קיפודים מדברים בתיאטרון מלנקי

פרסי קיפוד הזהב יחולקו ב 29.11 בתיאטרון צוותא. קיפוד הזהב היא התחרות היוקרתית של הצגות הפרינג', האוף-אוף ברודווי שלנו. הפרינג' הישראלי חי, בועט וממציא את עצמו בלי הרף מחדש, ומשנה את הכללים בעולם התיאטרון, כך שהוא משפיע גם על התיאטרון הרפרטוארי (הבימה, הקאמרי, החאן, בית לסין ודומיהם). עם זאת, הפרינג' חי בעולם הרבה יותר עני מבחינת משאבים, ונאלץ לעשות יותר עם פחות, מה שמביא גם ליצירתיות אין קץ בעשייה הפרינג'אית (כותבת שורות אלה מודעת לכך היטב, כיוון שגם לה הייתה הצגת פרינג' שרצה בעבר בצוותא2).

קיפוד הזהב הוקם בשנת 2005 על ידי עושי הפרינג' דאז, ביניהם ניקו ניתאי, יוסי פרוסט, עירית פרנק ואחרים. הוא נוצר כיוון שעולם התיאטרון כבר כלל פרינג' מתפתח אך זה לא השתקף במוסדות של אז. בשנת 2019 מונה מרט פרחומובסקי לתפקיד המנהל האמנותי של העמותה. הוא יזם את 'קיפודים מדברים', אירוע מקדים לקיפוד הזהב אשר בו מוצגות ההצגות שהגיעו ל'רשימה הקצרה' של המועמדים לפרס.

אמש נכחתי בערב הזה, שבו הוצגו 14 הצגות מתוך אלה שהגיעו לרשימה הקצרה, שהשנה היא ארוכה במיוחד.

ההצגה הראשונה שזכינו להכיר היא 'אהרונצ'יק המרגל משער העמקים' של תיאטרון הטחנה. את המחזה כתבו יונתן לוי וג'וזף שפרינצק, ביים: יונתן לוי. אהרון כהן, משחר העמקים, היה מרגל עבור הקג"ב, והוא נשפט בשנת 1960. פרוטוקול החקירה שלו נכתב על ידי איסר הראל. הכותבים הפכו את הפרוטוקול למחזה שעוסק בנאמנות, אידיאולוגיה, במיתולוגיה של העמק ושל המדינה. ותיקי הקיבוץ עדיין זוכרים את אהרונצ'יק ויש להם דעות שונות עליו.

דניאל כהן לוי, יוצרת ובמאית 'בדרך הביתה – סימן חזור' אשר מוצג בתיאטרון תמונע, סיפרה שהעבודה על ההצגה התחילה עוד לפני ה 7.10, ועסקה בהתמודדות עם פציעה שאירעה במלחמת יום כיפור. היא התחילה עם אביה, שעבר את המלחמה, אך בעקבות אירועי השבעה באוקטובר היא שינתה כיוון. "יותר מכל", אמרה דניאל, "היה לנו צורך להיות יחד. כחלק מהקונספט הזה, גם הקהל משתתף בהצגה. הצופים אוחזים בטקסט, מעלעלים בו, מביעים את דעתם ומספרים גם הם".

ההצגה 'פגישה אישית' (מחזה: מאיה קורן, בימוי: יעל גולדברג). מאיה ויעל סיפרו על ההצגה הקצרה הזאת, שנוצרה במסגרת תיאטרון קצר בצוותא על מקרה אמיתי שקרה למאיה, שבו חוותה אירוע מסוג 'me too', שגבולותיו מטושטשים. יעל, הבמאית, אמרה: "זהו טקסט שהוא מתנה לכל במאי, לא צריך לגעת. לא צריך לדבר על זה, צריך פשוט לראות את זה". מאיה סיפרה שבמקור, רצתה לעשות מהאירוע סרט קצר, אך לבסוף הוא הפך למחזה ולהצגה. ההצגה מוצגת בחללים קטנים, בחדר שהוא דומה לזה שהאירוע אכן התרחש בו, והקהל, שמונה לכל היותר עשרים איש, יושב קרוב מאוד. ההצגה עוסקת, בין השאר, בגבולות, שהם מטושטשים למדי, מתי הם נחצים? מתי הקרבה הופכת להטרדה?

ההצגה 'דניאל בעלי' מתורגמת מאנגלית. המחזאי האמריקני הוא מייקל מקיוור. במאי: רום רזניק, במסגרת תיאטרון המשולש בגן מאיר. תיאטרון המשולש מפתח ומציג יצירה להט"בית. רום מספר, שההצגה עוסקת בזוג גייז אשר מתלבטים אם להתחתן או לא.
"המטרה היא להעמיק את השיח על הקהילה. ההצגה נוגעת באנשים גם בלי שייכותה המינית. זאת הסיבה לכך שגילת אנקורי הסכימה להשתתף בה, והיא מגיעה לליבם של אנשים".

ההצגה 'אחינועם ואני' השתתפה בשנה שעברה בפסטיבל הקומדיה וגם קטפה את הפרס הראשון. אילון פרבר ויאלי וייס, היוצרים, החלו ליצור אותה מהשנה הראשונה שלהם בלימודיהם בסטודיו ניסן נתיב. הם מספרים שההצגה התחילה בשטויות ונשארה שם, ולמרות זאת, יש לה התחלה, אמצע וסוף. "יש משהו בטמטום הזה, מבט על עצמנו ועל העולם, וגם נגיעה בנושאים הכואבים ביותר".

ההצגה 'משפחה ברכבת' זכתה גם היא בפסטיבל הקומדיה, בפרס המחזה הטוב ביותר. מחזה: אלדד כהן, בימוי: שרון שטרק. שרון מספרת: "המחזה של אלדד, שהוא גם פסיכולוג, עושה סינתזה בין האישי לזוגי, המשפחתי והגורל של העם היהודי. יש בו שני הורים שבאים לבשר בשורה לילדה שלא מדברת, והפנטום של הרכבת, בחור צעיר שנמצא שם, לא ברור כמה זמן, שמונים שנה, פחות או יותר. אין באמת משמעות לזמן. אלדד שלח לי טקסט שהוא מאוד מצחיק ומלא בסתירות פנימיות, כך שאפשר היה לקחת אותו לכיוונים שונים ולהשתמש באמצעים מפתיעים".

'איך להישאר הומניסטית אחרי טבח ב 17 צעדים' (מחזה: מאיה ערד יסעור, בימוי: ספיר הלר, תיאטרון יפו). הצגה זאת, שכתבנו עליה כאן, נוצרה אחרי אירועי ה 7.10. יגאל עזרתי, מנכ"ל משותף של תיאטרון יפו, מספר שהוא קיבל את הטקסט כמה ימים אחרי תחילת המלחמה, טקסט ששבר את כל הנרטיבים המיינסטרימיים של החברה הישראלית אחרי הטבח. "פניתי למאיה והחלטנו להציג את שני המחזות יחד, שלה ושל קאריל צ'רצ'יל ('שבע ילדות יהודיות'). יגאל מספר שהמצב, בו שחקנים ערבים בתיאטרון שלו, שהוא יהודי ערבי, שהוכו בהלם ובאלם ולא הרגישו שהם יכולים להתבטא, הביא אותו להעלות הצגה שמראה גם את הצד השני ומה שהוא עובר.

את 'לאב מי טנדר' (יצירה: קורין קיציס, בימוי ויצירה: שירי ג'ורנו ורוני לבנון, תיאטרון הידית), ייצגה שירי ג'ורנו, שסיפרה כי היצירה הזאת, של שלוש יוצרות, שנוצרה יחד עם פסטיבל ישראל, עוסקת במנגנוני קרב ובהתבוננות במערכות היחסים שלנו עם האנשים שקרובים אלינו. היוצרות בחרו בג'ודו כענף שהטרמינולוגיה שלו שלטת בהצגה. "קורין היא אישה מאוד מעניינת, שעובדת בלי הפסקה עם המצלמה, שהיא חלק מהתבוננות שלה על העולם ועל עצמה", תהליך העבודה לא היה מבוסס מחזה. היוצרות עבדו עם הג'ודוקא והמאמן אורן סמדג'ה בפיתוח ההצגה.

ההצגה 'light', אור, של לושה גבריאלוב מתיאטרון davai, נוצרה כתגובה ישירה למלחמה באוקראינה. "הייתי צריך לשפוך את זה החוצה", אמר לושה. עשינו ערב התרמה. רציתי להביא עשר דקות של פרפורמנס, וזה תפח ל 50 דקות. לאט לאט יצאה מזה הצגה. זה היה תהליך מפתיע גם בשבילי. המטרה הייתה לעשות סוג של תרפיה, להקל ולהתמודד עם הכאב".

את המחזה של 'בוקר של שוטים' כתב יצחק בן נר, והיה לנו העונג לראותו באירוע ולשמוע אותו מספר על תהליך הכתיבה, שנעשה כבר לפני שנים רבות. על ההצגה כבר כתבתי כאן. (בימוי: רינה ברוך, בימוי מחודש: אמיתי יעיש בן אוזיליו, תיאטרון עוטף נגב). לצד יצחק בן נר ישב השחקן, קובי אדרת. 'בוקר של שוטים' היא הצגת יחיד. בן נר מספר שהמחזה נכתב אחרי מלחמת המפרץ, כמונולוג של בחור חריג שאביו היה מפקד בכיר בצבא אך הפך לשבר כלי לאחר שהמשפחה שכלה את אחיו של עוזאי החריג. עוזאי מחפש את אהובתו, נערה שראה פעם אחת באוטובוס והחליט שהיא הנפש התאומה שלו. תוך כדי כך הוא מתמודד עם יחס החברה לאדם חריג.

"ב 5.10", מספר בן נר, "אמיתי לקח אותנו למרכז אשכול, להראות לנו את ההכנות. עברנו ליד רעים והוא סיפר לנו על פסטיבל מוזיקה שעומד להתקיים שם כעבור יומיים". זה המקום להזכיר, כי עופר קלדרון, אחיו של ניסו קלדרון, המנהל הטכני של התיאטרון, עדיין חטוף בעזה.

'שליח פולני' (מחזה ובימוי: סטניסלב קפלן), סטניסלב החל לעבוד על ההצגה לפני ה 7.10. הוא החל לחקור את גטו ורשה ואת דמותו של שמואל זיגלבוים, נציג מפלגת העובדים היהודים שברח מפולין וניסה להעביר לעולם את המידע על מה שקורה ליהודים באיזורים שנכבשו על ידי הנאצים. הוא שיתף פעולה עם הפולני שברח מפולין עם אותה משימה, יאן קרסקי (קרסקי היה חבר של אבי ואני הכרתי אותו אישית, הוא ביקר בארץ לעיתים קרובות והיה אוהב ישראל). שניהם הביאו לעולם מידע שהעולם בחר להתעלם ממנו. קרסקי נפגש עם מנהיגי אנגליה וארצות הברית והביא את הבשורות הנוראיות על הקמת מחנות השמדה בפולין. סטניסלב אמר ששאל את עצמו למה בחר לעשות את ההצגה בזאת. "זה קשור להרג יהודים בכל התקופות. יש בהצגה שילוב של וידיאו ומשחק חי. אנחנו מנסים לפתח זוויות חדשות על ידי שימוש במולטימדיה", הוא מספר.

ההצגה 'דיפ שיט' עוסקת, פשוטו כמשמעו, בחארה. (מחזה: יוני טל, יצירה: רותם נחמני, בימוי: אסף משה, תיאטרון קליפה). יוני מספר על הצגה שעוסקת במאמנת שמעבירה סדנה לשחרור והעצמה דרך שחרור החארה שלנו, כדי שנצא מאופקים ומסורסים  כדי ליצור את ההצגה, למדו יוצריה את תולדות החארה והעיסוק בו, ומצאו ספרים אשר עוסקים בהתפתחות האנושית דרך היציאות שלנו.

'M16 תמונת ניצחון' (מחזה ובימוי אבי גיבסון בר-אל, קבוצת הסמרטוט). בשנת 67' יצר יגאל תומרקין את הפסל 'הוא הלך בשדות' כתגובה לספרו של משה שמיר. מיהו החייל הישראלי של שנת 2022, ומהם השינויים שעברה דמותו מאז 'הוא הלך בשדות', של לפני שבעים שנה? ההצגה בוחנת את תהליך ההתרסקות של דמות החייל ההרואי לאחר הליכה בשדות חרוכים.

'למה אין גן עדן עלי אדמות' (מחזה: טטיאנה שרמט, בימוי: טיגרן סאאקוב). היוצרים הזדקקו לתרגום, שכן הם דוברי רוסית ועדיין לא שולטים בעברית. הם עלו לארץ בשנים האחרונות, לאחר תחילת מלחמת אוקראינה. המחזה נעשה לפי עיבוד לספר מאת הסופר היהודי אפרים סבלה. ההצגה היא למעשה מונודרמה שבה השחקנית עושה שימוש ב-25 בובות. היא מלווה בסרטי חדשות וחומרי וידיאו שצולמו במיוחד, בסיפור על החיים ברחוב אינוואלידניה שבעיירה בביילרוס, רחוב שכולו מאוכלס ביהודים לפני מלחמת העולם השנייה.

אנחנו 'בבילוי נעים' מאחלים בהצלחה למתמודדים, ונדווח, כמובן, על אירועי 'קיפוד הזהב' ועל הזוכים.