ספטמבר 7, 2026
התערוכה החדשה במוזיאון העיצוב חולון מבקשת לשנות מן היסוד את השאלה המרכזית שאנחנו שואלים על עולם העיצוב. במקום להסתפק בשאלה כיצד חפץ נראה ומה הפונקציה המיידית שלו, „המעגל” מפנה את המבט אל שאלות עמוקות ואחריותיות בהרבה: מאין הגיע חומר הגלם, כמה משאבים הושקעו בתהליך היצירה, ומה יעלה בגורלו של האובייקט לאחר שכבר לא נזדקק לו.
בין אדמה מודפסת בתלת ממד, שמלה חיה הצומחת ישירות משורשים, פטרייה ייחודית המפרקת חיתולים לאחר שימוש, מיקרופלסטיק שנמשה ממעמקי הים ומערכות טכנולוגיות שלומדות בחוכמה מן הטבע, התערוכה מציעה תפיסה חדשנית של עיצוב שאינו רק אסתטי ויעיל אלא גם מחויב באופן עמוק לסביבתו ולעתיד כדור הארץ.
מדובר בפרויקט רחב היקף שהחל לררום ולקרום עור וגידים לפני כשנתיים וחצי, תקופה ממושכת שעברה בדרך לא מעט עיכובים אך נוצלה ביעילות רבה למחקר אקדמי ומעשי מעמיק. אודליה פרידמן, מנכ"לית החברה לפיתוח תרבות חולון, מדגישה את חשיבותו של המוסד ואת מחויבותו להיות מוזיאון העיצוב היחיד של ישראל וככזה הוא מוביל שיח ביקורתי ויוצר.
את התערוכה אוצרות בקפידה טליה ינובר וליאור חרמוני, ולצידן פועלת עוזרת האוצרת ניבי להבי. עיצוב החלל המרשים והמדויק הופקד בידיה של רונה זינגר, ואילו המעטפת הגרפית נוצרה בידי סטודיו בודשר. יחד הם יצרו מרחב חווייתי שבו נקודת המוצא המסורתית של צורה ופונקציה פוגשת את האתגרים הדחופים של המאה העשרים ואחת.
מוזיאון העיצוב חולון מזמן חורג מהתפקיד המסורתי של חלל הצגה סטטי המציג תוצרים מוגמרים בלבד. הספרייה הפעילה שלו מתפקדת כמקום מפגש חי ותוסס עבור מעצבים, אדריכלים, חוקרים וסטודנטים, מתוך תפיסה שהעיצוב עצמו מהווה כלי מחקר רב עוצמה לקידום שינוי מערכתי. „המעגל” ממשיכה את הקו הזה בדיוק מרבי, ומזמינה את המבקרים לא רק להיחשף לרעיונות תיאורטיים אלא לדמיין מציאות אלטרנטיבית בת-קיימא.
בנושא טעון ומורכב כמו משבר האקלים, שנוטה לעתים קרובות לייצר תחושת חוסר אונים ושיתוק ציבורי, התערוכה בוחרת באופן מודע שלא להפחיד את הקהל בנתונים קודרים על אסון מתמשך, אלא להציג בגובה העיניים פתרונות קונקרטיים וברי יישום.
הרעיון המרכזי העובר כחוט השני בין כל חללי התערוכה הוא שהאדם אינו עומד מחוץ לטבע או מעליו, אלא מהווה חלק בלתי נפרד ממערכת אקולוגית אחת גדולה ומקושרת היטב. התרבות האנושית המודרנית טבעה מסלול ליניארי מובהק של לקיחה, ייצור, שימוש קצר טווח והשלכה לסביבה.
לעומת זאת, הטבע פועל כמעגל הרמוני שבו אין דבר כזה פסולת אמיתית, משום ששאריות של מערכת אחת הופכות מיד למשאב חיוני של מערכת אחרת. התערוכה שואלת באומץ האם האדם מסוגל לאמץ את החוכמה הזו ולתרגם אותה לפרקטיקות היומיומיות של חיינו, החל מהמזון שאuנו צורכים בבוקר ועד לבגדים שאנחנו לובשים והטכנולוגיות שאנחנו מפעילים יום-יום.
בגלריה התחתונה של המוזיאון מתגלה „גלריית הפליאה”, מתחם מרתק המוקדש כולו ליחסי הגומלין המורכבים שבין האדם לסביבה החיה, ובוחן לעומק את האפשרות לעצב לצד מערכות טבעיות במקום לפעול כנגדן.
בין המוצגים הבולטים ניתן למצוא ביתן אדריכלי עתידני המודפס בתלת ממד ישירות מאדמה מקומית, מערכת שורשים מורכבת שעובדה לפריט לבוש ייחודי, טקסטיל חלוצי המבוסס על אצות ים, ומיצב תאורה מהפנט המדמה אור שמש המסתנן בעד צמרות עצים. השמלה המרהיבה של זינה הולוואי, העשויה כולה משורשים צומחים, ממחישה כיצד תהליך ביולוגי פעיל הופך לחלק בלתי נפרד מן העיצוב, ומזכירה לנו שאולי במקום לעסוק רק בבינה מלאכותית, כדאי שנלמד לעומק מן האינטליגנציה הטבעית שהתפתחה במשך מיליוני שנים.
במקביל, פרויקט מיוחד שנוצר בשיתוף פעולה הדוק עם מכון ויצמן מציג המחשה פיזית ומטלטלת של היחסים בין הביומסה, כלומר החומר החי של כדור הארץ, לבין האנתרופומסה, שהיא המסה העצומה שהאדם ייצר.
נתונים סטטיסטיים מופשטים הופכים לפתע לממשיים כאשר משווים את משקלם הכולל של כל היונקים בעולם מול משקל אריזות המזון והפסולת התעשייתית.
ממד זה מצליח לקרב אל התודעה את ממדיו העצומים של המשבר הגלובלי. התערוכה אינה פוסחת גם על עולם האופנה והטקסטיל, שחווה בישראל ובעולם משבר עמוק, ומציגה את עבודתה של המעצבת דנה כהן המציעה להתייחס לשאריות התעשייתיות לא כאל סוף פסוק אלא כאל חומר גלם ראשוני שממנו אפשר להתחיל מחדש את מעגל היצירה והייצור.
אחד החללים המרכזיים והסוחפים ביותר בתערוכה הוא מעבדת העיצוב „ים יבשה”, שנועדה לחשוף את ההשפעה ההרסנית של הפעילות האנושית ביבשה על המערכות האקולוגיות הימיות ועל זיהום האוקיינוסים.
המיקרופלסטיק, שנותר לרוב נתון מופשט המרוחק מעיני הציבור, הופך כאן למציאות פיזית בלתי נמנעת באמצעות הצגת פסולת אמיתית שנמשתה מן הים, כולל אריזות מוכרות היטב מחיי היומיום בישראל. במרכז המעבדה ניצב פסל עץ מרשים של כריש לווייתני באורך שמונה מטרים, פרי עבודתו של האמן אמנון זילבר, המוקף במיצב אינטראקטיבי שבו מבקרים בכל הגילאים מוזמנים לסנן ולמיין חלקיקים המדמים את הזיהום הימי.
החתך הרחב של התערוכה כולל גם פרויקטים רגישים המבקשים לדמיין כיצד בעלי חיים חווים את המרחב העירוני שלנו, מרחב שבדרך כלל מתוכנן מתוך נקודת מבט אנושית צרה בלבד. היצירות מזמינות את הקהל לנסות ולהבין את העולם דרך עיניו של עטלף, תחושותיו של חרדון עירוני, או חוויית התאורה של עש לילה.
תפיסה אמפתית זו ממשיכה גם במסדרון ההיקפי המציג את תערוכת „חיים חד פעמיים”, שם נבחן הפער העצום בין הזמן הקצר שבו אנו צורכים מוצר לבין הזמן האינסופי שבו החומר שלו ממשיך להתקיים בטבע. באמצעות הצגת פתרונות מסורתיים ועכשוויים כאחד, התערוכה מוכיחה שהחלופה לחד פעמי אינה מחייבת בהכרח נסיגה אל העבר, אלא דורשת המצאה מחדש של מערכות יחסים חומריות מתקדמות.
ההיבט המרתק ביותר של הפרויקט הנוכחי בא לידי ביטוי בהחלטה האמיצה ליישם את עקרונות הקיימות גם על אמצעי התצוגה של התערוכה עצמה.
תערוכות אמנות ועיצוב הן מטבען מערכות זמניות ומורכבות הדורשות הקמת תשתיות, שימוש בחומרים רבים ופירוק בסיומן, אך השאלה מה קורה לכל אותם חומרים לאחר שהמבקרים עוזבים את המקום מקבלת כאן מענה מראש. מרכיבי התצוגה, המערך הגרפי ושיטות הבנייה נבחרו מתוך מחשבה עמוקה על פוטנציאל של שימוש חוזר והמשך חיים לאחר נעילת שערי התערוכה, כאשר חלק מן המוצגים החיים אף ממשיכים לצמוח, להתכלות ולהשתנות באופן דינמי לאורך תקופת ההצגה כולה.
בסופו של דבר, „המעגל” מצליחה להימנע מהיומרה להציע פתרונות קסם או לייצר תדהמה ריקה מתוכן, ובמקום זאת היא מכוונת לאותו רגע שקט שבו המבקר עוצר לרגע ואומר לעצמו כי אפשר גם אחרת.
העיצוב הבינלאומי פוגש כאן את היצירה המקומית, המדע והביולוגיה משתלבים באדריכלות ובעיצוב פנים, והמרחב המוזיאלי הופך לזירה פתוחה לדיון מעמיק. השאלה המרכזית שמהדהדת בראשו של כל מבקר היוצא מן המוזיאון חזרה אל רחובות העיר אינה עוסקת רק בבחירת המוצר הבא בסופרמרקט, אלא מנסחת מחדש את האחריות האנושית הבסיסית ביותר:
האם כל דבר שאנחנו מעצבים ויוצרים בעולם צריך להביא בחשבון גם את החיים הארוכים שצפויים לו אחריהם? בתערוכה יפהפיה, שפונה למבוגרים ולילדים שלנו ובנו, שמשלבת את השימושי עם הראוי למחשבה, ומכוונת אותנו לעולם יפה וראוי יותר.
צילום: אביבה רוזן
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©