הרבה פסטיבלים מיוחדים יש בפרינג' הישראלי, והם מתחרים ביצירתיות ובשבירת מוסכמות, ביניהם פסטיבל עכו, תיאטרונטו, ועשרות, אם לא מאות, פסטיבלים נוספים לאורך השנה. פסטיבל תיאטרון קצר הוא אחד מאלה. הוא בנוי ממקצרונים שהולכים ומתארכים. כל מקצרון כזה כולל ארבע מיני הצגות, שכיום כבר עומדות על כחצי שעה כל אחת מהן. ישבנו מרותקים במקצרון מטא-תאטרון, שכלל, איך לא, בעיקר הצגות ששמות את התיאטרון ללעג וקלס, ובמיוחד, כמובן, את עולם הפרינג'.
בקצר שנקרא 'אין תפקידים קטנים', השחקניות שהן אומנת א' וגנרל ז', מטפחות חלומות גדולים בסתר בעודן משחקות תפקידים שהם לא קטנים אלא זעירים, ולצד זה חיות חיים עלובים למדי. יותר מכפי שזה מצחיק המציאות הזאת באמת נוגעת ללב, אכפת לנו מהשחקניות שעושות דרך סיזיפית ועלובה למדי לשום מקום, משאיפותיהן שמתנפצות שוב ושוב אל סלע המציאות. זוהי הצגה מתוקה-מרירה, שקצת חונקת את הגרון, כי גם אם אנחנו לא שחקנים, אנחנו יכולים להזדהות, במידה כזאת או אחרת, עם השאיפות המנופצות ועליבות החיים.
בקצר 'המלך לא שקט' , המלך המאוהב יודע שהוא יכול הכל. מה שהוא לא יכול, הוא לומר לאישה שהוא אוהב, פשוט שהוא אוהב אותה. לשם כך הוא צריך לשכור מחזאי, שיכתוב לו תפקיד בו הוא יקרא, ויעז, לפרוץ את דרכו באהבה כמו במלחמה. יש משהו מאוד מהוקצע במחזה של גיל צ'רנוביץ, בבימוי של רועי מליח רשף ובמשחק המאוד אסתטי, בו לתנועה ולמימיקה תפקיד גדול לא פחות, אך משום מה הדמויות לא הצליחו להתחבב עלי. חסר היה איזה שהוא אלמנט ריגשי שיחבר אותי לתחושות של הדמויות.
הטאץ' המאוד מורגש של תיאטרון האינקובטור בהצגה 'מי גמר על איתמר', ברמת ההומור ומתיחת הביקורת הלא סמויה על עולם התיאטרון כולו. עלילתה הסבוכה של ההצגה עוסקת בהצגה לילדים שעוסקת בקרי לילה. בנדבך השני, היא עוסקת בחיבורו של השחקן לדמות. במאי מאוד יומרני עובד קשה כדי להפוך את השחקן לילד שמתמודד עם הכתם שנוצר על מכנסיו תוך כדי שינה. השחקן מזדהה לחלוטין עם הילד והופך, גם בחייו לילד קטן, עד כדי כך, שהוא מתאבד על הבמה בסוף ההצגה. בנדבך השלישי, כאמור, ההצגה היא סאטירה על חיי התיאטרון. התבלבלתם? גם אנחנו. עם זאת, המשחק מצוין וההצגה המצחיקה מגרה למחשבה על רבדיה הרבים.
ההצגה האחרונה במקצרון מטא תאטרון היא חומר מסוכן. מהו החומר המסוכן? לא הקוקאין שנמצא בחדר, אלא דווקא חומרים שמשמשים ליצירת תרבות. דפים, עטים, חומרי יצירה הם אסורים על ידי המדינה, ושני השוטרים הנוקשים מחפשים אותם על סמך מידע שקיבלו. הזוג עליו פשטו מתגונן. הוא לא יוצר תרבות, חלילה, רק צורך סמים. הסמים הקשים מותרים. התרבות מסכנת את המדינה. ההצגה מבוימת ומשוחקת היטב. היא אסתטית, ניכר בה מגע יד כוריאוגרפי. התנועות מהוקצעות ונותנות נדבך נוסף להצגה המשעשעת, והמסר שלה עובר היטב, בוודאי בקהל של צוותא.
מקצרון מטא תאטרון הוצג בצוותא1, האולם הגדול, שמאפשר הרבה יותר מרחב לתפאורה ולשימוש באמצעים טכנולוגיים. לסרטונים ההומוריסטיים שהוקרנו לפני כל הצגת מקצרון, היה אפקט שהוסיף לתבלון ההצגות והחוויה הכללית. עם זאת, גם מקצרון מדע בידיוני, בו הוצגו הצגות קצרות שעסקו בכל מיני תופעות של ניבוי העתיד או שינויו, גם ללא האמצעים הללו, היה מעולה. ארבעת ההצגות שנבחרו הביאו נושאים מרתקים, בוימו ושוחקו ברמה הגבוהה ביותר, וכולם ראויים להפוך להצגות באורך מלא ולעלות על הבמות.
בהצגה 'אלינור' אנו מקבלים ממשלה לא מתפקדת, עם ראש ממשלה וקבינט שמקבלים תכתיבים, הזויים בדרך כלל, מבינה מלאכותית. הם מצליחים להרוס את המדינה, כמובן (נשמע מוכר? מן הסתם לא במקרה), כדי לחסל התנגדות הם נוקטים בקואופטציה, ומצרפים אליהם עיתונאי ביקורתי, אלירן הרוש המצוין, שמצליח לחשוף את סודה של אלינור ונבחר, איך לא, לשקם את הממלכה. מלאכה לא פשוטה מחכה לו. יש לציין גם את נועה נירן, בתפקיד קומי שמשוחק לעילא.
בהצגה 'בול' אנחנו נמצאים בדייט שני של נועה ורני. השניים מתלהבים זה מזה, אך לאחר שמופיע גבר שהוא, למעשה, רני של העתיד, שחולק עם רני הצעיר את ניסיון החיים שהוא עומד לעבור בעקבות בחירה אומללה, לתת לנועה לשלם. רני משתכנע לנהוג לפי מה שמייעצת לו דמותו המבוגרת, משלם מחיר אך פותח לעצמו אפשרויות אחרות. הנושא מעניין, לא מעמיק מספיק לטעמי, אך המשחק מעולה וההצגה מרתקת.
ב'מה עושות האיילות בלילות' אנו צופים בתהליך טכנולוגי בו ניתן למחוק רגשות אשם. העלילה מביאה לנו כמה קונפליקטים שזורים זה בזה, ובמקביל מערכת היחסים שמתפתחת בין המטופל, אור אבוטבול, לבין המטפלת שמוחקת לו את רגשות האשם, שירי גדני המצוינת.
ההצגה מעלה כמה נושאים אתיים מעניינים, כמו למשל, האם ניתן להצדיק התנהגות סוטה על ידי היסטוריה אישית קשה של פושע. וכמובן, האם רגשות אשם הם מרכיב חשוב במניעת התנהגות עבריינית. כל זה נשמע אקדמי, אך הנושאים מטופלים היטב בעלילה המרתקת שנפרשת מול עינינו, כששתי הדמויות הראשיות עוברות מהפכים. זוהי בהחלט הצגה שאני מצפה לראותה באורך מלא על הבמה.
עוד הצגה מרתקת היא 'הדיכאון של מאיה כץ', עם ליר כץ היפהפיה והמוכשרת, כוכבת עולה, ששיחקה, בין השאר, תפקיד ראשי בבלוברי, ההצגה שזכתה בפסטיבל עכו בשנה שעברה. עד כמה שמפיע מצב רוח של אדם אחד על העולם? הדיכאון של מאיה, שהחבר שלה נפרד ממנה, מתפשט בעולם. יש רק אדם אחד שיכול להשפיע עליו, והוא השותף שלה לדירה, שמגולם על ידי אמיר גולדמן שמשחק נפלא גם הוא.
'תאטרון קצר' הוא חוויה מרתקת בכל שנה, ולמרות שהשנה גם הוא, כמו פסטיבלים אחרים, הועמד בסימן שאלה בגלל המצב, הרי שבסופו של דבר, היה כדאי מאוד. זוהי חוויה שאני ממליצה עליה, והשנה, הארגון המוצלח של המנהלות האמנותיות של הפסטיבל, לצד כל העושים האחרים במלאכה, הביאה לתוצאה מופלאה. אני כבר מחכה לתאטרון הקצר של השנה הבאה.
נועה שכטר ותמר קינן, מנהלות אמנותיות, פסטיבל תיאטרון קצר
העושים במלאכה:
מקצרון מטא תיאטרון
אין תפקידים קטנים: מאת יעל טל אופק, בימוי: אלה ניקוליבסקי, בהשתתפות סנדרה שדה/רבקה גור, ענבר דנון, מעיין תורג'מן וקולם של קרן מור ומנשה נוי.
המלך לא שקט: מאת גיל צ'רנוביץ', בימוי: רועי מליח רשף. בהשתתפות ניר קרני, נעה יהודאי, שלו גלבר, ליאור אביבי.
מי גמר על איתמר? מאת יוסי ירום וגיא ברהמס, בימוי: עמרי הכהן. בהשתתפות: אילון פרבר, כרמל נר, גור קורן, נדב בושם. בתפקיד אורח: דליה מזור.
חומר מסוכן: מאת גל צ'פסקי, בימוי: נמרוד דנישמן. בהשתתפות: חן גרטי, יריב קוק, נועה גולדברג, אורי סממה.
מקצרון מדע בידיוני
אלינור: מאת יובל רימר, בימוי: ליאור זכאי, בהשתתפות: רוני שטקלר, אלירן הרוש, ניר שטראוס, נועה נירן.
בול: מאת יובל גנות, בימוי: לי-אור שפירא, בהשתתפות: הראל מורד, אופיר מורדכייב, ליה פורמן.
מה עושות האיילות בלילות: מאת רן אפלברג, בימוי: אנה בניאל. בהשתתפות: שירי גדני, אור אבוטבול, קרן ברומר.
הדיכאון של מאיה כץ: מאת אמיר זלוטר, בימוי: רום רזניק. בהשתתפות: ליר כץ, אמיר גולדמן, יהונתן יעקב, נדב פורטיאנסקי.
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
