סיור באיזור דג'אני ביפו, הליכות ג'יין

כדאי לדעת: בתחילת מאי, בסביבות ה-4 בו, זהו יום הולדתה של ג'יין ג'ייקובס, שהייתה חוקרת תכנון ערים. חבריה כוננו הליכות לזכרה, בקנדה בשנת 2007, והן התפשטו בכל העולם. לישראל הגיעו בשנת 2011 ובאותה שנה נערכו בתל אביב בלבד, ומשם התפשטו לערים נוספות בארץ. מאות סיורים נערכו בסוף השבוע האחרון במסגרת הליכות ג'יין. כדאי שתזכרו לחפש אותן בשנה הבאה. המדריכים שמעבירים את הסיורים הם בחלקם מורי דרך אך ברובם פשוט מתנדבים שמכירים היטב את האזור בו הם מדריכים את הסיור. הסיורים הם חינמיים וחלקם מרתקים.

בפרסומים של ההליכות בתל אביב ראיתי אחד שצד את עיני במיוחד: הליכה באזור דג'אני. זהו אזור שגובל בשדרות ירושלים 100, בצומת עם רחוב ארליך. מה שמעניין אותי במיוחד באזור הוא בית החולים דג'אני, בו נולדתי ומעולם לא ביקרתי בו מאז. מעין התחקות אחר השורשים.

את הסיור הזה הדריכה תחייה בן צור, שאינה מדריכת טיולים, אך היא גדלה באזור. התחלנו את הסיור בבית החולים דג'אני שהפך לבית חולים גריאטרי לתשושי נפש ושמו שונה לצהלון. עד מלחמת העצמאות, זה היה בית חולים פרטי בבעלות משפחת דג'אני. הרחוב בו שכן נקרא גם הוא דג'אני, ושונה לאחר קום המדינה לרחוב ארליך. רוב שטח השכונה היה שייך למשפחה, שראשה, ד"ר פואד איסמעיל דג'אני, היה רופא בעל שיעור קומה שטיפל במשפחת המלוכה הבריטית, בין השאר. בית החולים נבנה על ידי האדריכל יצחק רפפורט. זה היה בית חולים פרטי, אך כזה שטיפל בכולם וגבה תשלומים מהמטופלים לפי יכולתם. בפאתי שטח בית החולים גרה המשפחה. בשנת 1948 ברחה המשפחה מישראל, ואחרי מלחמת העצמאות עבר בית החולים לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים ושמו שונה לצהלון, על שם רופא יהודי-איטלקי שחי במאה ה 17. בשנת 1958 אוחד עם דונולו, ובשנת 1980 מחלקות הנשים והיולדות הועברו לוולפסון. בתוך מתחם בית החולים קיימים עדיין שכיות חמדה כגון המזרקה היפהפיה, וכן קברו של דג'אני.