בית בעזה: כוסות, גפרורים ובית שנבנה בתוך המלחמה לא לחינם נמנית "בית בעזה" עם המונודרמות המועמדות לפרס הצגת היחיד של השנה בתחרות קיפוד הזהב. אחרי שנתיים מוצהרות של מלחמה בעזה ובלבנון ועוד שנה של מלחמה בלתי מוצהרת, ובונוס של כמה סבבים מול איראן, קשה למצוא בישראל אדם שלא נגע במלחמה באופן כזה או אחר. כולנו
המשך קריאהתנועה במרחב המצומצם: דועא בסיס מתרגמת את השבר והזהות לשפה ויזואלית באחת מעבודות הווידאו המוערכות של דועא בסיס, היא נכנסת לתוך שקית ניילון אטומה למחצה ומנסה לבדוק את מקסימום התנועה האפשרית בתוכה. הפעולה הזאת, המאבק המתמיד של הגוף למצוא חופש, אוויר וגמישות בתוך מצע חונק, מוגבל ומצמצם, אינה רק תרגיל פורמלי באסתטיקה של מחול. היא
המשך קריאהשלוש שנים אחרי 7 באוקטובר: כשהיצירתיות הישראלית מסרבת לשתוק יש תאריכים שהופכים לנקודת ציון בחיים האישיים, ויש תאריכים שהופכים לנקודת ציון של חברה שלמה. 7 באוקטובר 2023 הוא כמובן כזה. כמה ימים לפני ה 7.10 השקתי את ״בילוי נעים״. אתר עצמאי, שנולד מתוך אהבה לתרבות, לתיאטרון, לקולנוע, לצילום ולסיפורים שאנשים יוצרים על במה ועל מסך.
המשך קריאהאגממנון: כשהטרגדיה היוונית הופכת לסיפור של החיים שלנו כדי להבין את ״אגממנון״ של שחר פנקס ועירד רובינשטיין בתיאטרון הקאמרי, צריך לחזור אל המקור. אייסכילוס כתב את הטרגדיה לפני כמעט 2,500 שנה, אבל השאלות שהוא הציב אז עדיין מטרידות אותנו: מה רשאי מנהיג להקריב למען עמו? היכן עובר הגבול בין אחריות לאומית לאחריות אישית? ומה קורה
המשך קריאהסוף שבוע בכרתים: כשהמלחמה עוברת מאב לבן "סוף שבוע בכרתים", מחזהו של אמיר פתר בבימויו של איציק ויינגרטן שעלה בתיאטרון דימונה, מטפל בפצע פתוח של החברה הישראלית. נקודת המוצא היא מפגש משפחתי במקום שאמור להשרות שלווה: בית נופש בכרתים, נוף ימי, חופשה חגיגית לציון יום הולדת. אלא שכמעט מיד מתברר שאין מרחב גיאוגרפי שיכול לספק
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו