כאן ולתמיד בקולנוע

מישהו כתב על הסרט הזה שזהו אולי הסרט הטוב ביותר של השנה. אני מקווה מאוד שלא. זהו סרט חביב, עם הרבה מאוד עבודת AI, דהיינו אינטליגנציה מלאכותית שיוצרת אינספור של אפשרויות ויזואליות, כולל ההצערה של טום הנקס בעשרות שנים, והיא מבגרת אותו באותה מידה לפי הצורך, וכמובן את עמיתותיו ועמיתיו לצוות השחקנים. בנוסף יש הרבה עבודת AI גם בהמחשת מעבר הזמן והתקופות השונות של כדור הארץ.

למעשה, זמקיס המוכשר מתחיל בימי בראשית, אם ניתן להתייחס כך לעידן הדינוזאורים, והוא משתמש באנימציה כדי להמחיש לנו ציפורים מוצצות צוף ופרחים מתפתחים ופורחים. לעיתים הזכיר לי הסרט יצירות שמיועדות לילדים, למשל, סרטים מתוקים של דיסני. יש בזה חן, אולם יותר מכל, זה נראה לי כניסוי בשימוש בטכנולוגיות חדשות. לגיטימי, ואולי זהו הכיוון העתידי, בינתיים, בעיני זה קצת יותר מדי AI, אבל איש איש וטעמו.

הרעיון המרכזי הוא סיפורו של בית, שמתחיל בשטח בו הוקם, דרך האנשים שגרו בו בתקופות שונות. החל מהילידים, דרך לוחמי החירות האמריקנים, אדומים, לבנים ושחורים. כולם עברו על האדמה הזאת ובבית הזה. יש בסרט כמה סיפורים משניים, שמוצגים במין דרך אגב, אנחנו חולפים עליהם במהירות והם לא תמיד מתחברים לנו למשהו שלם

הסיפור המרכזי הוא כמובן, סיפורם של דמויותיהם של טום הנקס ורובין רייט. גיבורי פורסט גאמפ, אחד הסרטים המקסימים של כל הזמנים, שחזרו לשתף פעולה בסרט הזה, ובחלקים ממנו הם נראים ממש אותו דבר כמו בתקופת פורסט גאמפ (בעזרת הטכנולוגיה אותה הזכרנו). למעשה, הסיפור של הזוג הזה, כמו הסיפור של הורי הגיבור לפניו, הוא סיפור של החמצה. בבית הזה חיו, במשך דורות, אנשים שנסיבות חייהם גרמו להם להחמיץ את ייעודם. הוא רצה להיות אמן. היא רצתה להיות עורכת דין. אבל היא נכנסה להריון בגיל צעיר מאוד, ותוכניותיהם נגוזו. השנים הבאות הן בסימן של רוגז, אכזבה וטרוניות. ההגשמה באה מכיוונה של ביתם, אותה בת ששיבשה את מהלך חייהם כשנולדה בעת שהיו צעירים מדי ועדיין לא הספיקו דבר ממה שרצו להשיג בחייהם. הבת, אשר חיה בתקופה שבה היא לא צריכה לוותר על חלומותיה ושאיפותיה והיא מנהלת את חייה נכון יותר.

יש משהו מאוד מתוק בטום הנקס (מה עוד חדש) בתפקיד הגבר נעים ההליכות והאוהב, גם כאשר אשתו עוזבת אותו לטובת ניסיון להגשמה עצמית בגיל מבוגר, והוא מקבל אותה חזרה כשהיא דמנטית ותלויה בו לחלוטין.

יש בסרט ניסיונות מעניינים, טכנולוגית וסיפורית, שחקנים מעולים, בראשם טום הנקס כמובן, שאי אפשר לפספס אתו, בימוי מצוין של זמקיס. התוצאה, לטעמי, לא מתרוממת לגובה של פורסט גאמפ.

שחקנים: טום הנקס, רובין רייט, פול בטאני, קלי ריילי. במאי: רוברט זמקיס  תסריט: אריק רות, רוברט זמקיס, ריצ'רד מקגווייר אורך 104 דקות  ארצות הברית, 2024