כל מה שאנחנו מדמיינים כאור, בקולנוע

אחד הדברים שקל להבחין בהם בסרט הזה, שהוא אפלולי. בניגוד לשמו, שכולל 'אור', הוא מאוד כהה, לא מותיר להרבה אור לחדור. יחד עם זאת, הוא לא פסימי. יש בו סוג של אופטימיות מעולם תרבותי אחר, שונה לחלוטין מזה שלנו. הסרט היה מועמד ללא מעט פרסים בינלאומיים, וזכה בכמה מהם, בין השאר בקאן, מה שמצביע על הערכתם של אנשי המקצוע בתחום הקולנוע לסרט. עם זאת, בהקרנה בה הייתי יצאו לא מעט אנשים, וגם זה אומר משהו על תפישת הסרט מהזווית הישראלית.

אין ספק שהסרט מרגש, נכנס אל הלב,  הוא עושה זאת באיטיות רבה, עם סוג של ליריות שחלקנו אוהבים, ואחרים פחות. זה לא סרט שמכוון אל מכנה משותף רחב, אלא מתפייט לליבנו, אם אנחנו מוכנים לפתוח אותו.

הודו, כפי שאנחנו יודעים, היא מדינה שיש בה עוני רב, תרבות מעמדית מורכבת, מעמד הנשים הוא נמוך למדי, ועם זאת, לצד הקבלה וההכלה החברתית של הכללים והעקרונות התרבותיים, יש, כנראה, מגמה כלשהי של שחרור נשי. כאשר נשים רווקות, או כאלה שנמצאות לבדן כיוון שהתאלמנו, למשל, הן יכולות לזכות בחופש נכבד, שמאפשר להן לנוע ממקום למקום, ולעשות בחירות משמעותיות לגבי גורלן.

הסרט עוסק בשלוש נשים, שתיים מהן אחיות במקצוען, עובדות יחד בבית חולים, האחת מבוגרת יותר, מתונה באופייה, אישה שבעלה, לו הייתה נשואה זמן קצר בלבד, בנישואי שידוך מהיר, עזב את הודו לטובת גרמניה והותיר אותה לבדה. השנייה, הצעירה יותר, מאוהבת בבחור מוסלמי, למרות שהיא מסתירה אותו בגלל המוסכמות החברתיות, והשלישית, האלמנה, מגורשת מביתה על ידי חברת נדל"ן גדולה שעומדת להרוס את הבניין בו גרה. האלמנה מחליטה לעבור לכפר הולדתה, והשתיים נוסעות עימה. שם מתגלה האור, החופש האישי שכל אחת מהן נוטלת לעצמה, וכולן יחד חשות שמחות ועצמאיות יותר.

הסרט מעביר לנו את התרבות ההודית בצורה חיה מאוד, והמשחק המצויין של שלוש הנשים מקרב אותנו אליהן ומאפשר לנו להזדהות עימן ועם תלאותיהן.

חובבי הודו וחובבי סרטי איכות, בעיקר זרים, גם אם הם מתנהלים באיטיות, ימצאו את הסרט הזה מלבב ונוגע ללב.

תסריט ובימוי: פייאל קפדיה

שחקנים:

• קאני קוסרוטי – פראהבה
• דיוויה פרבה – אנו
• צ'איה קאדם – פרווטי
• הרידו הרון – שאיאז
• עזיז נדומנגאד – ד"ר מנוג'
• טינטומול ג'וזף – האחות שנט
• אננד סמי – האיש שטבע