ערב ארגנטינאי של הסימפונית ראשון לציון ויונית שקד גולן

בין האנדים לים התיכון: מרסדס סוסה, יונית שקד גולן, זיו קוז’וקרו והתזמורת הסימפונית ראשון לציון – מוזיקה כגשר תרבותי

הערב הדרום-אמריקני שקיימה התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון הוא הצהרה אמנותית. במרכזו עמדה בחירה מודעת להביא אל הבמה הסימפונית מוזיקה שנולדה מתוך מסורת עממית ופוליטית ולעבד אותה באופן שמכבד את מקורה ואינו מבטל את עוקצה. על המהלך הזה חתום המנצח, המלחין והמעבד זיו קוז’וקרו, ששימש לא רק כמי שעומד על הדוכן אלא כמתווך תרבותי וכאדריכל של הערב כולו.

מרסדס סוסה – קול שהוא היסטוריה

מרסדס סוסה (1935–2009), ילידת טוקומאן שבארגנטינה, הייתה הרבה יותר מזמרת פולקלור. היא הייתה סמל. כחלק מתנועת ה-Nueva Canción, “השיר החדש”, חיברה בין מסורת מוזיקלית עתיקה לבין אמירה פוליטית נוקבת. קולה העמוק נשא בתוכו את כאבם של מדוכאים, את זיכרון הילידיות ואת התקווה לשינוי חברתי.

שירים כמו Gracias a la Vida, Alfonsina y el Mar ו-Solo le Pido a Dios חרגו מגבולות ארגנטינה והפכו להמנונים של התנגדות אזרחית. בתקופת הדיקטטורה הצבאית נאסרו הופעותיה, היא נעצרה במהלך קונצרט ולבסוף יצאה לגלות. אך גם בגלות המשיכה לשיר, משום שעבור סוסה, השתיקה עצמה הייתה עמדה פוליטית בלתי אפשרית.

העיבוד כמעשה פרשני

כאן נכנסת לתמונה עבודתו של זיו קוז’וקרו. קוז’וקרו, שפועל שנים על התפר שבין מוזיקה קלאסית, ג’אז ומוזיקת עולם, ניגש לשיריה של סוסה לא כאל חומר ל”הלבשה” סימפונית אלא כאל טקסט חי הדורש פרשנות רגישה. העיבודים אינם מבקשים להאדיר את התזמורת על חשבון השיר אלא לפתוח מרחב שבו הקול, המילים וההרמוניה מתקיימים בדיאלוג.

במקום להפוך את הפולקלור לדרמה סימפונית כבדה, קוז’וקרו שומר על שקיפות תזמורתית, על מקצבים נושמים ועל תחושת קרבה גם כשהאמצעים גדלים. זהו מהלך שמכיר בכך שכוחה של המוזיקה של סוסה טמון בפשטות הכואבת שלה ולא בעושר טכני בלבד.

יונית שקד גולן – קול שנכנס לשיחה

בתוך המרחב שיצר קוז’וקרו פועלת יונית שקד גולן כקול המרכזי והמתווך. שקד גולן, זמרת ישראלית המתמחה במוזיקה דרום-אמריקנית, אינה מתיימרת לשחזר את קולה האיקוני של סוסה. תחת זאת, היא בוחרת בפרשנות אישית שמכירה במרחק התרבותי וההיסטורי אך גם בגשר הרגשי.

שקד גולן שרה בספרדית מדויקת אך מביאה אל הביצוע גם את הניסיון הישראלי: של חברה מרובת זהויות, של חיים בתוך מתחים מתמשכים ושל חיפוש אחר קול מוסרי.

השילוב בינה לבין העיבודים של קוז’וקרו מאפשר לשירים להישמע רלוונטיים, לא כפריט מוזיאלי אלא כטקסט חי ונוכח.

התזמורת הסימפונית ראשון לציון

התזמורת הסימפונית ראשון לציון, בהובלתו האמנותית של קוז’וקרו בערב זה, אינה מסתפקת בתפקיד מלווה. היא פועלת כאן כגוף יוזם שמבין את תפקידו במאה ה-21 לא רק כשומר קאנון אלא כשותף לשיח תרבותי רחב.

הבחירה להקדיש ערב לשיריה של מרסדס סוסה ולמסגר אותו כהפקה סימפונית מלאה משקפת תפיסה של תזמורת כמרחב פתוח למוזיקות, לשפות ולנרטיבים שאינם אירופוצנטריים בלבד.

יש בכך גם אמירה מקומית. תזמורת עירונית בישראל בוחרת להביא לבמה סיפור דרום-אמריקני של מחאה, גלות ותקווה ולבחון אותו דרך אוזניים ישראליות. זהו תרגום תרבותי שמחייב אחריות ואכן תחת ידו של קוז’וקרו ניכר ניסיון לשמור על איזון בין נאמנות למקור לבין יצירה חדשה.

מחווה שיש בה אמירה

הערב הדרום-אמריקני נע בין מחווה לזיכרון לבין פעולה אמנותית עכשווית. שיריה של סוסה, שנולדו מתוך מציאות של דיכוי פוליטי, מהדהדים באולם קונצרטים ישראלי ומקבלים משמעות חדשה. נושאים של קול, של אחריות אזרחית ושל תקווה לשינוי אינם זרים גם כאן.

בסופו של דבר, החיבור בין מרסדס סוסה, יונית שקד גולן, זיו קוז’וקרו והתזמורת הסימפונית ראשון לציון יוצר ערב שהוא יותר מסך חלקיו. זהו מפגש בין יבשות, בין מסורות ובין זמנים שמזכיר כי מוזיקה, כאשר מתייחסים אליה ברצינות ובכבוד, יכולה להיות לא רק מחווה לעבר אלא שיחה עם ההווה.

צילום סטילס: אביבה רוזן

צילום וידיאו: בנצי פומרצקי