תיאטרון יפו חוגג 25 – ראיון עם המנכ"ל, יגאל עזרתי

מי שמגיע לתיאטרון יפו, התיאטרון הערבי-עברי שממוקם במבנה עוצר נשימה ביפו העתיקה, פוגש את יגאל עזרתי, המנכ"ל, מנהל האמנותי שותף, יחד עם ראודה סלימן וגבי אלדור, והבמאי, כשהוא רוצה לקנות משהו בפינת הקפה. זה אחד התפקידים שלקח על עצמו, באהבה וברצון. כבר הבנתם שיגאל הוא אדם צבעוני ורב פעלים.

תיאטרון יפו גם הוא, מקום מפגש צבעוני ורב פעלים, שמושך אליו בעיקר אנשים שרוצים לחיות בדו-קיום. מיקומו ביפו מאפשר גישה קלה לשני סוגי הקהלים, היהודי והערבי. יפו היא ממילא מקום למפגש תרבויות. מקום עתיק, בעל היסטוריה מפוארת ומרתקת, שיושב על הים וצופה אל סלע האנדרומדה.

תיאטרון יפו הפיק בעשרים וחמש שנותיו למעלה משמונים הצגות דו לשוניות, ואירח למעלה ממאתיים אירועים. בין ההצגות הבולטות שלו ניתן למנות את אום כולת'ום, בכיכובה של גלית גיאת, לילות יפו – הערב רוקדים, ומלכת האמבטיה של חנוך לוין, שעלתה בשנה האחרונה בביצוע אנסמבל שחקנים ערביים.

התיאטרון מופיע ברחבי העולם ומקיים לאחר כל הצגה שיחה, בה יש הזדמנות למפגש תרבויות, כמנוע להכרת האחר וליצירת אמפטיה.

לכבוד 25 שנה ליסוד התיאטרון, הוא חוגג בפסטיבל שבוע עולות מספר הצגות חדשות, מופע סטנד-אפ, ועוד. ראיינתי את יגאל עזרתי כדי ללמוד עוד על התיאטרון, התפתחותו בעבר וכיווני התפתחותו הרצויים בעתיד.

איך נולד התיאטרון ומהו החזון מאחוריו?

"זהו מפגש של שני תיאטראות, תיאטרון ערבי, אלסראיא, והתיאטרון הערבי עברי. כל אחד מהם הוא עמותה עצמאית, עם מקום משותף והנהלה משותפת. האג'נדה היא מפגש בין קהלים. אנחנו נמצאים במבנה הזה מזה 25 שנה. המקום ניתן לנו בהשאלה על ידי עיריית תל אביב כשרוני מילוא היה ראש העיר ושוש אביגל הייתה אחראית על התרבות. זה אומר שאנחנו לא משלמים שכר דירה. בתחילה הייתה ציפייה שנעסוק רק בקונפליקט, ובאמת, ההצגות הראשונות עסקו רק ביחסי יהודים ערבים. עם הזמן שינינו כיוון, והפכנו למקום של מפגש תרבותי. בתאטרון יפו עובדים יחד שחקנים יהודים וערבים. מטרה נוספת היא מפגש של קהל יהודי עם תיאטרון ערבי ותרבות ערבית. לשם כך העלנו הצגות על אום כולת'ום ופריד אל אטרש, למשל, הצגות שזכו לתהודה רבה. הבאנו את הבשורה שלנו גם למדינות נוספות. התארחנו על במות במרוקו והולנד, בין השאר.

יש לנו גם הצגות שמתארחות אצלנו, עם שחקנים ערבים שאין להם מקום אחר לבטא את עצמם. מאז השבעה לאוקטובר השחקנים הערבים הם בהלם ובאלם. יש מהם ציפיות מנוגדות מהקהל היהודי ומהקהל הערבי. התיאטרון, זה המקום שלהם לדבר. למשל, בהצגה 'געגועים' שתעלה בחגיגות ה 25 לתיאטרון, שחקנים ערבים ויהודים מספרים את סיפור משפחתם".

מהם הקשיים והמכשולים של התיאטרון?

"כל מי שקונה כרטיסים לתיאטרון יודע לאן הוא מגיע ומה המסר של המקום. מי שחושב שטרנספר הוא פתרון, לא מגיע אלינו.

עניין הנורמליזציה מרתיע לעיתים דווקא את השחקנים. כשנסענו למרוקו, שתי שחקניות ערביות החליטו לא לנסוע, כיוון שהופעתן נותנת בעיניהן לגיטימציה על חשבון הפלשתינים. גם כש'מלכת האמבטיה' נסעה לפסטיבל ברלין, אחת השחקניות לא נסעה מאותו טעם. אנחנו מכילים את האירועים הללו וממשיכים הלאה".

היה איום לקיום התיאטרון בתקופת מירי רגב כשרת תרבות.

"מירי רגב הגיעה עם דגל שלפיו התיאטרון בישראל צריך לייצג את ערכי הממשלה, ולכן המדינה לא צריכה לממן את התיאטרון שלנו. למזלנו שר האוצר דאז, כחלון, לא הלך איתה והתיאטרון שלנו ניצל, בניגוד לתיאטרון מקביל בחיפה, אותו הצליחה לסגור".

האם אתה מאמין שהתיאטרון מהווה גורם שינוי? ומהו תפקידו אחרי ה 7.10?

"אנחנו מאמינים לאינטליגנציה של הצופה. אנחנו לא תמימים לחשוב שהתיאטרון, בהצגה של שעה, משנה את דעתו של הצופה. אני סומך על הקהל שהוא יודע לעבד את המסרים ונותן להם מקום. אחרי ה 7.10 יש לנו תפקיד יותר משמעותי. להביא למפגש תרבותי שיאפשר הצגת מודל לחברה הישראלית, של חיים משותפים שהם אפשריים, להראות שערבית היא לא רק השפה של החמאס".

מהן התוכניות לעתיד?

"יש לנו הפקות חדשות על הפרק, ויש גם תוכניות להפוך למרכז ערבי – עברי. יש לנו פה שתי קומות נוספות. אנחנו רוצים להוסיף אירועי תרבות, למשל, אירועי ספרות, מוזיקה ואפילו בית קפה שיהווה מקום מפגש בין תרבותי".