קרוב אלי בקולנוע

אין שום ספק בכך, שתום נשר היא יוצרת מוכשרת. מכאן ועד לזכייה בפרס אופיר בקטגורית הסרט הישראלי הטוב ביותר של השנה, יש מרחק רב. אין שום ספק בכך שייחוס עוזר. מן הסתם זה לא רק הייחוס, אלא גם סיוע מקצועי מיטיב. זהו סרט ביכורים מוצלח למדי, אבל לא הסרט הישראלי הטוב ביותר של השנה.
נכון שתום נשר מקבלת נקודות, גם אם זה יישמע אכזרי, על השימוש בסיפור של אחיה, שנדרס למוות. זהו סיפור נורא, קשה ואכזרי, וזאת אולי דרך התמודדות תרפוייטית עבורה, אבל אין שום ספק שהשימוש באירוע אמיתי קשה כל כך מעורר אהדה.
הסרט 'קרוב אלי' הוא סרט מעניין, מורכב מאוד מבחינה פסיכולוגית, עלילתו מפותלת, בעיקר ברמה הרגשית, אבל הוא לא באמת נוגע. גיבורת הסרט, אחותו הבעייתית מבחינה ריגשית ונפשית של הבחור שנדרס למוות, היא אינפנטילית ריגשית, היפסטרית שמחפשת את עצמה, היא חשה עליונות ועם זאת בושה, היא עושה את המוות לאימה שמחפשת את קרבתה, היא מרשה לעצמה לחצות גבולות, והכל בשם האגוצנטריות שלה. לא, היא לא ממש מעוררת אהדה או אמפתיה. זוהי אחת הבעיות של הסרט. אין בו דמות מרכזית להזדהות עימה. הוא מספר סיפור, שיש לו עלילה מעניינת, ועוד יותר כך בגלל שהוא שואב מהמציאות שהייתה מתוקשרת כל כך, אבל הוא לא נותן לנו עוגן להזדהות.
דמותה של מאיה, חברתו של האח, החברה שהוא הסתיר משום מה, נראית לנו מתוקה ואותנטית. אולי עימה אפשר להזדהות. ואז, גם היא יוצאת למקומות בהם היא הופכת למניפולטיבית, ומרחיקה אותנו ממנה.
באין עוגן להזדהות עמו, כאשר אין דמות לחוש עימה אמפתיה אמיתית, כאשר הסביבה היא היפסטרית, מורכבת מאנשי פלסטיק לא מעניינים במיוחד, הסוף הוא, סוף סוף, משהו שניתן לחוש אליו אמפתיה. בסוף, היא חוזרת הביתה, לאמא אשר זנחה ובגדה בה, אשר תיעבה ופגעה בה כמיטב יכולתה. היא מבינה, סוף סוף, שנכון יותר להוריד מעצמה את המניירות ההיפסטריות, ולחפש את החיים האותנטיים יותר.
אני בטוחה שצפויה לתום נשר דרך ארוכה ויצירתית ומצפה לראות את סרטיה הבאים.

שחקנים: ליה אללאלוף, דריה רוזן, אופק פסח, יעקב זדה שניאל, נטע גרטי, שלומי שבן, עידו טאקו

תסריט ובימוי: תום נשר

 צילום: שי פלג

 עריכה: שאול מלמד

מוזיקה: ג'ינרבה נרבי

אורך 107 דקות