פאקינג מן היא הצגה שבנויה בצורה מיוחדת, מאוד אינטליגנטית ויצירתית. היא פותחת וסוגרת מעגלים חשיבתיים וחברתיים, והיא עושה זאת בצורה מאוד פרובוקטיבית ואסתטית, שמעוררת את החושים ואת המחשבה.
המשך קריאהפאולו א. מואורה הוא יוצר מוכשר, שיודע לשחק בצורה משכנעת. הוא בונה כלים אמנותיים שונים כדי לדבר אל לב הקהל שלו. בעזרת צחוק ודמע, הומור ועצב שמתחלפים ללא הפסקה, הוא מרתק את הקהל, שיוצא עם זכרון שלא יימחה. מרתק.
המשך קריאהבשורה התחתונה: ארבעת ההצגות הקצרצרות, כאמור, מתוקות-מרירות. הן נכנסות אל ליבנו, מרגשות. היוצרים הטיבו לבחור נושאים שהם בלב הקיום האנושי. התאהבות, אכזבה, הורות וקבלה חברתית. כל אחד מהנושאים נוגע בנו במקומות משמעותיים, והשחקנים, לרוב, מצליחים להביא אלינו את הדמויות שהם מגלמים בצורה מרגשת.
המשך קריאהלכולן קוראים בטי, מה שמרמז על זה שבעצם, לא משנה איך קוראים לך, אלא איך את/ה מרגיש/ה עם עצמך, כי כל אחד מהבטיות שלנו שונה לחלוטין מהאחרות. להיות בטי זה להיות אדם, אישה, שיש דרך לפניה.
המשך קריאהבלו מון (blue moon), השיר שמשדר עצבות, פותח וסוגר את ההצגה שמוצגת בתיאטרון הגאה, שמתנאה בשנה האחרונה בהפקות מרתקות, שנוגעות לכולנו. ההפקה הכחולה הזאת, שמאופיינת בבמה שנצבעת בכחול, סמל לבלוז אבל גם צבע הבגדים שנהגו לקנות לבנים כאשר לבנות קנו מלבושים ורודים, החלה בבית יורם לוינשטיין, וכמו הרבה פירות טובים שנולדו בסטודיו הזה, צמחה להצגה
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו