דצמבר 1, 2025
תיאטרון הקאמרי מתכונן לשנת 2026 עם רפרטואר עשיר ומגוון, שמצליח לשלב בין קלאסיקה ויצירה מקורית, קומדיות, דרמות חברתיות, מחזות לצעירים ומבוגרים, מחזמר לפי 'חברות טובות' של ענת גוב לצד עיבודים לבמה של סטנלי קובריק וחנוך לוין.
העונה החדשה מראה עד כמה הקאמרי מסוגל להיות מקום שמאתגר, מרגש ומצחיק בו זמנית, וגם דואג לדור הבא של שחקנים ובמאיות.
זוהי עונה שנולדה מתוך רגע היסטורי מורכב, עונה המבקשת לעסוק בחיים עצמם, בחוסן הקהילתי, וגם בהומור השחור שמלווה אותנו ברגעי משבר.
את רוח העונה תפס גלעד קמחי, המנהל האמנותי, שתיאר את האתגר של יצירה בזמן מלחמה ולאחריה: "הדמויות היו גדולות מהחיים, העלילה לא תמיד הייתה אמינה, והמציאות הכריחה אותנו להתייחס אליה: אזעקות, הרס וחורבן. ולצד זה, חשנו בצמא של הקהל לסיפורים, למפגש, לחיים. האולמות בקאמרי מלאים היום בקהל צוחק יותר."
הצורך לצחוק, להרגיש, ולצרוך תרבות שתשקף את המורכבות הוא העיקרון המנחה של הרפרטואר. הקאמרי מציע לקהל את "השיר שבא אחרי המלחמה", סיפורים מרגשים ורלוונטיים, מתוך קלאסיקות לצד מחזות מקוריים.
העונה נפתחת עם 'קברט', הפקת הדגל שמציבה את הטון. זוהי לא רק הצגה, אלא חוויה תיאטרלית טוטאלית. הבימוי של גלעד קמחי, לצד ניהול מוזיקלי מבריק של אמיר לקנר, מביא לידי ביטוי את הקסם הקודר של ההפקה: שילוב מתוזמר של מוזיקה חיה, קומדיה פרועה ומתח חברתי משתק. 'קברט' של הקאמרי אינו רק שחזור של המחזמר האייקוני; הוא מהדהד את חוסר היציבות של ימינו, את התחושה שגם בתוך חיי הוללות ותרבות פועמת, משהו בסיסי נשבר ומאיים להתמוטט.
על הרלוונטיות של המחזה דיבר המחזאי והמתרגם אלי ביז'אווי: "המקום שאנחנו חיים בו על כל התחלואים, ואני אוהב אותו. כל פעם שמעלים את הקברט אומרים 'עכשיו זה הרגע'.
זהו מחזמר שמתפקע בסימני אזהרה והכחשה. נרמול של דברים שנראו לפני רגע לא מתקבלים על הדעת." ההצגה היא סיפור על חברה שמתנתקת מהמציאות עד ש"מאוחר מדי".
המהפכה הבימתית: הקהל על הבמה
הפתעה עיצובית משמעותית היא חווית האולם: ישיבה אינטימית סביב ובצמוד לתזמורת מלאה ועל הבמה עצמה, המטשטשת את הגבול בין מציאות לבדיה. חוויה זו יוצרת מפגש אישי וייחודי. "קברט בעיני זה המוזיקה הכי טובה, הומור ומספר מושחז," אמר קמחי.
דמויות מפתח וחיבורים מוזיקליים
צוות השחקנים מוביל על ידי רן דנקר וחני פירסטנברג בתפקיד סאלי בולס, לצד ליהי טולדנו, נדב נייטס, לאורה ריבלין, עמי ויינברג ואחרים.
ההצגה מציגה חברה על סף שינוי פוליטי וחברתי, עם תגובות שונות של הנאבקים לשרוד, אלה שמסתגלים ואלה שמתעלמים. כפי שמסכם קליף במחזה: "היה היה קברט ואני רקדתי עם סאלי בולס ושנינו עצמנו עיניים לתקופה."
הקאמרי מתמקד השנה גם במחזאות המבקשת לגעת בפצעי המלחמה והטראומה הלאומית. הדבר בולט במונולוג של זינגר המחזמר 'זינגר', עליו כבר כתבנו כאן, אותו מגלם עמוס תמם.
תמם תיאר את הרלוונטיות הבוערת של המונולוג והתאמתו לתקופתנו: "אנו כולנו בטראומה, ואנו צריכים להתעסק עם הפצועים השקופים, פצועי הנפש. למדינה אין אמצעים להכיל את כולם. אנחנו מאבדים המון אנשים יקרים." תמם הוסיף: "זכינו, לא הבנתי כמה המחזה הזה מטפל בפוסט-טראומה, מושגים של בית ושייכות. כל כך רלוונטי להיום."
לדברי רמי ברוך, שמשתתף בזינגר, המחזה מציב בפני הקהל שאלה קשה: "איך אלה שהיו שם וראו את זה יתארו לאלה שלא? להאמין בזה זה איבוד צלם אנוש. כשהשמים סוף סוף ריקים ממטוסי קרב והרחובות מלאים במסיבות?"
התיאטרון הופך בכך למקום מפגש של פחד ותקווה, שמירה על רוח היצירה, ומאפשר דיון וביקורת.
הצורך להתמודד עם הטראומות האישיות שבצד הלאומי מגיע לידי ביטוי גם בדרמה-קומית "לא הייתם צריכים" מאת טל מילר. המחזה עוסק בזוג החוגג את חתונת הכסף, כשבמקביל מתכנן הבעל לעזוב את אשתו לטובת אהובה מהעבר.
השחקנית נטע גרטי משחקת במחזה, המציג מאבק לוותר על חלומות ולחפש אהבה שמצליחה לגבור על קושי, שעמום וכאב. סנדרה שדה סיפרה בהומור על הבסיס של המחזה: "גבר אטרקטיבי, ביני, שמחליט לעזוב את אשתו בשביל אישה אחרת." המחזה חוקר את הפער בין החיים שבנינו לבין החיים שרצינו.
רמי ברוך תיאר את עומק הקונפליקט של הדמות הגברית: "בכולנו גר מין 'ביני' כזה, רובנו לא מממשים. איש בגילי שאומר 'טיפלתי בכם ועכשיו אני רוצה לממש את האהבה שלי לרותה'. משם זה מתחיל." המחזה מציב מראה מול הקהל על מוסד הנישואין המודרני, ועל האומץ או האנוכיות שבמימוש עצמי בגיל מבוגר.
לצד הדרמה הבינלאומית, הקאמרי ממשיך לחזק את הקשר עם הקהל באמצעות יצירות מופת מקומיות.
"חברות הכי טובות" – המחזמר: כוח נשי ורגש
ענת גוב חוזרת אל הקאמרי בגרסת המחזמר ל'חברות הכי טובות', בבימויה של רוני ברודצקי ומוזיקה מקורית של אמיר לקנר. לקנר מספר: "שזרתי שירים חדשים והפכתי דיאלוגים לשירים." ההפקה שומרת על השנינות של גוב, אך מוסיפה עומק מוזיקלי וחוויית מחזמר מרהיבה. המחזמר עולה בדצמבר 2026.
"הלוויה חורפית": הומור לויני ומציאות ישראלית
חנוך לוין חוזר אל הקאמרי עם "הלוויה חורפית", בבימויו של מתן אמסלם, בכיכובם של דרור קרן ורבקה מיכאלי. דרור קרן מתאר את האבסורד הלויני: "הוא חייב לבשר על הלוויה והם לא רוצים לשמוע כדי לקיים את חתונת ביתם." המחזה עוסק בחיים, מוות ובאיך אנחנו מתמודדים עם ההפרעות הבלתי נמנעות בדרמה הקיומית שלנו, ומבטיח עומק ויופי אמיתיים.
"ד"ר סטריינג'לאב": סאטירה אפוקליפטית
"ד"ר סטריינג'לאב", יצירתו הנבואית של סטנלי קובריק בבימויו של אילן רונן ובתרגום אלי ביז'אווי, הוא שיא הסאטירה האפוקליפטית של העונה. ההפקה מתרגמת את הפחד הגרעיני של המלחמה הקרה לחרדה העכשווית. יניב ביטון, המגלם את ד"ר סטריינג'לב ועוד דמויות מפתח, מתאר את המחזה כ"נבואה אפוקליפטית על אדם שהחליט להפעיל את פצצת האטום". ההצגה מראה כיצד הקאמרי מסוגל לאתגר מחשבתית, ולבצע ביקורת חברתית-פוליטית נוקבת.
"לנקות את הראש" ו"אגממנון"
הקומדיה "לנקות את הראש" (אגדה אורבנית על ראש עיר ברוסיה) עולה כבר בשבוע הבא ומדגימה את היכולת לעבוד עם מחזאות מקורית. לצד זאת, "אגממנון", מותחן פוליטי מאת שחר פנקס ועירד רובינשטיין, עוסק בשאלת הקורבן האולטימטיבי: "המלך עולה למטוס כדי לגייס כסף ונשאל מה אם זה היה הילד שלך, מה שהוא צריך זה למסור את הבן שלו." את אגממנון ישחק דרור קרן, וההצגה שואלת שאלות מוסריות כבדות משקל על מנהיגות.
אחת מנקודות החוזק המרכזיות ברפרטואר 2026 היא ההשקעה העמוקה ביוצרים הצעירים באמצעות "הקאמרי דור חדש", בניהולו של עמית אפטה. קמחי ציין כי קבוצת הצעירים הוקמה לפני שש שנים, וכיום כבר מניבה פירות. מעבר לכך, רינגו – ההצגה של הקבוצה הצעירה, כבר רצה 4 שנים סולד-אאוט, וב-2025 צפו בה 55,000 צופים צעירים, עלייה של למעלה מ-30% בקהל צעיר ומסור.
קולה של המחזאות הנשית והחממות
הקאמרי ממשיך לחזק את קולות היוצרות הצעירות דרך חממת מחזאיות, המקדמת 4 מחזות בפיתוח, ומבטיחה נוכחות קהל נשי גם בקבוצה הצעירה. קרן חובב, במאית ב"קאמרי דור חדש 2.0", מציינת את פסטיבל מונטאז' בו יוצגו שלושה מחזות קצרים. ההצגה המרכזית של הקבוצה, "האשליה", תעלה ביוני ומדגימה את הקול הייחודי של הדור החדש.
"ליזיסטרטה 2000": המחאה הנשית הנצחית
במובן של כוח נשי, עולה גם "ליזיסטרטה 2000" (יוני 2026), בבימוי אלה תמרי ועיבוד מודרני של ענת גוב. המחזה, שנכתב לפני אלפיים שנה וחודש לפני 24 שנה, עדיין רלוונטי: הגברים השולטים והנשים מרגישות תקועות. ליזיסטרטה, בגילומה של שרה פון שוורצה, עומדת במרכז המאבק באמצעות שביתת אהבה. "ההיסטוריה חוזרת," אומרים בקאמרי, והמחזה מציג את המחאה הנשית בצורה חריפה וקומית.
"השותפה" ו"שלום בית"
העונה מחבקת גם את הדור המבוגר יותר. 'השותפה' הוא מחזה אמריקני שבמרכזו שרון, פנסיונרית בת ששים שחולמת על גינת ירק ולוקחת שותפה, רובין, לסבית מניו יורק שחיה חיים שונים לגמרי, ושרון נכנסת לעולם הזה. אודיה קורן ומיקי קם מככבות בקומדיה המביאה קול נשי חזק.
במקביל, רבקה מיכאלי מובילה את 'שלום בית' מחזה שנכתב על ידי השחקן גלעד שמואלי, ועוסק בוויכוח בין אישה בת 92 לבני משפחתה אם לעבור לבית הורים. ההצגה, בבימוי שיר גולדברג, נוגעת בגעגועים לבית ובצורך בשייכות בגיל מבוגר.
הקאמרי ממשיך להרחיב יוזמות חברתיות באמצעות "קאמרי אקדמי" וחוזר להציג במוצאי שבת, מתוך הכרה בחשיבות המרחב הציבורי.
העונה של הקאמרי 2026 היא עונה של שיקום, של צחוק מול ייאוש, ושל אמונה בכוחו של המפגש האנושי בחדר חשוך. היא מחברת בין הדורות, בין יוצרים מנוסים לבין צעירים מ"הקאמרי דור חדש", ומאפשרת מפגש בין ניסיון לחדשנות, בין קומדיה לרגש, בין פוליטיקה לסאטירה. כל הצגה, מהקברט ועד ל"השותפה", מצליחה לגעת בנושאים חברתיים, פוליטיים ואישיים, ומראה כיצד תיאטרון מסוגל לא רק לספר סיפור, אלא גם לחבר את הקהל למציאות שלו, ולצייד אותו בכוח רגשי להמשיך הלאה.
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©