השאלון לשחקן עם ניר שטראוס

ניר שטראוס הוא יוצר צעיר למדי אך רב מעללים. הוא התחיל את דרכו כילד שחקן, בפסטיגל, בלהקת הצעירים של ציץ', המשיך בתיאטרון צה"ל כקומיקאי, עבר דרך התיאטרון הרפרטוארי וגם דרך הפרינג'. הוא גם יזם אמנות, שיצר במסגרת פסטיבל 'תיאטרונטו' את מסלול 'הקצרנטו'. כיום הוא מופיע בהצגת היחיד שלו עליה כתבנו כאן, 'אאוטסיידר', כותב ספרי שירה ויוצר בלי הפסקה.  

למה הלכת ללמוד משחק? 

"הלכתי ללמוד משחק כי בתקופה ההיא זה היה רלוונטי. אז לא שיחקו שחקנים שלא היו בוגרים של בתי ספר למשחק. רק נינט טייב שיחקה באותה תקופה בבית לסין, היא לא הייתה בוגרת בית ספר למשחק אבל זכתה בכוכב נולד. זה לא היה כמו היום לא הייתה ברירה אחרת".

התחלת את הקריירה שלך בגיל מאוד צעיר. 

"משחק תמיד משך אותי וסיקרן אותי. מאז שאני זוכר את עצמי רציתי לשחק, התחלתי בגיל מאוד צעיר. הייתי 'ילד פסטיגלים', הייתי בלהקות בתיכון, וגם בצבא הייתי בתיאטרון צה"ל, ואפילו הספקתי לשחק בטלוויזיה עוד לפני שהשתחררתי. מאז גיל הגן המשחק תמיד משך אותי".

מה מושך אותך במשחק?

"אני חושב שאני נמשך לזה מתוך המקום של היכולת לראות ולהבין דמויות, ולדעת איך לבצע אותן לפעול ולחשוב כמוהן. דהיינו, יכולת ההזדהות עם אנשים אחרים". 

מתי שיחקת לראשונה? 

"זה היה בלהקת השכנים של צ'יץ.' זאת הייתה להקת נוער שבה עשינו בעיקר מחזות זמר. כיכבתי שם הייתי ילד שחקן. זאת הייתה התקופה שבה הופעתי גם בפסטיגל זה היה בערך בכיתה ו.' זה ריגש אותי מאוד, הפעים אותי אפילו". 

מה עשית בתיאטרון צה"ל? 

"בתיאטרון צה"ל הייתי קומיקאי, ולמעשה גם יצרתי שם את הצגת היחיד הראשונה שלי, ואולי גם הצגת היחיד הראשונה בתולדות תיאטרון צה"ל. באתי עם רעיון ועשיתי אותו. זה היה הסיפור הלא שגרתי שלי כיתום משני הורי. הרעיון היה 'ההצגה חייבת להימשך'. כתבתי ושיחקתי, זה היה רעיון הבחירה בחיים". 

אתה אוהב הצגות יחיד. 

"כן, גם הצגות יחיד, אבל לא רק. כיום, בתקופות שאני לא משחק בהצגה עם משתתפים נוספים, בהצגות של אחרים, אני מעלה הצגות יחיד. למעשה, הצגות יחיד הן חדר הכושר שלי. אני כמו ספורטאי שמתאמן גם בתקופות שאין אולימפיאדה". 

באיזה בית ספר למשחק למדת? 

"בחרתי בסמינר הקיבוצים בגלל שהיה להם דגש על יצירה אישית. זאת הייתה אז אג'נדה די חדשנית ואהבתי את זה. הייתי טוב במונולוגים וזה חיבר אותי עוד יותר להצגות יחיד". 

מה עשית אחרי בית ספר למשחק? 

"די מהר השתלבתי בתיאטראות השונים. שיחקתי בקאמרי' כימים אחדים' עם 11 שחקנים. אז הרגשתי מאוד אנסמבלי אני לא עושה בהכרח רק הצגות יחיד. יש לי קצוות. אני מלוהק הרבה פעמים לתפקידים עם הרבה מונולוגים, אבל לפעמים אני מלוהק גם לתפקידים בלי טקסט בכלל. זה נהדר מבחינתי, המגוון הזה. 

אחרי בית ספר למשחק הגיעו מהר מאוד תפקידים. התקבלתי לתיאטרון בית לסין, משם המשכתי לתיאטרון באר שבע ולקאמרי עשיתי גם תפקידים בכמה סדרות טלוויזיה ביניהן גאליס וצומת מילר. בבית לסין עשיתי את התפקיד הראשון בהצגה 'מוגבלים' אחר כך הצגה בשם 'אלה גרוסמן' שציפי פינס ביימה. קיבלתי תפקיד ראשי בהפקה של עודד קוטלר ל-40 שנה לפסטיבל עכו, 'הקללה', טרילוגיה של מחזות יוונים". 

מה הם התפקידים הבולטים שלך? 

"אני חושב שאלה קצוות. תפקידים של האנשים התמימים ביותר או הנבלים הגדולים ביותר. זה יכול להיות ילד סקרן או הרשע. התפקיד שהיה לי ב'סימני שאלה', שם הייתי ילד תמים ובגאליס הייתי הרשע. יש לי שני קצוות כאלה, וזה מאוד מסקרן אותי. זה מרגש לראות שאנשים רואים אותי בכל פעם אחרת. בכלל, הכיוון מעניין אותי מאוד". 

מה אתה באמת רוצה לעשות? 

"אני רוצה לשחק תפקידים שישפיעו על אנשים וישנו להם משהו. למשל, לשנות תפיסות על המשפחה, על מערכות היחסים, ויאפשרו להם הסתכלות אחרת על החיים. במציאות אני מאוד מחושב ופועל מהשכל, אבל כשאני משחק אני פועל מאינסטינקטים. הם מאפשרים לי יותר ספונטניות לפעמים אני מרשה לעצמי להיות אפילו אימפולסיבי" 

תן דוגמה. 

"למשל המלט. בין השאר, הוא בחור שאיבד את אבא שלו. התפקיד הוא לחבר את הרגשות לאובדן אב. אני רוצה להביא את החוויה האנושית הזאת שמרסקת את הלב. גם אם אני עושה קומדיה מטורפת אני הולך למקומות האלה. אני רוצה לגרום לאנשים לצחוק במציאות שהיא לא כל כך פשוטה. זה גם סוג של השפעה". 

מהו תפקיד החלומות עבורך? 

"זהו כנראה תפקיד שעדיין לא נכתב". 

האתגרים הגדולים? 

"הזדמנויות עבודה בשוק של היצע וביקוש מורכבים. צריך לחפש את התפקידים הטובים או ליצור אותם. בעיניי משחק זה אף פעם לא מובן מאליו זה תמיד מדהים בעיניי". 

מהו תפקיד הבמאי? אתה מכיר אותו משני הקצוות שלו. 

"הבמאי הוא המנצח על היצירה. הוא רואה את כל החלקים שלה. כשאני מגיע כשחקן, התפקיד שלי הוא המשבצת שלי, הצבעים שאני מייצר עבורה. הבמאי רואה את הכל, את כל הצבעים של כולם. הדיאלוג שלי עם במאי מתחיל כשהוא יודע על התפקיד יותר מהשחקן. דיאלוג טוב בין הבמאי לשחקן, מביא לזה שהשחקן בסופו של דבר מכיר את התפקיד יותר טוב מהבמאי, והבמאי יכול לסמוך עליו. התפקיד שלי כשחקן, הוא להציע לבמאי כמה שיותר צבעים ואופציות וללכת עם העיצוב המשותף שלנו לדמות שאנחנו רוקמים יחד. אני מרגיש במקום הזה נטול אגו, אני סקרן לראות איך הבמאי רואה את התפקיד, אני סקרן לראש שלו. אני מביא רעיונות שהן כמו פלסטלינה לשולחן העבודה אנחנו בונים יחד את הדבר החדש. 

כשאני בא כבמאי, אני קשוב לכולם. יש לי תמיד מרכז ברור, אני יודע לאן אני הולך ומה הדבר הכי טוב מבחינתי. אני לא מוותר על האמירה שלי אבל נותן גם מקום לכל השותפים ליצירה". 

איך אתה מכין את עצמך לתפקיד? 

"זה כמובן מאוד תלוי בתפקיד. כששיחקתי אנשים על הרצף, או חרדים, או חוזרים בשאלה, ניסיתי להיכנס לעולם התרבותי שלהם, ואז לראות מה מרגש אותם, על מה הם גדלו. אני חוקר את העולם שלהם, ואז אני מביא את הדמות מתוכי שיחקתי פעם בהצגה ששמה 'הר', על מלחמות ישראל ואז הבנתי לראשונה שצריך לחקור גם מעבר למעגלים הפרטיים שלי. אני לא הייתי בסכנת חיים בקרב. הייתי צריך ללמוד ולהכיר עולמות שלא מגיעים מזיכרון חושים". 

סוגי מחזות שאתה מעדיף? 

"אני אוהב חומר מקורי חדש, 'פרש', ומצד שני אני אוהב גם קלאסיקה. מרתק אותי לפצח את החומר החדש, ובקלאסיקה אני רוצה לראות איך עושים אותה חדשה". 

רפרטוארי או פריינג'?

"אני אוהב תיאטרון טוב, לא משנה איפה הוא נמצא". 

איך אתה בוחר תפקידים? 

"אני תמיד אומר קודם כל כן, ואז אני קורא. אני פתוח לדברים. צריך להתכנס ליכולות ולזמן אבל אני תמיד מאוד מוחמא מזה שמציעים לי". 

מה הן שאיפות הקריירה שלך? 

"לשחק המון תפקידים מגוונים וכמה שיותר, וליצור כמה שיותר. אני עושה משחק, בימוי, מחזאות וגם כותב שירה. אני פשוט אוהב לכתוב. שירה קסמה לי כי הצילה אותי בגיל צעיר, לאחר אובדן הוריי.ואני אוהב להביא לעולם יצירה שמגיעה מהלב". 

מה אתה צריך לעשות כדי להגשים את השאיפות שלך? 

"לקחת את הטיסה הנכונה, גם מטפורית". 

מה היית אם לא היית שחקן? 

"יש לי יכולת ורבלית וגם יכולת משחק. אולי הייתי הולך להיות עורך דין ליטיגטור, שמציג בבית המשפט. חשבתי על זה כילד אבל זה כמובן כבר לא אופציה היום".

 צילומים: אביבה רוזן