ראיון עם הבמאי עמית אפשטיין

ראיינתי לראשונה את עמית אפשטיין לאחר שצפיתי בהצגה הראשונה שביים בתיאטרון הרפרטוארי, 'השיטה' בתיאטרון באר שבע. התרשמתי כל כך שמייד הצעתי לו להתראיין. מאז עברו כשבע שנים, ועמית עשה רבות בשנים הללו, ביים בארץ ובחו"ל, ואפילו ביים בתיאטרון גשר את ההצגה 'רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים', שיבגני אריה, מייסד ובמאי גשר, היו אמור לביים בעצמו אך נפטר לפני שההצגה עלתה.

התחלת כשחקן ודי מהר עברת לבימוי.

"למדתי משחק אבל מראש רציתי להיות במאי. ראיתי שבמאים רבים למדו משחק, לכן בחרתי גם אני במסלול הזה. בפעם הראשונה שישבתי אצל יורם (לוינשטיין) אמרתי לו שאני רוצה לביים. הוא חייך, ולא הייתי בטוח שהתייחס לכך ברצינות, אבל כבר בסוף השנה הראשונה נתן לי לביים. די מהר התחיל גם הקשר עם יבגני אריה ולנה קריידלין, ודבר הוליך לדבר.

שלושה במאים מאוד עניינו אותי והצלחתי להגיע אליהם וללמוד אצלם או מהם. הראשונה היא קייטי מיטשל מלונדון, למדתי איתה ארבעה חודשים בעבודה אישית  וצמודה. בארץ, הייתי צמוד כמעט שנה לגדי רול (פרופסור גדי רול הוא חבר סגל בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב, ניהל את תיאטרון האוניברסיטה, וביים בהבימה, בחאן ובתיאטרון באר שבע, שם היה מנכ"ל ומנהל אמנותי בשנות התשעים. כמו כן, ביים הצגות רבות בחו"ל, בין השאר בלונדון), וכמובן, למדתי רבות מעבודתי הצמודה עם יבגני אריה".

השנה, מספר עמית, יש לו פרויקט באופרה 'אריאדנה בנקסוס'. "למעשה, אני עושה shadowing לעידו ריקלין, משמש כצל של בלי שום תפקיד הפקתי. זאת הדרך שלי ללמוד, הדרך הכי אפקטיבית מבחינתי. זה מאפשר לי להסתכל על מה שבמאי שאני רוצה ללמוד ממנו עושה, על סדרי העדיפויות, למשל. תמיד אהבתי לשאול שאלות. התהליך הלימודי הכי מעמיק שעשיתי היה עם יבגני אריה לפני שנפטר. אריה היה אמור להפיק מחדש את רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים, והוא הזמין אותי ללוות אותו בבימוי ההצגה. כשהוא נפטר התבקשתי לביים אותה. לקחתי את ספר ההצגה, וישבתי מול הספר ומול הבחירות שלו. מתוך זה נוצר תהליך ענק, אירוע חדש לחלוטין, להיכנס למקומו של גאון, לקחת את ההחלטות, לפרק למיזנסצנות כפי שהוא התכוון לעשות".

איך אתה מגדיר את עצמך כבמאי?
"בעבר היו במאים 'מתרגמים', כיום אני נהנה מאוד מהאפשרות להיות 'במאי יוצר' בעיקר כשאני עובד על קלאסיקות, כמו ג'ולי שעשיתי לאחרונה בהבימה, עיבוד למחזה 'יוליה' של סטרינברג, או כמו 'נשמה טובה' בסטודיו יורם לוינשטיין, בעקבות ברכט. הבמאי היוצר מזהה ביצירה יסוד אוניברסלי הוא רוצה לתת עליו אמירה. אריה היה כזה. אני רואה את זה בבמאים נוספים, כמו רוני ברודצקי ויאיר שרמן, למשל. הטון של הבמאי הוא מעבר לחיבור וניהול הדברים. יש לו עמדות, הוא עושה בחירה בתוכן ובצורה. בארץ, באקלים הנוכחי, לא ממהרים להביא עמדות. בהצגה שביימתי לאחרונה בגשר, 'אבות ואמהות', סאטירה תנ"כית של מאיר שלו, יש שם אמירה, עמדות".

מה הכי מעניין?
"למצוא את היסוד האוניברסלי, למצוא איך עבודת התיאטרון מוציאה את המסרים החוצה".

מה דעתך על מגמת מסחור שיש בחלק מהתיאטראות הרפרטוארים?

"אין לי בעיה עם מקורות השראה שהם פופולרים וסוחפים קהל. בסרטים טובים יש רעיונות שיכולים להפוך להצגות טובות. אפשר מבחינתי לקבל השראה מכל מקום, אפילו מ- chatGPT, אם יש סיפור טוב אפשר לעשות ממנו תיאטרון טוב. מצד שני, אני לא חושב שתיאטרון צריך להיות עסק עשיר. כמובן שהוא לא אמור להיות בגירעון, וצריכה להיות חשיבה על יעילות, אבל הוא לא צריך להרוויח הרבה, מעבר לצרכים האמנותיים שלו. כשמתחילים להסתכל יותר מדי מהזווית הכלכלית, יש נטייה לבידוריזציה. אני אוהב לעבוד עם בתי ספר למשחק, יש בזה אימון לדימיון. מצד שני, מעולם לא עשיתי פרינג', נכנסתי ישר לרפרטוארי, למרות שבאתי מושבניק מעין עירון בלי קשרים. התמזל מזלי שאריה ולנה באו לראות הצגה שהעלאתי".

אני לא חושבת שיש בזה מזל. יש בזה כישרון.

"יחד עם זה, התיאטרון הישראלי מורכב מקליקות. זה לא לגמרי לא נכון. במאי שמגיע להפקה גדולה רוצה להקיף את עצמו בצוות מנוסה שמוכר לו, והוא מעריך וסומך עליו. מצד שני, בגלל שאין פה הגבלת קדנציות, ליוצרים צעירים קשה לקבל הזדמנויות. אני אומר, התיאטרון הישראלי נפתח בשבע ונסגר ב 11. יש בו מעט מקום לחדשנות, אם כי יש פה ושם יוצאי דופן, כמו גלעד קימחי בקאמרי שבונה שם דור חדש".

וגשר?

"אחרי מותו של אריה, מה שלנה מתווה יחד עם רועי (חן, מחזאי הבית של גשר), זאת עמדה בלתי מתפשרת. הם בהחלט מנסים לעשות את התיאטרון האיכותי ביותר שניתן. תארי לעצמך שבגשר עושים עדיין בדיקות חושך, כלומר, רגע לפני שעולה המסך, בודקים שהכל חשוך ואין מנורות שדולקות ומפריעות לצפייה. זה מתחיל בפרטים הקטנים. אני אומר, יש כיום מוסדות שקמו כדי לספק בידור. התיאטראות הקיימים לא צריכים להיות בתחרות איתם".

צילום: אור דנון

מה הרלוונטיות של תיאטרון כיום?

"בפריפריה, למשל, ניסו לעשות תיאטרון אחר, בבאר שבע, בחאן, בחיפה. כולם אומרים, צריך להביא את הצעירים לתיאטרון (כצופים). רוצים להביא בני שלושים וארבעים, זה קשה, אבל אם עושים את הדברים הנכונים, ההפקות המתאימות, הם יבואו. בכל מקרה, הקהל הישראלי הוא קהל איכותי. יש כאן מספרים גבוהים של קוראי ספרים וצופים בקולנוע. התשובה היא לא בטרגדיות ובסוגה עלית. צריך לבחור את הרפרטואר הנכון והקהל יבוא".

עבדת בגרמניה על וויצק.

"קיבלתי הזמנה מתיאטרון בזקסן, פתחתי את העונה עם טרילוגיה בגרסת אופרת רוק, לצד גרסאות תיאטרון ומחול. המחזה היה בגרמנית עם שירים באנגלית, עם להקה חיה וארבע מערכות של תופים. זה היה מפגש מרתק. וויצק זה המלט שלהם, עם הפילוסופיה של המחזה. היה שם תהליך דרמטורגי מעניין ומפגש תרבותי, כמובן.

הרבה ישראלים עובדים בגרמניה, אך לצערי מאז המלחמה זה הוקפא. שני תיאטראות גרמנים שעמדו אתי בקשר בספטמבר 2023 הקפיאו את הפרויקטים המשותפים לאחר שהתחילה המלחמה, כמובן שלא נאמר שזה בגלל שאני ישראלי, אבל זה די מובן".

מה הייתה תגובתך ל 7/10?

"שנה קודם ניסיתי לביים את 'החייל הרזה' של לוין, ואז יורם הציע לי לעבוד על 'הילד חולם' של לוין. יש במחזה הזה כמעט תמלול של ה 7/10. זה היה מוקדם מדי לאחר הטראומה. שבועיים אחרי תחילת החזרות זה קרס. סטודנטים הלכו למילואים, הלכו לאיבוד עם הטקסטים. החלפתי את המחזה".

מהן השאיפות שלך להמשך?

"לנהל מוסד תרבות זה תפקיד מאוד חשוב בעיני, תפקיד שיכול לייצר משמעות ולהביא תוצאות. עוד תחום שמעניין אותי הוא האופרה".

איזה תיאטרון היית רוצה לנהל?

"הייתי רוצה לנהל תיאטרון פריפריאלי. הייתי הרבה שנים בתיאטרון באר שבע, בתקופה נהדרת של התיאטרון הזה, אז מימשו בעיני את החזון, יצרו קהילה. זה משהו שהייתי רוצה לעשות".

צילום תמונת כותרת: לירן לוי