יש מופעים שבהם הקהל יושב בחשכה וצופה במתרחש על הבמה, ויש מופעים שבהם הגבול בין הבמה לאולם כמעט נעלם. במופע של אמן החושים ליאור סושרד, שהתקיים בבית הכנסת היפהפה ברחוב Rykestraße 53 בברלין, הקהל אינו רק צופה מן הצד. הוא הופך לחלק בלתי נפרד מן ההתרחשות, ולעיתים אף למרכז שלה.
כבר הכניסה למקום יוצרת אווירה מיוחדת. בית הכנסת, על יופיו הארכיטקטוני והאופי הייחודי שלו, מעניק למופע תפאורה מרשימה ואינטימית כאחד. בתוך החלל הזה מצליח סושרד ליצור קשר בלתי אמצעי עם הקהל, לשלב הומור, מתח והפתעות, ולהחזיק את תשומת הלב לאורך הערב כולו.
לסושרד יש אישיות כובשת ונוכחות בימתית טבעית. הוא משעשע, שנון ונינוח, יודע להצחיק את הקהל וגם ליצור רגעים של ציפייה דרוכה. הוא אינו מסתפק בהצגת תרגילים בזה אחר זה, אלא בונה בהדרגה אווירה שבה הצופים מנסים להבין כיצד הדברים מתרחשים, ובכל פעם נדמה שהם מתקרבים לתשובה, מגיעה הפתעה נוספת.
אחד המאפיינים הבולטים של המופע הוא השימוש הנרחב בהשתתפות הקהל. סושרד פונה לאנשים באולם, מזמין אותם לבמה ומשלב אותם בניסויים שונים. כך נוצרת תחושה שכל ערב עשוי להתפתח בדרך אחרת, בהתאם לאנשים שנמצאים באולם ולתגובות שלהם.
בין התרגילים שהוצגו היה ניסיון לגלות את שמו של האהוב הראשון של אחד המשתתפים. סושרד ביקש ממנו לחשוב על השם, ולאחר מכן הצליח לחשוף אותו. ברגע אחר הציג ריבוע המחולק לשש־עשרה משבצות, ובהן מספרים. אחד המשתתפים בחר מספר, ובסופו של התרגיל התברר שסכומי המספרים בשורות, בעמודות ובאלכסונים מובילים כולם בדיוק למספר שבחר.
ניסוי אחר עסק בתחושת המגע. סושרד נגע באישה, ובן זוגה חש תחושה כאילו גם הוא עצמו נגע או חווה את המגע. זה היה אחד הרגעים המפתיעים בערב, משום שהוא נגע בשאלה עד כמה אפשר להשפיע על תחושותיו של אדם אחר, גם כאשר הוא אינו רואה את המתרחש.

מעטפה שהונחה במקום כבר מתחילת המופע עוררה סקרנות לאורך הערב. רק לקראת הסיום נפתחה המעטפה, ובתוכה נמצאו פרטים ומילות מפתח שעלו במהלך המופע. גם הניסוי עם שטר כסף היה מרשים: המשתתפים בחרו שטר, ומספרו הסידורי התגלה כקשור למספר שסושרד חזה מראש.
סושרד גם הפגין זיכרון יוצא דופן לשמות המשתתפים. הוא זכר אנשים שפגש במהלך המופע ופנה אליהם שוב בהמשך הערב. באחד הרגעים המשעשעים ביקש מאחד הצופים לחזור על המילה האנגלית Frog. אלא שבמקום להגות את המילה, יצאה מפיו סדרה של צלילים לא מובנים, כמעט כמו שפה מומצאת. הקהל צחק, והקטע המחיש שוב את הדרך שבה סושרד מצליח להפוך גם ניסוי קטן לרגע קומי.
בניסוי נוסף ניסה סושרד לגלות כמה מטבעות נמצאים בידו של אחד המשתתפים מהקהל. גם כאן השתלבו ריכוז, זיכרון, תשומת לב לפרטים והיכולת להבחין בתגובות אנושיות. במהלך הערב הוא גם הזמין אותי להשתתף בניסוי עם קובייה הונגרית. זו הייתה חוויה מעניינת במיוחד, משום שהפעם לא הסתפקתי בצפייה מן הכיסא, אלא מצאתי את עצמי ממש בתוך ההתרחשות.
מאחורי התרגילים אפשר לזהות שילוב של פסיכולוגיה, זיכרון, קריאת שפת גוף, סוגסטיה והשפעה על אנשים. עם זאת, המופע אינו הופך להרצאה על הטכניקות האלה. סושרד משאיר את הקהל בתוך החוויה, ומאפשר לכל אחד לנסות לפענח בעצמו את מה שראה. הוא אינו ממהר להסביר, והמתח נשמר גם כאשר תרגיל אחד מסתיים והבא אחריו מתחיל.
בסופו של דבר, כוחו של המופע אינו טמון רק בתרגילים עצמם, אלא באופן שבו סושרד מחבר ביניהם ובין האנשים שבאולם. הכריזמה, חוש ההומור, הזיכרון המרשים והיכולת לקרב את הקהל אליו הופכים את הערב לחוויה שיש בה הרבה יותר מהדגמה של אמנות חושים. הצופים צוחקים, מופתעים, מנסים להבין, ולעיתים גם מתקשים להאמין למה שראו זה עתה.
המופע בברלין משאיר אחריו שאלה אחת מרכזית: עד כמה אנחנו באמת שולטים במה שאנחנו חושבים, מרגישים ותופסים? סושרד אינו חייב לספק תשובה. הוא פשוט מצליח לגרום לנו, למשך ערב אחד, להטיל ספק במה שנראה לנו מובן מאליו.
צילום: אלון רוזן
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©