סרט של אנתוני הופקינס הוא תמיד סרט מופת, אבל לסרט הזה, אודה, הלכתי ברגשות מעורבים. יום אחרי יום השואה, אחרי שהעברתי זיכרון בסלון כדור שני בבתי ספר, לא היה לי קל לצפות בסרט הזה. ואכן, לאורך כל הסרט, ירדו הדמעות, ובסוף מיררתי בבכי.
נפש אחת, הכוונה כמובן, ל'כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם שלם". זהו סיפורו של ניקולס וינטון, אנגלי ממוצא יהודי שאמו נמלטה מגרמניה (מגולמת על ידי הלנה בונהאם קרטר, גם היא ממוצא יהודי). וינטון, סוחר בבורסה, הגיע לפראג, ושם פגש אלפי יהודים שנמלטו מאימת הנאצים, בעוד הנאצים מתקרבים והולכים. הוא לא יכול היה להישאר חסר מעש, וכנגד כל הסיכויים, וביורוקרטיה אנגלית קשה, הוא החליט להוציא מספר גדול של ילדים, ככל שיוכל. הוא, אמו, חבריו, כולם התגייסו למעשה. כשהשלטונות האנגלים דרשו משפחה אומנת לכל ילד וסכום של 50 פאונד, שהיה אז גבוה מאוד, כערבון שהילדים הללו יחזרו לאחר המלחמה, הוא מצא את הדרך לפרסם את הסיפור וגייס את כל מה שנדרש.
וינטון היה אדם צנוע, ואף נרדף כל חייו על ידי התחושה שצריך היה לעשות יותר, וזכר את הילדים שלא הצליח להציל. כשמשפחתו דרשה שיפנה את הארכיון שלו, הוא העביר אותו לידי משפחת מקסוול היהודית, משפחתו של איל התקשורת רוברט מקסוול (שתרם אותו לאחר מכן ליד ושם). משם זה נודע לתקשורת, ויום אחד וינטון הוזמן לאולפן טלויזיה, ושם פגש את כל הילדים שהציל, את אלה שניתן היה לאתר כמובן. הסצינה המרגשת, בה נשאל הקהל האם יש מי שחב את חייו לוינטון, וכולם קמים על רגליהם, היא סצינה חזקה ביותר.
אנתוני הופקינס משחק את וינטון הקשיש (שמת בגיל 106), ומשחק אותו, כמובן, להפליא. גם הלנה בונהאם קרטר מפליאה לשחק את אמו של וינטון הצעיר, שמגולם על ידי ג'ון פלין. בסרט משחקים ילדים רבים, שגם הם משחקים בצורה משכנעת ביותר את הילדים הדלים ששורדים בתנאים קשים ביותר
התפאורה שהוקמה לצורך הסרט תואמת את המצב והתקופה, והצילום גם הוא תורם לאמינות. לא קל לצפות בסרט, הוא מעורר רגשות קשים והרבה עצב, ומצד שני, סיפורו של ניקולס וינטון מעורר תקווה. עצם קיומו של אדם כזה בעולם אכזרי כל כך הוא קרן אור. נחיצות הסרט במצבה של ישראל, ובמצבם של היהודים בעולם, התזכורת לאנטישמיות היא חיונית כרגע. הסרט לא יכול היה לצאת לאקרנים הבינלאומיים במועד מדויק יותר.
במאי: ג'יימס יוז
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©