יניה וולף, שהונצחה לא רק ביצירותיה, אלא גם ביצירות רבות נוספות, ביניהן יצירתו של אלבי, 'מי מפחד מ'וירג'יניה וולף'. אין לפחד ממנה, אבל כדאי להכיר אותה, על הזוויות המעניינות המרובות שהיו ויש בה, וכדאי מאוד לחזות בהצגה המרתקת הזאת, 'חדר משלה', שהיא מרהיבה ומעוררת למחשבה.
מחזה מקורי: רון ישועה
במאית, שותפה לכתיבה: עירית פרנק
עיצוב במה, אמנות רב תחומית: ואדים קשרסקי
מוזיקה: נדב רובינשטיין
תאורה: ואדים קשרסקי, יולי גרצ'יק
צילום ועריכת וידאו: אבירם דוידוב
תנועה וכוריאוגרפיה: מיכל שור
משחק: אירית סוקי, נעמה גרינשטיין
לפרטים ומועדים נוספים:
צילומי סטילס בכתבה זאת: אביבה רוזן
וידיאו בכתבה זאת: בנצי פומרצקי
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©