המחזה של עדי גורל עוסק בכללים לזוגיות שנוצרים על ידי שניים. לפעמים הכללים מכאיבים, מכל הכוונות הטובות. את הדרמטורגיה עשה בן זוגה, ארז דריגס, והוא גם משחק. בילוי נעים.
המשך קריאהלמה לכתוב, בעצם, על הצגה שרצה כבר 13 שנה? ולמה לקרוא את הביקורת? שאלה טובה. מה משך אותי לראות, שוב, הצגה שכבר ראיתי לפני שנים? התשובה מתחילה בכך, שיש שתי סיבות מצוינות לראות את ההצגה: ארז דריגס ויפתח אופיר. שני שחקנים אדירים, קומיקאים מהמעלה הראשונה, שאינם בוחלים בשום סוג של הומור, נעים מקצה אחד של פרודיה לקצה אחר של נונסנס, עד כדי כך שאפשר לחשוב שגם אם ידקלמו את ספר הטלפונים יוכלו להצחיק אותנו עד דמעות.
המשך קריאהבניגוד לחיים, לכל אחת מהדמויות יש חוקים מכניים וצבע משלה. החוקים הללו כתובים על הקיר. למשל, מתן, האח הקטן אשר מגולם על ידי שי הלוי, חייב לשבת ולאכול כדי לשקר. האח השני, בועז, שמגולם על ידי ערן מור, חייב לשנות קול ולהמציא שמות כדי ללעוג. על הבמה, כמו בחיים, הקונפליקטים החזקים ביותר הם הקונפליקטים שאנחנו גוררים עימנו מילדות.
המשך קריאההיטלר של יפתח הוא נלעג. זאת הסיבה לכך שקל לנו לקבל אותו. יפתח מפליא להשתמש בהומור על צורותיו השונות כדי לאפשר לנו התייחסות מקבלת, מקשיבה ולומדת, מן האיש הזה, שלעולם יירשם כנורא ומבחיל בתולדותינו. הוא מקטין אותו לכל אורך הדרך. ההתאבדות שלו היא פתטית, ודרכו בגהנום רצופה בחוויות שמקטינות את דמותו.
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו