בניגוד לחיים, לכל אחת מהדמויות יש חוקים מכניים וצבע משלה. החוקים הללו כתובים על הקיר. למשל, מתן, האח הקטן אשר מגולם על ידי שי הלוי, חייב לשבת ולאכול כדי לשקר. האח השני, בועז, שמגולם על ידי ערן מור, חייב לשנות קול ולהמציא שמות כדי ללעוג. על הבמה, כמו בחיים, הקונפליקטים החזקים ביותר הם הקונפליקטים שאנחנו גוררים עימנו מילדות.
המשך קריאההתחכום של פנקס ורובינשטיין, הבאתה של מדיאה לחיים המודרניים המוכרים לנו, מביא אותנו למחשבות על מערכות יחסים שאנחנו מכירים. אנחנו בוחנים, בין אם נרצה ובין אם לא, את מערכות היחסים שלנו, את הרגשות שלנו, אנחנו שואלים את עצמנו, אולי, עד כמה רחוק נלך אם נמצא את עצמנו נבגדים, נעזבים, דחויים, ואולי כבר היינו שם והתמודדנו עם כל התחושות הללו.
המשך קריאהמשפחה נורמטיבית, לכאורה, נמצאת בשתי קומות של דירה על הבמה. הבת הצעירה, בזוגיות חדשה למדי עם בחור נחמד, הזמינה אליה את ההורים, אחותה הבכורה שזה עתה נפרדה מבת זוגה, ואת הסבתא הדמנטית. כולם מתאמצים להיות נחמדים זה לזה, האם מביאה מתנות, הבחור הצעיר למטה, מכין את האוכל לארוחת החג, thanksgiving, החג בו אמריקאים מודים על
המשך קריאהנכון, זהו מחזמר, ואנחנו רגילים שמחזות זמר הם קלילים, אבל 'היי אוון הנסן' איננו מחזמר קליל. הוא עוסק בנידוי חברתי, תחושות של בדידות שמובילות אפילו להתאבדות. עלילתו, בהמשך, מציעה גם פתרונות ויש אפילו הפי אנד, אבל בדרך יש הרבה עצב וקשיים. יתרונו הגדול כמחזמר הוא היכולת שלו לדבר עם קהל היעד, אותם אנשים צעירים, וגם
המשך קריאה'מי מפחד מוירג'יניה וולף' הוא אחד המחזות האייקוניים של תקופתנו. כשאדוארד אלבי כתב אותו, בראשית שנות הששים, זה היה מחזה פורץ דרך בנועזותו ובנושאים בהם טיפל, מערכות יחסים רעילות שמותחות את גבולות הסובלנות החברתית וקורעות מסיכות של צביעות בחברה האמריקנית של תקופתו. המחזה הוצג במיטב תיאטראות ארצות הברית והעולם, התפקידים הראשיים שוחקו על ידי מיטב
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו