ראיון עם יותם גוטל, דרמטורג ומחזאי הבית של הבימה

יותם גוטל: בין פילוסופיה, משפחה והתיאטרון הלאומי

יותם גוטל הוא במאי, מחזאי, מתרגם ודרמטורג, שכבר מהשנים הראשונות לאחר סיום לימודיו בלט ביכולתו לשלב בין כתיבה, בימוי ועשייה דרמטורגית במוסדות תרבות מרכזיים.

גוטל, בן 32, הוא בוגר החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, בעל תואר ראשון במסלול משחק, תואר שני בבימוי תיאטרון ותואר שני נוסף בפילוסופיה. במהלך השנים פיתח קריירה עשירה שמשלבת הדרכה, לימוד והפקות משמעותיות בארץ ובחו"ל.
הוא שימש במשך חמש שנים כדרמטורג הבית של תיאטרון החאן, ולאחרונה הצטרף לצוות האמנותי החדש של התיאטרון הלאומי הבימה כדרמטורג ומחזאי הבית.

לצד עבודתו בתיאטרון, גוטל גם מלמד באוניברסיטת תל אביב, במגמת התיאטרון בבית הספר לאמנויות תלמה ילין וכן בקאמרי אקדמי.

בין הבימויים והעיבודים המובילים שלו ניתן למנות את סיפור פשוט (על פי עגנון, תיאטרון החאן 2025), על עצמות המתים (על פי אולגה טוקרצ'וק, תיאטרון תמונע 2024), הכאב (על פי דיראס, פסטיבל עכו 2022, צל"ש) ו-פאצר (על פי ברכט, תיאטרון תמונע 2020). בין תרגומיו נמנים עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, הדבר, במצפון נקי, הכלה האנגלייה ועוד.

בשנת 2023 ליווה את ההפקה Mein Gott, Herr Pfarrer בבימוי רנה פולש (Pollesch) בתיאטרון הפולקסבינה בברלין במסגרת שהות אמן מטעם מכון גתה. בנוסף ליווה דרמטורגית את ההפקה הדיבוק בקבוצת התיאטרון הגרמנית KULA ולימד בחוג לתיאטרון באוניברסיטת גתה בפרנקפורט. בשנת 2022 ביים סרט קצר בשם עיר מדבר, בהזמנת פסטיבל ברכט הבינלאומי באאוגסבורג.

יותם, ספר לנו קצת על עצמך ועל הרקע האקדמי שלך.

אני בוגר החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. סיימתי תואר ראשון במסלול למשחק, המשכתי לתואר שני בבימוי תיאטרון וכן תואר שני בפילוסופיה.

אני יודעת שהפילוסופיה הייתה בחירה קצת שונה בדרכך המקצועית. מה הביא אותך ללימודי הפילוסופיה?

אחרי שסיימתי את לימודי הבימוי התחילה הקורונה, ועולם התיאטרון נסגר. הרגשתי שזה הזמן להגשים חלום ישן וללמוד תואר שני בפילוסופיה. לימודי הפילוסופיה מאוד השפיעו ומשפיעים עליי עד היום, הן בחומרים שאני בוחר והן בחומרים שאני כותב. השאלות שהפילוסופיה שואלת, כל השאלות כולן, מצטרפות לעשייה שלי בתיאטרון.

ואיך זה מתבטא בעבודתך כעת?

אני פוגש את השאלות האלו בדרך שבה אני כותב ומעלה מחזות. לדוגמה, המחזה 'האם' של בר כט. האם של ברכט באוניברסיטת תל אביב – בילוי נעים לא הייתי יכול להכיר את העולם שהוא היה מחובר אליו בלי להכיר את התיאוריה המרקסיסטית.

גם בעבודה על 'פעולות פשוטות' עולות שאלות רבות מהפילוסופיה הפוליטית, וגם שאלות על משפחתיות והרבה שאלות שקשורות לישראליות.

ספר על פעולות פשוטות. איך המחזה נולד ומה הרעיון המרכזי שלו?

כתבתי את המחזה לפני כשלוש שנים. הרעיון היה לתאר שלוש ארוחות שישי של משפחה ישראלית אחת. בין מתכונים, צפייה ביומן החדשות וחידוני טריוויה שהמשפחה משחקת, עולות הדרמות של מה זה בעצם להיות ישראלי.

אנחנו מנסים לבחון תכונות מהותיות שלנו כחברה דרך ההתנהלות של המשפחה. בסופו של דבר, זהו מחזה שמתמקד באנשים ספציפיים. לכל אחד מהם דעות שונות, וכל צופה יכול לפרש את המשפחה ואת הדמויות דרך העיניים שלו.

אנחנו רואים במשפחה הזאת הסכמות וחוסר הסכמות, מריבות. זהו מחזה שלא מבקש להיות פוליטי, ויש בו הרבה סצנות על העוגיות שסבתא הייתה מכינה מול ויכוחים מאוד סוערים.

חשוב לי לומר, אין כאן זוועה. המחזה נגמר יום לפני השבעה באוקטובר. זהו מחזה שיש בו הרבה חסד, ומשפחה אחת מעניינת ומעצבנת. מה שקורה אחרי שההצגה נגמרת נשאר לצופים. פעולות פשוטות בהבימה – בילוי נעים

איך נולד הרעיון הזה?

זה נולד בדרך לסטאז' בברלין אחרי ליל גלנט. החוויה של הנסיעה הייתה מאוד חזקה ומטלטלת, והתחלתי לכתוב בלילות. היה שם משהו שבער בתת־מודע, ובנוסף לכך היה לי זמן כי בארץ צריך לטפל בילדים ושם היה לי זמן לשבת ולכתוב.

האם המרחק גרם לך לראות דברים אחרת? דברים שרואים משם ולא רואים מכאן?

כן, כשאתה בארץ אתה בתוך האירוע והאירוע מנהל אותך. כשאתה בחוץ, אתה יכול לחשוב עליו אחרת. המרחק נתן לי פרספקטיבה, אפשר לכתוב מזווית אחרת. אנשים שפגשתי בברלין גם התעניינו במה שקורה בארץ, וזה שינה את נקודת המבט שלי.

ספר על הדרך שלך מהאוניברסיטה ועד לעשייה המקצועית.

התחלתי ללמוד משחק בחוג לתיאטרון. תוך כדי לימודים ויתרתי על המשחק. הבנתי שכדי להיות שחקן צריך לרצות את זה בכל מאודך, ולעיתים הרגשתי כך, אבל בסופו של דבר הבנתי שהכתיבה חשובה לי יותר.

המשכתי לתואר שני בבימוי, עם מורים נפלאים, רות קנר ודורון תבורי. הם לימדו אותי המון וליוו אותי לאורך השנים. הייתי כל כך מחובר לחוג שחזרתי גם ללמד שם. זו הייתה תקופה מאוד חשובה של התפתחות וגדילה והעמקה.

ואיך זה התבטא בעבודתך הבימתית?

עבדתי גם כבמאי בפרינג', ביימתי את 'על עצמות המתים' על עצמות המתים בתמונע – בילוי נעים ואת 'הכאב' בפסטיבל עכו. גם ביימתי את 'האם' באוניברסיטה ואת 'סיפור פשוט' של עגנון בחאן.

לאחר מכן היית בתיאטרון החאן חמש שנים, ועברת עכשיו לבימה. מה המשמעות של התפקיד החדש שלך?

הייתי חמש שנים הדרמטורג של תיאטרון החאן, ולאחרונה קיבלתי הצעה לעבור לבימה ולהיות דרמטורג ומחזאי הבית. תפקיד הדרמטורג כולל סיוע בבחירת מחזות, בבניית העונה והליווי של הפקות וחזרות. אני ממליץ ואנו בונים יחד את העונה הבאה. משמעות העניין היא ליצור תמהיל נכון. יש הרבה שיקולים, מנסים לאזן בין ז'אנרים שונים, בין מחזות ישראליים לזרים, בין קומדיות לדרמות. מנסים למצוא את התמהיל הכי נכון לצופים שלנו, אבל אי אפשר לדעת מראש. זו הטרגדיה והקסם של התיאטרון. לפעמים מה שנראה כהצלחה גדולה לא מצליח, ולהפך.

איך נראית העבודה המעשית עם הפקות?

יש גם ליווי של הפקות ותהליכי חזרות. זה מתחיל מבחירה של מחזות, לפעמים במאי מגיע עם הצעה. מי שמחליט זה נועם שמואל, המנהל האמנותי של הבימה, אבל אני מלווה את ההפקה וזה מאוד מעניין. עכשיו, למשל, עושים חזרות על הלילה השניים-עשר של שייקספיר. יש שם עבודה דרמטורגית מאוד מעניינת שאני עושה יחד עם רוני ברודצקי, הבמאית. החלטנו, למשל, שנעשה את זה רק עם שחקניות.

איך נפגשים אצלך הדרמטורגיה, הבימוי והמחזאות?

לפעמים בהרמוניה ולפעמים לא. לפעמים זה כיף מאוד ולפעמים זה יכול להכפיל את הלחץ כשחתומים על שניים או שלושה דברים במקביל. למשל, ב'על עצמות המתים' עשיתי גם עיבוד וגם בימוי ואף עשיתי משהו קטן על הבמה. נכון, אני לא ממליץ על כפילויות, אבל היה לי צוות מאוד תומך. היו אנשים שנתנו עין חיצונית, כמו ב'פעולות פשוטות'. אני מרגיש שיש פה צוות נהדר, וזה הרבה פעמים יקר מפז. בסוף, כל המאמצים והעבודה קשורים לאנשים שעובדים איתם.

איזו סוג מערכת יחסים נוצרה עם השחקנים?

השחקנים של פעולות פשוטות זו חבורה של אנשים נהדרים. גם עם אריאל וולף, הבמאי, יש לנו היכרות ארוכה ומעמיקה. הוא חבר במובן הכי עמוק.

מה קורה עכשיו עם השינויים בהבימה?

אנחנו צוות חדש שנכנס לבימה, עם המנהל האמנותי החדש נועם שמואל. אנחנו מחפשים את ה-DNA של התיאטרון, שואלים הרבה שאלות ועושים הכל לאט ובזהירות, עם רצון גדול לעמוד באחריות שהוטלה עלינו. לעבוד במוסד שהוא כל כך חשוב לנו וכל כך יקר לנו זו חוויה מאוד משמעותית.

***

יותם גוטל מציב את עצמו במקום שבו כתיבה, בימוי ודרמטורגיה נפגשים עם מחשבה פילוסופית וחיי היומיום הישראלים. בין משפחה לחברה, בין הפעולות הפשוטות לשאלות הגדולות, גוטל מבקש ליצור מרחב שבו אפשר לעצור, להתבונן, ולהרגיש, ולהביא את השאלות האלה אל הצופים, בלי להכתיב להם תשובות. תפקידו החדש בבימה מאפשר לו להמשיך להשפיע ולהיות חלק פעיל בבניית זהות התיאטרון הלאומי, תוך שמירה על נאמנות לעשייה ולשפה האישית שלו.

צילומים: אביבה רוזן