בתמונע כמו בתמונע, אמנות הפרינג' לא נחה לרגע. תאטרון תמונע חרט על דגלו את החדשנות האמנותית ופריצת הגבולות הבלתי נפסקת ובלתי מתפשרת, ואחד משיאיה הוא בפסטיבל הזה.
דמיינו רגע, אמנים יקרים, דמיינו שהכל אפשרי ואין מגבלות של מרחב וזמן, של תקציב, מה קיבלתם? את היצירה הכי רדיקלית ופורצת גבולות שלכם? פסטיבל א-ז'אנר מתייחד בכך שהוא הפסטיבל הכי קטן והכי שובב בתמונע. ד"ר ארז מעין שלו ואיתי דורון, המנהלים האמנותיים של הפסטיבל, יוצרים מעין חממה לפורצי הדרך הללו, כדי שתניב להם רעיונות חסרי גבולות ליצירה שתבוא לידי ביטוי אחר כך, במגבלות של זמן, תקציב, ושאר המשאבים, ואולי תקוצץ לה כנף אחת, אבל במקומה היא תצמיח זנב ואיכשהו תלמד לעוף אתו.
ואמנם, רוב היצירות הן חסרות גבולות, שוברות מוסכמות ועפות מעל למציאות, חותכות פינות ומייצרות חדשנות בלתי מתפשרת.
אמי ספרד מביאה לנו את סיפור הסרט שלא יכלה להקרין לנו עדיין, בו ליקטה את כלי הירייה שמשמשים בסכסוך היהודי פלשתינאי, שחר בלומנפלד העיף אותנו עם יצירתו 'אינסוף קטן', בו הוא משתמש באינטליגנציה מלאכותית כדי לדבר עם המתמטיקאי גאורג קאנטור שנפטר כבר בתחילת המאה העשרים ולבדוק עמו שורה של הוכחות מתמטיות. שחר בסגנונו המיוחד עושה זאת בצורה משעשעת ביותר.
ניצן מיוסט עוסק בהתייבשות ים המלח והנזקים שאנחנו עושים לסביבתנו על ידי חניכת חופים חדשים שהולכים ומתגלים, ואריאל ברונז, עם: 'היי, הרגע אנסתי מישהי', מספר בצורה מצחיקה ונוגעת היסטוריה משפחתית מופרעת. אזהרת ספוילר: הוא מביא עמו קשיש חביב שמגלם את אביו ומחלק ליושבים סביבו דג מלוח.
המתוקה ביותר היא השוטרת אז-אולי, שמביאה לנו את משטרת הלבבות, שפועלת לקירוב לבבות וליצירת אהבה. השוטרת אז-אולי שהדביקה עלינו לבבות אדומים לפני המופע לוקחת נושא שנראה טריוואלי ומצליחה להפוך אותו למופע נוגע, סוחף, מעצים ומצחיק לסירוגין. בסוג של נאיביות ילדותית אז-אולי שופכת עלינו טונות של כישרון ומתיקות, ולרגע אנחנו מסוגלים לאמץ את הפרספקטיבה החברתית המוצעת לנו ומבקשים לעצמנו מנה מזה במציאות המופרעת שלנו.
עדי יקותיאלי, יזם ואמן חברתי, כבר יצר פרוייקטים חברתיים רבים בהם השתתפו מאות אלפי אנשים ברחבי העולם, כמו למשל העפת עפיפונים למטרות חברתיות שנעשית בסינכרוניזציה מלאה במדינות רבות בעולם. כיום הוא מנסה לגייס אותנו למטרה חברתית נוספת, המחשת הקו הירוק, הוא גבול שביתת הנשק על ידי עמידה משותפת על הקו עם פנסי לייזר המכוונים לשמיים. לא כל התוכנית ברורה לו עדיין, אבל אם יצליח לגייס מספיק אנשים, הוא יפתור את הבעיות הטכניות. כדי להתגייס לפרויקט ניתן לשלוח מייל ליקותיאל: [email protected]
דניאל כהן לוי חותמת את הערב במופע משלה, על המציאות שעולה על כל דימיון ומסתיימת בכך שטרנטינו מתלהב מהמופע שלה.
לצד המופעים יש גם סיור בין מיצגים שונים. תאטרון תמונע יודע להשתמש במרחביו כדי ליצור חללים מיוחדים, שמארחים הפעם מיצגים כמו הטרריום, שכולל טבע מהונדס, והתחלות, שבו דפים של עמודים ראשונים של מחזות פרי מחזאים בולטים כגון עמית אפשטיין, רוני ברודצקי, רועי יוסף, יחזקאל לזרוב, מאיה ערד יסעור ורבים נוספים, תלויים בחדר חשוך כשהדפים מוארים, ואנחנו יכולים לבחור לנו את ההתחלות שמתאימות לנו.
הכי יפה לתמונע, פסטיבל א-ז'אנר. נפגש שוב בשנה הבאה.
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
