1341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר-עם

מיכה בר-עם הוא צלם העיתונות האגדי שתיעד את מדינת ישראל על מלחמותיה, חיי הלילה שלה ונושאים חברתיים בכישרון אין קץ. הוא גם אדם מורכב ומרתק, שיחד עם אשתו אורנה בנה ארכיון מרתק של צילומיו. רן טל עשה עליו סרט תיעודי שיצא כבר בשנת 2022. הסרט הפך גם לתערוכה במוזיאון תל אביב, שם הוקרן על מסכי ענק בחלקים. בעקבות התערוכה, הייתי סקרנית מאוד לחזות בסרט. הסרט עובר על פרקים בתולדות מדינת ישראל ומשלב בהם שיחות עם מיכה, רעייתו אורנה, וילדיהם. בין השאר, הוא צילם את סברה ושתילה אחרי הטבח, מעמד בו חיילי צה"ל חיפשו מפגעים שהסתתרו בכפר בעזרת משתפי פעולה ששקים הולבשו על ראשיהם כדי שלא ניתן יהיה לזהותם, את משפט אייכמן, לצד תיעוד של בני משפחתו. הוא תיעד גם את לידת בנו הראשון. תמונותיו זכו לתהודה גדולה וגם לפרסים רבים.

סרטו התיעודי הזה של רן טל משתתף עכשיו בתחרות סרטי דוקו במכון ון ליר. אתמול הגעתי במיוחד לירושלים כדי לחזות בסרט ולהקשיב לדו שיח שהתקיים לאחר מכן, בין הבמאי רן טל לבין עידו הררי ממכון ון ליר.

עידו: איך הופכים תצלומי סטילס לקולנוע?
רן: אלה הן מחשבות של מיכה ברעם. בצילום הוא מסגר והקפיא את אותו רגע

זהו סרט זהו סרט שלם מתודעת הגיבור..בסרט יש הקלטה של מחשבה

היה צורך לקבל החלטות אסתטיות בתהליך העבודה, שיניעו את התמונה הקפואה.

רואים תמונות סטילס בסרט נע. לא ידעתי אם זה יעבוד.

עידו: יש פה שני קווי עלילה. מיכה ברעם הדוקומנטריסט ומיכה ברעם איש המשפחה.

רן: מיכה ברעם הוא קודם כל צלם מחונן. הוא מגיע לגדולתו במקומות בהם הוא מתקרב למוות.

יש אצלו חיבור בין הלאומי לאישי, טראומה וצילום. כל זה בתוך משפחה קיצונית ומכורה לעבודה.

עידו: זהו סרט של המתעד על המתעד.

רן: זה נכון, הייתה לי זכות. היה לי חשוב שהצופה יזכור שהוא רואה צילום, ורציתי שהצילום יישאר אנלוגי..

עידו: הבחירה שלך להתמקד ברגעי קיצון, אך יש פריימים של דברים אחרים, כמו חיי לילה
האם זאת אתנחתא?
רן: אני לא מתיימר להיות חוקר בר-עם, צריך להבין שבעולם הפוטוז'ורנליזם, כל יום יוצאים לצלם, כי אם לא, לא מביאים כסף הביתה. בכל זאת מלחמות לא ממלאות את כל הזמן. הייתה לו תקופה, אחרי מלחמות, בה הוא שתה הרבה וחיי הלילה מאוד עניינו אותו.

עידו: סוף הסרט הוא פסימי, איבוד האמונה שצילום יכול להשפיע על המציאות. כיום יש ביקורת על התקשורת הישראלית שלא מראה את הצד השני של הזוועה, את הפלשתינאים בעזה.

רן: כמה מילים על צילום מצד מיכה שהיה החבר הישראלי היחיד במגנום, איגוד הצלמים המעולה בעולם. מיכה אמר: אין עוד תמונה שעצרה מלחמה.

הוא שייך לדור שעיצב את העולם שלנו במשך שנים רבות. דור של גברי אלפא. כיום אנחנו כבר לא חווים כך את העולם. כיום אנו חווים את העולם דרך האלגוריתמים של הפיד. מישהו עם אינטרסים מכתיב לנו את המציאות. אז חווינו את המציאות דרך הצלמים. השביעי באוקטובר הראה לנו שוב שיש כוח אדיר לצילום. צילומי הגו פרו של החמאס הביאו לנו את הזוועות.

(290) 1341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר-עם | ב-8.6 ב-yes דוקו – YouTube

בהצלחה רבה לסרט בתחרות המרתקת הזאת.