דצמבר 6, 2024
נתחיל מהסוף. זוהי אחת ההצגות הטובות והמרגשות שראיתי בשנה האחרונה. ניל סיימון, מחזאי יהודי שכתב לא מעט מחזות שיש בהן אלמנט אוטוביוגרפי חזק, מרגש גם אם איננו מתייחסים ליהדות ולהיסטוריה של היהודים האמריקנים כפי שבאה לידי ביטוי בחלק ממחזותיו, ובעיקר ביומן חוף ברייטון, אחד החשובים שבהם. סיימון מיטיב להתייחס למערכות יחסים אישיות ואנושיות, ברמה שנוגעת בלב, הדמויות שהוא בונה הן אנשים שאנחנו מכירים, וגם אם איננו מכירים, הם מדברים אלינו. במקרה של יומן חוף ברייטון, האחות הבכורה, המגולמת על ידי יונה אליאן קשת, והאחות הצעירה, מיה דגן, משחקות להפליא את האישה האחראית, שהיא קצת קלפטע אבל בעיקר לב, והאישה הצעירה יותר, האחות הקטנה, שהיא מפונקת יותר אבל גם מודעת למעמדה, כאוכלת חינם בבית אחותה וגיסה. יורם טולדנו, בתפקיד האב שהוא בעת ובעונה אחת גם המפרנס הקשוח וגם האיש בעל העקרונות, האידיאליסט שיודע להיות גמיש כשצריך, מופת לאב ומחנך, מקפיץ אותנו לתחושות של הערכה והוקרה. טל גרושקה, בתפקיד יוג'ין, הנער הצעיר שסיפור ההתבגרות שלו מסופר כאן, מדבר ישר אל ליבנו.
כן, ייתכן שגם הסיפור היהודי, של אנשים שיכלו להיות בני משפחתנו, שניצלו מהתופת של השואה והם חיים בדלות רבה בארצות הברית של אמריקה בשנות הצנע, סופרים גרוש לגרוש ודולר לדולר, אבל דבקים בערכי המשפחה שלהם, מדבר אלינו ומרגש אותנו עוד יותר. פה ושם משולבים גם קטעים קומיים מחייה של המשפחה היהודית הזאת. עד כדי כך, שיונה ומיה, שמשחקות את שתי האחיות שרבות ומתפייסות לסירוגין, צוחקות צחוק אמיתי, בריא ומשוחרר, שאנחנו כצופים מצטרפים אליו.
סיפור העלילה, שמתחיל בנער מתבגר שההורמונים שולטים בו והוא חומד את בת דודתו היפה והמפותחת, מסתיים במכתב שמודיע למשפחה שחיה בדלות, כאמור, שכל בני משפחתם שנותרו בחיים כבר באנייה, בדרך אליהם, והם מתייעצים ביניהם איך לקלוט את כולם. הם מביעים את נכונותם לישון על מזרנים על הרצפה, ולהצטופף במיטות, כדי לקלוט יותר מהשורדים לביתם, וזה, כמובן, מרגש אותנו במיוחד כיהודים, ואולי עוד יותר לאחר אירועי הזוועה של השבעה באוקטובר.
משחק מצוין, בימוי עדין, תפאורה שממחישה את תנאי החיים של המשפחה, משפחתו של ניל סיימון, ששואף להיות שחקן כדורגל אך יודע שהוא למעשה עתיד להיות סופר, עם מחזה שתורגם מאנגלית על ידי עדנה מזי"א שנפטרה לאחרונה והותירה לנו עוד מורשת משלה בהצגה הזאת, מצטרפים לשלמות שהיא ההצגה שמוצגת עכשיו בבית לסין. מהרו ללכת, בוודאי לא תתאכזבו.
מאת ניל סיימון
תרגום: עדנה מזי"א
בימוי: רועי שגב
תפאורה: נטע האקר
תלבושות: אביה בש
תאורה: זיו וולושין
צילום פוסטר: גבריאל בהרליה
(2) יומן חוף ברייטון – קליפ ההצגה – YouTube
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©