אוקטובר 23, 2026
⭐⭐⭐⭐☆
מאת אלון רוזן
הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה, TLVFest, מתקיים מדי שנה בסינמטק תל אביב ומוקדש ליצירה קולנועית העוסקת בחייהם, בזהותם ובחוויותיהם של חברי הקהילה הלהט״בית. לצד סרטים עלילתיים ותיעודיים מישראל ומהעולם, הפסטיבל מציג יצירות שלא תמיד מגיעות להפצה מסחרית בישראל, ומאפשר לקהל לפגוש סיפורים ונקודות מבט שאינם זוכים בהכרח למקום מרכזי במסכים.
הפסטיבל נוסד בידי יאיר הוכנר, שבמשך שנים עמד בראשו והפך אותו לבמה מרכזית לקולנוע קווירי בישראל. לאורך השנים התרחבה פעילותו מעבר להקרנות עצמן, וכללה מפגשים עם יוצרים, דיונים, סדנאות ואירועים מיוחדים. לצד הקולנוע הבינלאומי, הפסטיבל מקדם יצירה ישראלית מקורית ומעניק במה לסרטים קצרים וליוצרים מקומיים.
מהדורת 2026 מתקיימת בין 22 ל־31 באוקטובר, בתקופה של שינוי ארגוני ואמנותי בפסטיבל. התוכנית משלבת סרטים עלילתיים ותיעודיים, יצירות ישראליות, סרטים קצרים ואירועים מיוחדים.
חשיבותו של הפסטיבל אינה מסתכמת בייצוג של זהויות מיניות ומגדריות. הוא מציע נקודת מבט על האופן שבו קולנוע יכול לערער על הגדרות מקובלות של משפחה, זוגיות, מגדר ושייכות, ולהציג דמויות שחייהן אינם מתיישבים עם הציפיות החברתיות. במיטבו, קולנוע כזה אינו מבקש רק לעורר הזדהות, אלא גם להרחיב את גבולות המבט של הצופה.
במסגרת הפסטיבל מוקרן גם Madfabulous, סרט בריטי המבוסס על סיפורו של הנרי סיריל פאג'ט, המרקיז החמישי מאנגלסי. סיפורו של האציל שבחר בתיאטרון, בלבוש ראוותני ובאורח חיים חריג מאפשר לבחון שאלות של זהות, חופש אישי והמחיר הכרוך בחיים מחוץ למוסכמות.
הנרי סיריל פאג'ט ירש את תואר המרקיז החמישי מאנגלסי ואת אחוזת פלס ניוויד שבוויילס בגיל צעיר. במקום להתמסר לניהול האחוזה ולמלא את חובותיו החברתיות, הוא בחר בתיאטרון, באופנה ובאורח חיים שהעמידו אותו בניגוד לציפיות משפחתו ולמוסכמות תקופתו. הסרט, בבימויו של סלין ג'ונס ועל פי תסריט של ליסה בייקר, מתמקד בניסיונו לעצב לעצמו זהות שאינה מוכתבת על ידי מעמדו.
פאג'ט, שנודע בכינוי "המרקיז המרקד", לא הסתפק בהתנהגות חריגה בתוך מסגרת קיימת. הוא הקים באחוזתו תיאטרון והשקיע את הונו בהפקות, בתלבושות ובהופעות. הבמה נעשתה למרחב שבו יכול היה להציג את עצמו על פי כללים שקבע בעצמו. הסרט משתמש בעולם התיאטרון כדי להמחיש את הפער בין החופש שמצא בהופעות לבין המגבלות שהטילה עליו החברה שמחוץ להן.
הנרי אינו מוצג רק כמי שמבקש להתגרות בסביבתו. מאחורי ההופעה הראוותנית נמצא אדם הזקוק להכרה, אך אינו יכול להיות בטוח שתשומת הלב שהוא מעורר תתורגם לקבלה אמיתית. זהו אחד המתחים המרכזיים בסרט: הרצון להיות גלוי ונוכח מול הקושי לזכות בהכרה כאדם שלם.
קאלום סקוט הוולס, המוכר גם מתפקידו בסדרה It's a Sin, מגלם את הנרי. הוא נדרש לאזן בין מוחצנות לבין פגיעות, בין אדם שנהנה מתשומת הלב שהוא מעורר לבין מי שמבקש למצוא קרבה בעולם שאינו מקבל בקלות את בחירותיו.
המשחק שלו מדגיש את הניגוד בין הדמות הציבורית לבין האדם שמאחוריה. התלבושות, המחוות והופעות הבמה מעניקים להנרי נוכחות, אך ברגעים שבהם המופע מתפוגג נחשפת גם בדידותו. לצדו מופיעים רובי סטוקס בתפקיד לילי, בת דודתו, ורופרט אוורט בתפקיד גלרט, המשרת הנאמן. דמויותיהם מעניקות לסיפור ממד של קשר אנושי, מעבר לעימות עם המשפחה והחברה.
הסרט מצליח כאשר הוא מאפשר למורכבות הזאת להתקיים בלי להסביר כל רגש במילים. לעיתים, עם זאת, הדיאלוגים והמסר בדבר קבלת האחר נשמעים עכשוויים מדי ביחס לתקופה המתוארת. הרצון לחבר את סיפורו של הנרי לשאלות המעסיקות את הצופה בן זמננו מובן, אבל לעיתים הוא בא על חשבון המתח ההיסטורי והחברתי הייחודי לדמות.
העיצוב החזותי הוא מרכיב חשוב בסרט. התלבושות והתכשיטים אינם רק שחזור של אופנת התקופה, אלא חלק מהאופן שבו הנרי מבקש להגדיר את עצמו. הבגדים מעניקים לו נוכחות ומאפשרים לו לחרוג מן המראה המצופה מאציל בריטי. התיאטרון וההפקות שהוא יוזם יוצרים ניגוד לעולם החברתי המאופק שסביבו.
אלא שהחופש הזה תלוי בכסף. פאג'ט הוציא את הונו על הפקות, לבוש ואורח חיים ראוותני, ובסופו של דבר איבד את רכושו. הסרט מציג את הבזבזנות כחלק מן המרד שלו במוסכמות, אך אין הכרח לראות בה הצהרה מחושבת בכל פעם. היא מבטאת גם את הקושי להציב גבולות ואת התלות של עולמו במשאבים שאפשרו לו להמשיך את המופע.
כאן נמצא אחד ההיבטים המעניינים בסיפור. הכסף מאפשר להנרי חופש פעולה, אך אינו משחרר אותו מן העולם שממנו הגיע. כאשר ההון מתכלה, מתברר שהמרחב שיצר לעצמו אינו יכול להגן עליו מפני השלכות בחירותיו.
הסרט אינו מעמיק בכל ההיבטים של הסתירה הזאת. העימותים המשפחתיים מתנהלים לעיתים במסלולים מוכרים של דרמה תקופתית, והסיפור היה יכול להרוויח מבחינה מורכבת יותר של היחסים בין רצונו של הנרי בחירות, הצורך שלו באהבה והמחיר הכלכלי של אורח חייו. עם זאת, המשחק והעיצוב החזותי מעניקים לסרט עניין גם כאשר התסריט אינו ממצה את מלוא האפשרויות של הסיפור.
Madfabulous אינו מסתפק בהצגת אציל אקסצנטרי שאיבד את הונו. הוא מבקש לבחון אדם שניסה להגדיר את עצמו באמצעות אמנות, לבוש ותיאטרון, בתקופה שבה הבחירות האלה התנגשו בציפיות המעמדיות והחברתיות. בהקשר של פסטיבל הקולנוע הגאה, סיפורו מקבל משמעות נוספת: הוא מאפשר להתבונן בזהות ובחופש אישי דרך דמות היסטורית שחייה חרגו מן הנורמות המקובלות בזמנה.
הסרט אינו חף מחולשות. לעיתים המסר מוצהר מדי והקונפליקטים צפויים, אבל הוא מציע דיוקן מעניין של אדם שביקש לחיות על פי דרכו, גם כאשר בחירותיו הרחיקו אותו מסביבתו. קאלום סקוט הוולס מעניק לדמות נוכחות ופגיעות, והעיצוב החזותי מסייע להמחיש את הפער שבין עולם הבמה למציאות.
ארבעה כוכבים מתוך חמישה. סרט תקופתי בעל עניין, שמצליח לשלב סיפור על זהות וחופש אישי עם מבט על המחיר הכרוך בניסיון לחיות מחוץ למוסכמות.
בימוי: סלין ג'ונס (Celyn Jones)
תסריט: ליסה בייקר (Lisa Baker)
שחקנים: קאלום סקוט הוולס, רובי סטוקס, רופרט אוורט, לואי היינס, לואיז ברילי, שיבון מקסוויני, פול ריס, טום ריס האריס ואחרים.
צילום: לורי רוז (Laurie Rose)
עריכה: קווין ג'ונס (Kevin Jones)
עיצוב אמנותי: קית' דאן (Keith Dunne)
עיצוב תלבושות: פרנסיסקו רודריגז וייל (Francisco Rodriguez-Weil)
מוזיקה: דן בבולין (Dan Baboulene)
הפקה: נדיה ג'יינס ושון מארלי
שנת הפקה: 2025
משך הסרט: כ־108 דקות.
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©