חשמלית ושמה תשוקה, צוותא

המחזה 'חשמלית ושמה תשוקה' של טנסי וויליאמס זכה להפקות ועיבודים רבים מספור ברחבי העולם, וגם בארץ. את ההפקה הנוכחית, שביים עודד קוטלר, מאושיות התיאטרון הישראלי והתרבות הישראלית, והכניס בו ניואנסים חדשים ומעניינים. ראוי לציין שמרלון ברנדו התגלה כשעלה לראשונה בתפקידו המורכב מאוד של סטנלי, גס הרוח, האלים, שבשיא העלילה אונס את בלאנש, אחותה של אשתו סטלה.

הסיפור של 'חשמלית ושמה תשוקה', קו חשמלית אמיתי שעבר בשכונת מגוריו של הסופר והמחזאי וויליאמס, מביא את סיפורה של בלאנש דיבואה, היפהפיה הדרומית שיופיה דועך ונעוריה מאחוריה, בלאנש מגיעה, בלית ברירה, לאחותה סטלה, שמקבלת אותה באהבה רבה, אלא שסטלה בחרה בסטנלי, פועל גס וקשה יום ממוצא פולני. האחות מקבלת את סטנלי, שאלים כלפיה מילולית, ריגשית ואפילו פיזית, ואינה מסוגלת לראות אותו כפי שהוא. בלאנש, שתלוייה בזוג הזה שמארח אותה, אינה בריאה נפשית, והיא מנסה למצוא פתרון למצבה במערכת יחסים עם חברו הלא אטרקטיבי של סטנלי, מיטש, אלא שסטנלי מוצא מידע משפיל על בלאנש והוא חולק אותו עם אחותה, אשתו, ועם חברו, שעוזב את בלאנש לגורל קשה מנשוא.

את ההפקה הזאת בבימויו של עודד קוטלר ראיתי לפני כשנתיים, כשההצגה עלתה לראשונה. החלטתי לצפות בה שוב, עכשיו כשהשחקנית הראשית הוחלפה באנה דוברוביצקי, אשר מילאה את תפקידה של סטלה, האחות, בהצגה ששיחקה על במות הבימה והקאמרי, בהפקה משותפת של שני התיאטראות. אנה בתפקידה של בלאנש היא ליהוק מבריק. היא משחקת את בלאנש היפהפיה, שיופיה הולך ודועך, האישה השברירית, המכורה לאלכוהול ולאמפתיה, שנשברת חדשות לבקרים, ברגישות ועדינות רבה. אין ספק שהדרך שבה היא משחקת את בלאנש עושה את ההצגה והופכת אותה למרתקת.

הילית דייטש, בתפקיד האחות האוהבת ששבוייה בקסמו הלא ברור של סטנלי, שמשחק אביב זמר, היא סטלה חביבה אך לא משכנעת. היא במיוחד לא משכנעת בקבלתה את בעלה האלים, שמתאכזר גם אליה וגם אל אחותה. מה שאמור לעבור אלינו הצופים, הוא איזה שהוא סוג של קסם של סטנלי, שאמור להיות, מעבר לגבר פשוט ואלים, גם בעל קסם אישי וכריזמה, מה שמרלון ברנדו הצליח ליצור, בתפקיד שבנה אותו כשחקן מבריק, קשה מאוד להעביר, וכאן, זוהי הנקודה החלשה ביותר של ההפקה הזאת. הקסם הזה לא עובר. אנחנו כצופים לא מצליחים להבין, במיוחד בימינו, בנסיבות חיים שונות לחלוטין מהנסיבות של שנות הששים בדרום ארצות הברית, בהן נשים היו תלויות לחלוטין בגברים, מדוע סטלה מוכנה לקבל את ההתעללות הבלתי פוסקת הזאת, היא מרגיזה ומתסכלת אותנו הצופים.

מעבר לכך, יש בבימוי של עודד קוטלר משהו מאוד חי, אנרגטי, שהופך את ההצגה למרתקת בכל רגע ורגע, אנחנו רוצים לראות מה קורה לבלאנש, אנחנו מתעבים את סטנלי ומקווים עבורה שהיא תצליח ליצור עם מיטש מערכת יחסים שתחלץ אותה מהמערבולת הזאת שהיא כלואה בה. אולם, זה לא הסוף שטנסי וויליאמס נתן לה. מיטש זונח אותה, סטנלי אונס אותה, והיא מאבדת את שפיותה סופית. סטלה הרחמנית והאוהבת לא מצליחה למלט אותה מהגורל המר שצפוי לה, ופה לא נעשה ספוילר.

ההצגה, שמלווה במוזיקה חיה תקופתית, משנות הששים של המאה הקודמת, מדרום ארצות הברית, והשירה, שמושרת על ידי אנה דוברוביצקי והיא ליווי מושלם וגאוני להצגה, ראוייה ביותר לצפייה למרות חולשותיה. משחקה של אנה דוברוביצקי הוא הגורם המרכזי לכך.

מאת: טנסי וויליאמס, בעקבות תרגומה של רבקה משולח
בימוי: עודד קוטלר
ע.במאי:נועה גולדברג
שחקנים: אנה דוברוביצקי, אביב זמר, ירדן תוסייה כהן / הילית דייטש,  רפי רותם, לילך צור / אוריין קניגסבוך.
מלחין, שירה וגיטרה: אסי מסקין
חצוצרה:  גיא אריאל / גיא קאהן
קונטרבס: נועם קרין
גיטרה, פסנתר: אסי מסקין / יונתן רוזן
עיצוב תפאורה ותלבושות: דניאלה מור
עיצוב תאורה: יחיאל אורגל
דרמטורגיה: רונית לרר שפק
מדריכה ווקלית: דוקי עצמון

צוותא | חשמלית ושמה תשוקה

הרגעים הגדולים של סטנלי בגילומו של מרלון ברנדו