הסמוראים, המהרג'ות והקיבוצניקים: כיצד הפך שייקספיר לאזרח העולם יש משהו כמעט בלתי נתפס במסעו של ויליאם שייקספיר בעולם. מחזאי שפעל בלונדון של סוף המאה השש עשרה, כתב עבור קהל אנגלי, עסק במלכים אנגלים, בדוכסים איטלקים ובנסיכים דנים, והשתמש בשפה שהייתה לעיתים מקומית מאוד ולעיתים אפילו גסה ועממית, הצליח להפוך ליוצר שמוצג כיום כמעט בכל מדינה
המשך קריאהפדרו אלמודובר: מהמרד של מדריד אל הקולנוע של הזיכרון פדרו אלמודובר התחיל כצעיר פרובוקטיבי בתוך ספרד שהשתחררה מדיקטטורה, המשיך להיות אחד הקולות המזוהים ביותר עם התרבות הספרדית החדשה, הפך לבמאי בינלאומי עטור פרסים, ובהדרגה הגיע אל קולנוע שמביט פחות החוצה ויותר פנימה. ההתפתחות הזאת אינה מעבר פשוט מקולנוע פרוע לקולנוע רציני. אלמודובר מעולם לא היה
המשך קריאה½ ⭐ ⭐ ⭐ המבנה המורכב של הקולנוע והחיים "חג מולד מר" הוא קודם כול סרט על סרט. או, ליתר דיוק, סרט על תסריטאי שכותב תסריט על תסריטאית. פדרו אלמודובר בונה כאן מבנה מעניין של סיפורים המשתקפים זה בזה. ראול הוא תסריטאי ובמאי, יוצר ותיק שמתקשה למצוא את היצירה הבאה שלו, ובתוך המשבר הזה הוא
המשך קריאהכשהנישואים הופכים לזירת קרב: על משחקי נישואים בצוותא אדוארד אלבי שייך ללא ספק לסוג הקיצוני ביותר בתוך עולם הדרמה המודרני. במחזות כמו "משחקי נישואים" וכמו ביצירותיו הגדולות האחרות, ובהמשך ישיר ליצירת המופת "מי מפחד מירג'יניה וולף?", הזוגיות אינה רק מסגרת שבתוכה מתרחשת עלילה חיצונית, אלא היא עצמה הזירה המרכזית. זהו המקום שבו אהבה, תלות, כעס,
המשך קריאהכשהקהל מפסיק לצפות בתיאטרון ומתחיל להיכנס לתוכו התיאטרון התבסס במשך מאות שנים על הסכם פשוט למדי ומקודש כמעט: השחקנים נמצאים שם, מוגנים על ידי מסגרת הבמה והתאורה, והקהל נמצא כאן, יושב בבטחה ובחשכה באולם. גם כאשר התיאטרון המודרני ביקש לשבור מוסכמות, פנה ישירות אל הקהל בגובה העיניים, שינה את מבנה האולם או טשטש את הגבול
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו