דייט ראשון בפאב. משהו שמוכר לרבים. אלא שהאישה מגיעה עם בשורה: היא נוסעת מחרתיים לעשות תואר שני בחו"ל, באוניברסיטה הנחשבת, אוקספורד. הגבר עונה ברוגז, שזהו תירוץ מקורי, ושבכלל, היא מבזבזת את זמנו. למרות הכל, היא מצליחה לשכנע אותו להישאר, ומצליחה לעניין אותו כך, שהוא מבקש ממנה להישאר אתו ולתת לשניהם סיכוי לאהבה ולחיים משותפים.
האם היא תישאר או תיסע? הם מקבלים הצצה לחייהם האפשריים העתידיים, בעוד שלושים שנה. הם נשארו יחד, היא ויתרה על התואר הנכסף באוקספורד, וכמובן שהיא מזכירה זאת בלי הפסקה, איך עשתה קריירה בינונית ומטה כשיכלה לעשות הרבה יותר מכך, אך האהבה והחיבור ביניהם ניכרים כל הזמן.
רעיון מצוין לדייט בערב חג הולנטיינס, בו צפינו בהצגה, אך גם בחיי היומיום 'הרגילים'. מהי זוגיות, ואיך באה לידי ביטוי זוגיות טובה בגיל הצעיר ובגיל המבוגר? ובכלל, מה היינו בוחרים במבט לאחור? האם היינו עושים את הבחירות שעשינו, על מה היינו מוותרים, והאם יכולנו להיות מאושרים יותר אילו עשינו בחירה אחרת, לא רק בזוגיות, אלא בכלל, בחיים?
שני הזוגות, הזוג הצעיר, גל בן ארצי ושרון לנגר, משחקים היטב, אך הזוג המבוגר, אמיתי קדר ועירית פרנק (שהיא גם הבמאית וכמובן, מנכ"לית הסימטה) משחק מעולה. יש משהו בשובבות של האישה הצעירה שמתעצם ונוגע אצל האישה המבוגרת, נוגע גם בבן זוגה וגם בנו.
אביב זמר, בתפקיד כפול של הברמן הגיי בפאב, שם הוא משעשע, מעין אתנחתא קומית, ואחר כך בתפקיד האינסטלטור המאצ'ו שמגיע לבית הזוג המבוגר, מעניק ממד מעניין נוסף להצגה.
התפאורה הצבעונית מתכתבת היטב עם העלילה ועם צבעוניותן של הדמויות, שהולכות ומתפתחות מהגיל הצעיר לגיל המבוגר, ומגלות עוד זוויות של מערכת היחסים ביניהן.
לידינו, אפרופו, ישב זוג שנשוי כבר 37 שנים, והתווכח על כל דבר, אבל עם הומור וחיוך. הסתכלתי על הזוג המבוגר על הבמה, ובזוג שישב לידינו, וחשבתי על הדמיון בין שני הזוגות, שמשכילים לעשות את הדרך יחד, עם חילוקי דעות אבל עם מבט שהוא לעיתים אירוני, עם נטייה לבוא זה לקראת זה ולוותר כדי לשמור על מערכת היחסים.
האם הזוג הצעיר נשאר יחד? השאלה נשארת פתוחה. כל אחד מאיתנו יכול לתת את תשובתו. האם כדאי לוותר על קריירה עבור האהבה? האם ניתן לקיים זוגיות כשיש הקרבה ענקית שכזאת? ייתכן שכן. ואולי לא.
העולם המקביל של שני הזוגות, הצעיר והמבוגר, חילופי התפקידים ביניהם, כשלעיתים אחת הדמויות הצעירות משחקת מול הדמות המבוגרת, נותנת לנו אפשרות לראות רבדים נוספים של הזוגיות וההתפתחות של הדמויות, בעזרת בימוי מדויק ומעניין של עירית פרנק.
בשורה התחתונה: הצגה מתוקה וחכמה, משחק טוב ובימוי מבריק.
צילומים: אלה ברק
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
