ראיון עם נועה שכטר, מנהלת אמנותית, צוותא

נועה שכטר, עד למוצ"ש הקרוב מנהלת שותפה (עם תמר קינן) של פסטיבל תיאטרון קצר של צוותא, מחליפה את תמר בתפקיד המנהלת האמנותית של הפרינג' של צוותא. עד ליום ששי האחרון הייתה נועה גם מנהלת אמנותית שותפה של תחרות קיפוד הזהב במשך שנתיים. הרבה שינויים מעניינים.

ביקשתי מנועה לספר קצת על עצמה.

"למדתי משחק בבית הספר של סופי מוסקוביץ'. סיימתי שם לפני 15 שנה, והחלטתי ליצור לעצמי הזדמנויות. ההזדמנות הראשונה שנוצרה הייתה כעוזרת במאי בקאמרי. שם התאהבתי במקום ובאנשים והיה לי הכבוד להיות העוזרת האישית של עמרי ניצן, המנהל האמנותי של התיאטרון. הוא אפשר לי גם לכתוב, לביים וללמד.

כתבתי מספר מחזות לתיאטרון קצר של צוותא, ולימדתי בבית ספר לתיאטרון של גודמן. כשסיימתי את תפקידי בקאמרי, ניהלתי את תהל, התיאטרון הגאה הראשון בארץ, ושמתי דגש על מתן הזדמנויות לבימאיות, בעולם הבימוי הגברי רציתי לתת אפשרויות לנשים. אחר כך ניהלתי את אנסמבל כאן, תפקיד שגם הוא העשיר אותי רבות, למדתי שם על מופעים במרחב הציבורי, עם אוזניות וכו'. משם עברתי לניהול אנסמבל 'עיתים' של רנה ירושלמי. במשך כל השנים היה לי קשר חזק עם צוותא. יש לי אהבה גדולה למקום הזה. כשחיימון (חיים גולדברג, מנכ"ל צוותא) הציע לתמר קינן ולי לנהל יחד, אמנותית, את פסטיבל תיאטרון קצר, זאת הייתה מתנה בשבילי. אנחנו מסיימות השנה את הקדנציה שלנו, לאחר ארבע שנים".

הפסטיבל מתחיל מחר. מה מייחד אותו? בכל שנה יש נושאים ספציפיים. מהם הנושאים השנה? יש משהו שמתייחס למצב?

"אנחנו לא ברחנו מהמצב. המקצרון שיהיה בצוותא 1, באולם הגדול, נקרא 'שש אחרי המלחמה'. הוא כולל ארבע הצגות קצרות אשר כולן מתכתבות עם המצב. מעניין לציין, שגם ארבעת ההצגות של המקצרון השני, שיתקיים בצוותא 2, מקצרון מיתולוגיה, מתכתבות גם הן עם המצב. כרגיל, כל הצגה שונה לחלוטין מרעותה.

יש לציין שכשתיכננו את הפסטיבל, לא חשבנו שנהיה עדיין במלחמה ושעדיין יהיו לנו חטופים שלא חזרו אלינו, לכן קראנו למקצרון 1 בשם 'שש אחרי המלחמה', רצינו שהיוצרים יתייחסו לתקופה שלאחר סיום המלחמה. עוד משהו ששונה משנים קודמות הוא, שהשנה אין קומדיות. בשנים קודמות היו הרבה קומדיות בפסטיבל תיאטרון קצר, השנה הלכנו על מחזות לא פשוטים לעיכול, כל ההצגות עוסקות במלחמה. אני מרגישה שזה מאוד אמיץ, וכמובן, מנקודת מבט צעירה של היוצרים שעבדנו איתם. זה לא יהיה עוד פסטיבל רגיל.  יש בו משהו מאוד שונה. אני מאוד מתרגשת ומחכה לראות את תגובת הקהל, במיוחד כיוון שזאת השנה האחרונה שלנו, זה מרגש עוד יותר".

ברכות לתפקיד החדש, ניהול אמנותי של הפרינג' של צוותא. רק נכנסת לתפקיד, האם יש כבר תוכניות, כיוונים, ציפיות?

"התפקיד הוא יותר בכיוון של אוצרות. המטרה היא לבנות את הרפרטואר של השנה. בינואר אזמן את היוצרים שנבחרו לפרזנטציות, בפני הוועדה האמנותית. זה יכול להיות על סמך רעיון או על סמך הצגה מוכנה. בדרך כלל ההצגות מיועדות לצוותא 2, אבל לעיתים גם לצוותא 1, אם אנחנו חושבים שזו יכולה להיות הצגה שתמלא אולם גדול יותר".

לא פשוט, לנהל את תחום הפרינג'. את עוסקת בזה הרבה.

"לעשות פרינג' בארץ זאת פריוויליגיה. צריך שיהיה כוח שיעמוד נגד כל הקשיים, לא רק שיווק ופרסום והבאת קהל, אלא כל היצירה שמסביב, הקשר עם עמיתים, אנשי מקצוע, שחקנים".

אני זוכרת כשהייתה לי הצגה בפרינג' של צוותא נהגתי לקחת את התפאורה הביתה.

"כן, גם אצלנו, בעלי (אבי גולומב) שחקן, וגם אצלנו המרפסת הייתה מחסן תפאורה".

מה יהיו הדגשים שלך בתפקיד החדש?

"אני מאוד פתוחה לכל הז'אנרים, מעניין אותי לפרוץ גבולות ולשלב דיסציפלינות, לראות איך צוותא 2 יכול לחדש ולהתחדש. צוותא מגדל ומטפח יוצרים. אני חושבת על כיוון של הקמה של אנסמבל של שחקנים שייצרו בו, ואפילו יצליחו להתפרנס. מעניין אותי לתת מקום וביטוי, וגם לשים חדש מול ישן, לא לשכוח מנין באנו. אני מאוד מכבדת את האנשים שעשו פה תיאטרון לפנינו, ואשמח לתת להם במה והזדמנות.

חשובה לי המסורת. נתנו פרס על מפעל חיים לגבי אלדור בטקס חלוקת הפרסים של קיפוד הזהב. היא ממחישה את העשייה המדהימה שהייתה פה, ואת החדשנות שהייתה לפנינו. יש לי פנטזיה לאפשר גם לצעירים ללמוד מההיסטוריה, מהעבר שלנו. אני חושבת גם על כיתות אמן, סדנאות ושיתופי פעולה עם אי"ב (איגוד היוצרים העצמאים) ועם בת"י (איגוד הבמאים הישראלים). אני חושבת גם על יצירה של מקום שיח ומפגש שיאפשר שיח על תיאטרון ועל העשייה האישית. שאמנים יידעו שיש להם בית פה, לא רק להופיע, אלא גם להתייעץ בדרך".

צילום תמונה ראשית: תמר קינן

נועה שכטר – ויקיפדיה