פסטיבל א-ז'אנר בתמונע הוא אחד השיאים של הפרינג' הישראלי. יש כאן חשיבה פורצת דרך של אנשים מוכשרים, שמביאה את התיאטרון למקומות אחרים, שונים ומרתקים, שממחישים לנו עד כמה התיאטרון שבר את כל הקירות שבין המציגים לצופים והוא סוחף אותם פנימה, כחלק מהעשייה התיאטרלית והאמנותית. השנה, כראוי לשנה שהיא מאוד יוצאת דופן בחיינו, שאף פעם לא
המשך קריאה'המופע הגדול של בן רוזן' הוא סאטירה (וסטירה) חברתית נוקבת במסווה של קומדיה שמגיעה לעיתים לסלפסטיק. באמצעים של חיקויים, כששני השחקנים מדברים עברית קצת עילגת בקול של ילדים, בליווי קונפטי שמתפוצץ עלינו בבומים עזים, הם מטיחים בנו את החלקים היותר מעוותים ואת החוליים היותר קשים של החברה הישראלית. כשאנו מגיעים, מקבל את פנינו איתמר מועלם
המשך קריאהמיכל דביר ואייל שכטר ניהלו רומן קצר בשנת 1989, כשהוא היה בן 24 והיא רק בת 17. כיום אייל בן 60 והיא בת 52, והם משחזרים, יחד, את הקשר שהיה ביניהם אז. כמו תמיד, יש פה רשומון. כל אחד מהם ראה את הקשר, את עצמו וזה את זה בצורה אחרת לגמרי. מיכל, אז נערה בגיל
המשך קריאהבסוף העולם יש סיפור אהבה, מסובך ומורכב, אלא מה. המסר, 'זה לא סוף העולם', מובא אלינו בתקופה שנדמתה, לפחות לחלקנו, כסוף העולם כפי שאנחנו מכירים אותו. אבל במחזה הזה, סוף העולם הוא בכלל משהו אחר. זוהי תפישת עולם מדעית או קונספירטיבית, שהעולם הוא שטוח ויש לו קצוות, כלומר, יש לו סוף, בניגוד לתפישה המקובלת,
המשך קריאהד"ר יוסי יזרעאלי מעלה שוב, כעבור חמישים שנה, את 'מחכים לגודו' של סמואל בקט. הפעם הוא עושה זאת בתיאטרון הפרינג' 'תמונע'. בקט האירי, מלך מלכי תיאטרון האבסורד, כתב את המחזה בשנת 1952, בשפה הצרפתית דווקא. ההצגה עלתה לראשונה בפריז. בצרפת היא נתפשה כפורצת דרך, אך לא כך בלונדון, שם נתקבלה בתגובות צוננות. גם בניו יורק
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו