שלושים למותו של יעקב כהן, הבימה

יעקב כהן, שראיתיו בתפקידים רבים ומגוונים, נגע לליבי במיוחד בבוסתן ספרדי. הדרך בה נכנס להצגה, הפך אותה לשלו, וגרם לקהל להתפרצויות אדירות של צחוק, עד דמע, הפכו אותו ואת ההצגה לבלתי נשכחת. כך היה יעקב כהן. תמיד לקח הצגה בדרך שלו. לא לחינם הפך לאחד מדמויות המפתח בתיאטרון הישראלי, ולצד התיאטרון, גם בעולם הסטנד-אפ.

אין תמה בכך, שאמש, ביום השלושים למותו, ציינו ב'הבימה' את לכתו בטקס בו עלו בזה אחר זה, שחקנים, במאים, מנהלי תיאטראות שר החינוך והספורט מיקי זוהר, וכמובן, בני משפחה, כדי לדבר על אהובם שנפטר לאחר שנים של מאבק במחלה, כי הייתה לו הגדולה וגם היכולת להיכנס לליבם של אנשים, כי לצד כשרונו הרב היו לו גם צניעות וענווה, ויכולת להתייחס לכל אדם כשווה לו.

טל מוסרי, שהנחה את הערב שהתקיים בנוכחות טירנית אשתו של יעקב ואביתר ואיתמר בניו, סיפר על שחקן דגול, ששיחק את שיילוק 'בסוחר בוונציה' בתיאטרון הגלוב בלונדון וגם שם הביא את תכונותיו הייחודיות שגרמו להתרגשות גדולה של הקהל. "מעבר לכך, הוא היה אדם. תמיד רצה לשמוע הכל והיה מוכן לייעץ מניסיונו. הוא היה אדם דתי בברנז'ה חילונית. בוגר עם נפש של ילד. הוא לא שכח לרגע מנין בא".

השר מיקי זוהר הוסיף: "הוא היה איש הפריפריה וגם תל אביבי, הגיע ממגדל העמק עם חלום ופרץ את תקרת הזכוכית. הוא הכניס רב תרבותיות לשיח, מתוך צחוק".

משה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה, סיפר על הרגע בו קיבל את הבשורה. "הטלפון צלצל שוב ושוב. לא רציתי לענות. כשעניתי, יואב בירנברג (מ'ידיעות אחרונות') בישר לי את הבשורה, ועדיין קשה לי לדבר עליו בלשון עבר". קפטן סיפר שהייתה לו היכולת להבין מייד מה ידבר אל הקהל ואלו שורות כדאי למחוק מייד. "חלקנו חדר חזרות לאורך עשר הפקות, וכל מפגש אתו היה מרתק ומפתיע. בתחילת חזרה היה שותה קפה שחור ומדליק סיגריה, ואז היה כובש את הקהל שבחדר החזרות לחצי שעה של סיפורים. הוא ידע להשיג בשעה של חזרה מה שאחרים משיגים בעשר שעות".

פעם, סיפר קפטן, הוא קיבל מכתב תלונה מצופה, שהתלונן על האילתורים המרובים של כהן. ביקשתי ממנו שיפסיק לאלתר על הבמה. הוא הבטיח, ברצינות רבה. לאחר מכן בא קפטן לחזות בהצגה. "נכנסתי והוא פתח באילתור שהשיג צחוק שגלגל את הקהל. הוא ידע את נפש האדם".

ישראל קטורזה סיפר, כי כהן היה עבורו, ועבור עולם הסטנד-אפ הישראלי, המקור ללמידה ולהשראה, וכי הוא לימד אותו איך להפוך כל הופעה לחגיגה. "לא אשכח את סיבוב ההופעות שהיה לי אתו בארה"ב. אני חיממתי לפניו, אבל הוא נתן לי להרגיש שווה". המורשת שלו עבורי, אמר קטורזה, הייתה לכבד את הקהל ולהיות חרוץ.

נועם סמל, לשעבר מנכ"ל הקאמרי והבימה, זכה לשנות עבודה רבות עם כהן. "קיבלתי את יעקב כנכס אדיר, למשל 'ביש רופא באולם'. יעקב היה חבר אמת". הוא סיפר על כך, שכשנאווה אשתו (של סמל) נפטרה, יעקב לקח על עצמו לומר קדיש עליה שלוש פעמים ביום במשך שנה. אחר כך הסתבר שהוא עשה זאת גם עבור חברו הטוב, חנוך לוין, לאחר פטירתו.

גם הבמאי אילן רונן סיפר על חוויותיו עם כהן. "ההזמנה לגלוב הייתה לאולימפיאדת תרבות. הוזמנו הצגות מ 36 מדינות, וביקשו מאיתנו לעשות את הסוחר מוונציה. זהו מחזה קשה, שיש אומרים שהוא אנטישמי. חשבתי, מי יוכל להתמודד עם התפקיד של שיילוק, עם אתגר. חיפשתי שחקן עם עוצמה  ובחרתי ביעקב. הוא אמר לי: אני קומיקאי וזה שייקספיר. זה גם השייקספיר הראשון שלי, עניתי לו. הוא הביא להצלחה עצומה בתפקיד. הוא סחף 1500 איש בגלוב, ולפי הניו יורק טיימס, עשה את השיילוק הכי אנושי. בעיני הוא היה הממשיך של פינקל וקלצ'קין".

אירוני שההצגה האחרונה שעשה אילן עם כהן היה 'החולה המדומה', כשכהן עצמו היה היפוכונדר. עדיין לא ידעו אז שהוא חולה והוא לא הניח למחלה לנהל אותו.

רשף לוי סיפר, בהמשך לסיפור של קפטן, כי בעשרים ההצגות הראשונות היה כהן נצמד לטקסט, אבל לאחר מכן הוא עבר לאילתור. "הוא היה ש"סניק, היה איש של אמונה ותרבות וישראליות. הוא ידע לעבוד עם כל אדם".

אלי ביז'אווי, המתרגם, סיפר כי פגש את כהן לראשונה כשתרגם את הקמצן, את הרפגון הדמות הראשית במחזה. הקמצן התאלמן לא מזמן, וזה הוציא ממנו את הרפגון שלו. אלמן עצוב ובודד. "יעקב היה גשר בין הפריפריה למרכז, העיניים שלו נדלקו כשדיבר על הרמב"ם וגם על חנוך לוין".

דניאל סבג, ששיחק לצידו של יעקב בשנותיו האחרונות אמר: "יעקב אהוב לבי. כשהיינו בסין עם ההצגה הקמצן, ערב ההצגה הראשונה, אני לא בטוב, עם מין חרדה קיומית גדולה. פתאום אני מרגיש כף יד על כתפי. יעקב נתן בי מבט חודר וחם ואמר, נחת רוח אהובי. זה יעבור. הוא הציל אותי, והמילים שלו הולכות אתי. ליעקב היתה ריש מתגלגלת עמוקה, וכל דבר בחייו היה עם ר'. טירנית אשתו, אביתר ואיתמר. כשהיינו בחו"ל עם הקמצן, כל ערב אחרי ההצגה היינו מתכנסים בחדרו, והוא, כאחרון המלצרים, היה מגיש לנו מנות כשרות ואוכל שטירנית שלחה. זכות הייתה להיכנס אליכם הביתה ולחזות באהבה העצומה שלכם. אנחנו זקוקים לראייה שלך, להומור ולאהבת האדם שלך".

עידו ברטל סיפר, שעל הבמה, השחקנים האחרים עשו הכל כדי להצחיק את כהן. "כשהצלחנו, הרגשנו נחת רוח גדולה".

אביתר כהן, בנו של יעקב, סיים את הערב. "תכונה אחת שאני רוצה להתמקד בה, 'קטונתי מכל אדם', לא מגיע לי כלום. זה היה אבא. להיות בהצלחה כל כך גדולה ולא לרצות כלום".

את הערב ליוו אמנים נוספים ששיחקו לצידו של כהן, בהם גלית גיאת ששרה משירי בוסתן ספרדי, וגיא זוארץ, ששר גם הוא.

תמונה ראשית: אביתר כהן מדבר על אביו.