'שמשון' בגשר הוא בעיני, בראש ובראשונה, הצגה שנעה בין נשים חזקות, אשר מנהלות את עולמם של הגברים ששולטים בעמם. כל הדמויות, גבריות ונשיות כאחד, הן עגולות, מורכבות, נעות בלי הרף על צירים שונים באישיותן, אך לנשים יש כיוון, הן יודעות מה הן רוצות ולאן הן חותרות להגיע, גם אם שאיפתן הבסיסית היא להשיג אהבה, וספציפית יותר, את אהבתו של שמשון. הנשים הן סמדר הפלישתית, אהבתו הגדולה של שמשון, בגילומה המצוין של יובל שרף, דלילה המרתקת, בגילומה של רוני עינב, וגם האם, הצללפוני, בגילומה של מיכל ויינברג. כל הגברים בהצגה הם מעניינים, דמויותיהם מתפתחות, אבל כמו ילדים קטנים, הם נעים עם כל רוח ומונעים על ידי תאוות, פחדים ויצרים קמאיים שהופכים אותם לשליטים לא ראויים, שבמקום לקחת את עמיהם בכיוונים מיטיבים, הורסים בהם כל חלקה טובה.
דמותו של שמשון, הענק היפהפה והמתייסר, המגולמת על ידי שלומי ברטונוב (נצר לשושלת של שחקנים) היא דמות לא קלה למשחק. יש בה פנים רבים מאוד, איש קל דעת ואוהב החיים הטובים והשטחיים, לצד האיש המעמיק, השופט, האיש שנתון להתפרצויות מול האיש שקול הדעת. לרוב ברטונוב מצליח בגילום הדמות המורכבת ומילוי המשימות המרובות שלו, והוא מצליח להוציא מאיתנו, הצופים, אהדה והזדהות. דמותו של חברו-אויבו, הנמסיס שלו, אכיתור, מגולם על ידי יובל ינאי, גם היא מורכבת למדי, והבמאי עיצב אותה כך, שלעיתים תביא אותנו לאהוד אותו, ולעיתים להתקומם כנגדו, אך הוא לא משאיר אותנו אדישים.
את ההצגה, שנעשתה על פי ספרו של זאב ז'בוטינסקי, שלקח לעצמו חירות רבה מאוד בפיתוח הסיפור, בהוספת דמויות ובביסוס הסיפור התנ"כי, במידה מסוימת, בתקופתו שלו ובביוגרפיה של חייו, מוביל מספר, מכבנאי (אורי יניב). דמות המספר, שהיא דמות מעניינת בפני עצמה ומייצרת הזדהות אוטומטית אצל הצופה, שכן היא משתלבת לעיתים כשחקן בהצגה, ולעיתים מרחיקה את עצמה לדמות המספר, שיש לו מראה ייחודי מאוד, צבעוני, והוא בולט בין הדמויות האחרות. המספר מוביל אותנו ממקום למקום ומזמן לזמן, ומסביר לנו את המעברים, והוא עושה זאת בחן רב. השילוב של דמותו עם שילוב של תיאטרון צלליות הוא חלק מגאוניות הבימוי של נועם שמואל והאסתטיקה של ההצגה.
עלילת ההצגה מביאה אלינו את שמשון הגיבור, שדמותו המקראית כבר הייתה מאוד אנושית ובעלת קונפליקטים פנימיים, דמות של אדם חזק ונערץ לעומת תכונותיו ההפכפכות שמביאות אותו לקיצו. זוהי דמות מיתולוגית לא פחות מדמות תנ"כית בעיני. ז'בוטינסקי, כאמור, לקח לעצמו חירויות רבות בפיתוח דמותו, ורועי חן, מחזאי הבית של 'גשר', המשיך בכך. בעיבוד הסיפור לבמה, יש ניואנסים רבים וחשובים שלא היו שם קודם, או פיתוח של אלה שהכניס הסופר במקור, אך הטוויסטים שלהם הופכים אותנו לקרובים לימינו. הם משקפים לנו, לא במעט, דילמות פוליטיות שקיימות פה כיום. הפלישתים הם כמובן לא הפלשתינאים, אבל קל לעשות השלכות ולמתוח קווים ישרים בין שמשון העתיק לבין דמויות של ימינו, נהנתניות, שנסחפות אחר צורכיהן ורצונותיהן, במקום לשלוט לפי השכל ולפי הנכון לעמן, ובזה, מדובר בדמויות משני קווי המתרס הפוליטי, ומשני קווי המתרס של העמים המדוברים. גם עזה, שמוזכרת שוב ושוב, מביאה לתודעה את הקשרים הללו, בין אז, בהיסטוריה העתיקה שלנו, לבין היום. זהו סיפור עתיק שהופך להצגה על זמנית, וממחיש, יותר מכל, איך יצרים אנושיים יותר מכל דבר אחר, מניעים את העולם ומביאים אותו למצבים הנוראיים שמוכרים לנו טוב מדי.
אני מצאתי בהצגה, לצד הסיפור וקווי העלילה, גם הומור רב, פה ושם פרודיה דקה, ואתנחתות קלילות. מעניין לציין, שבעוד שאני צחקתי, לא שמעתי שותפים רבים לצחוקי. שמא אני ייחסתי הומור במקומות שלא היה, או שהצופים לא זיהו את כוונת הבמאי? בכל מקרה, האתנחתות הקלילות הללו היו נחוצות בסיפור הארוך והמתפתל שאותו ליווינו. רגע אחד של הפגה היה בשירו של טום ג'ונס, דלילה, שהתפוצץ באוזנינו בתום המערכה הראשונה וליווה אותנו בהפסקה. אפרופו מוזיקה, שיש לה מקום חשוב בהצגה, השיר עמו מסתיימת ההצגה, 'turn turn turn' של להקת ה byrds, ומבוססת על טקסט ממגילת קהלת, נותן לנו את ההקשר הפוליטי, החברתי והאישי, לצד התקווה: 'לכל זמן, ועת לכל חפץ… עת להרוג ועת לרפוא… עת מלחמה ועת שלום'.
בגשר כמו בגשר, למרות אורכה של ההצגה, כשעתיים לא כולל הפסקה, אין רגע דל. כל רגע מביא עמו ממתק תיאטרלי אחר, בין אם הוא בעלילה, ו/או בדמות, תנועה, מחול, כשכל אלה מעוגנים גם בתלבושות, צבעוניות שמיוחדת להצגה ולכל דמות, תשומת הלב לפרטים, שלא חייבים להיות אסתטיים אך הם 'תפורים' על כל דמות וסצנה, כל אלה, כתמיד, הופכים כל הצגה בגשר לחוויה חד פעמית, שסוחפת את הצופים, ותזכרו, כמו באמירה המובילה של ההצגה: 'בסוף זוכרים רק את מה שכתוב', הפרטים נעלמים, והחוויה נשארת, וממשיכה להשפיע עוד זמן רב.
צילומים: ישעיה פיינברג
לפרטים ומועדים נוספים:
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©