מרציפנים בהבימה

ההצגה הראשונה ש'הבימה' בחרה להעלות מאז ה-7.10 המקולל היא 'מרציפנים', עם ליה קניג. זאת הייתה גם הפעם הראשונה שהצגה זאת עלתה על הבמה, וזה בהחלט ניכר. אין לשפוט הצגה בפעם הראשונה שהיא מציגה, אך סקרנותי הרבה משכה אותי לצפות בה. אין כמו ההתרגשות לבקר בתיאטרון אחרי שהיה מושבת, באולם הקטן, ברטונוב, שהיה כמובן מלא מפה לפה, רק בגלל שהוא נמצא בקומה מינוס 1 ובטוח יחסית מסכנת הטילים.  הקהל הורכב מאנשים שהולכים הרבה לתיאטרון, וגם הם, כמוני, פשוט מוכרחים לעשות זאת.

אז בהצגה ראשונה כמו בהצגה ראשונה, היו פה ושם גמגומים. בהצגה ראשונה מנסים את הטקסט ואת הניואנסים השונים של הבימוי מול הקהל, בוחנים את תגובות הצופים, רואים מה עובד יותר ומה פחות, משייפים.

והיו חריקות. ליה קניג, מלכת התיאטרון הבלתי מעורערת שעלייתה לבמה מביאה להתלהבות גדולה ולמחיאות כפיים סוערות, עושה מכל לימון לימונדה, בחן הרב השמור רק לה, אך פה ושם מתבלבלת בטקסט, מה שכמובן נסלח לה מיד.

סיפור העלילה מביא לנו את ליה קניג כאלמנתו של איש במה ותיק (כלומר, ההצגה היא על תיאטרון שמתעסק בתיאטרון) שנפטר כבר מזמן, והיא רוצה להחיות את זכרו בערב נוצץ. מסתבר שאין לה כסף לעשות זאת. צרתה במשך שנים רבות, המאהבת של בעלה, וכלת פרס התיאטרון (מגולמת על ידי גילת אנקורי), מציעה לשלם, אך יש לה תנאי משלה: היא רוצה לשיר באירוע. האלמנה מנסה למזער את דמותה של המאהבת, ולהשפיל אותה, עד שנודע שהמאהבת חולה בסרטן סופני. סיפור המשנה עוסק בבת, המגולמת על ידי ריקי בלוך, שלא מצליחה להיגמל מהגרוש שלה, גבר שאמור להיות מאוד מושך ואטרקטיבי אך מגולם על ידי אורי הוכמן, שהוא לא ממש גבר מסוג זה.

ליה קניג כתמיד, נכנסת אל הלב, גם כשהיא מגלמת אישה נרקיסיסטית שעסוקה בעצמה ועושה מניפולציות על כולם. היא משעשעת בניואנסים קטנים ובמימיקות שלה, במיוחד כשהיא נמצאת במרחק של שני מטר מהצופה באולם הקטן. גילת אנקורי מצוינת בתפקיד המאהבת, ריקי בליך טובה בתפקיד הבת, ואורי הוכמן, כאמור, לא נראה שרמנטי כפי שהתפקיד מכתיב.

זוהי הצגה קטנה ומתוקה, ולא רק בגלל המרציפנים שנמצאים על הבמה ומשמשים נושא לדיון מרגש, אך לא נעשה פה ספויילר לסיבת הימצאו על הבמה. תוכלו לחזות בזאת בעצמכם.

בסיום ההצגה העלה הקאסט על הבמה חייל שיצא לחופש מהלחימה, ובקשתו הראשונה הייתה לבקר בהצגת תאטרון, וכולנו מחאנו כפיים בהתרגשות. איך אפשר שלא, בעיצומה של מלחמה. זמנים מטורפים שעוד ייכתבו עליהם שירים, ספרים ומחזות רבים.

צילומים: מוטי קמחי

מאת: מאיה הפנר

בימוי: מור פרנק

תפאורה: אלכסנדרה נרדי

מוזיקה: דניאל סלומון

תאורה: רוני כהן

: תלבושות: ארנה ברנט שמעוני

שחקנים

עדה: ליא קניג

רחל: גילת אנקורי

מני: אורי הוכמן

עמליה: ריקי בליך