הילדה השמאלית בקולנוע

⭐⭐⭐וחצי

הנערה השמאלית: שתי אחיות, משפחה אחת וסוד שמשנה את התמונה

„הנערה השמאלית” הוא סרט שנראה בתחילתו כמו סיפור על ילדה בת חמש, אבל בהדרגה מתברר שהוא סיפור מורכב בהרבה. למעשה, זהו סיפור על שתיים, הילדה ואחותה הבוגרת.

במשך חלק ניכר מהסרט נדמה שמדובר בשני סיפורים המתנהלים זה לצד זה, עד שלבסוף הם מתמזגים לסיפור אחד, שונה מאוד מזה שחשבנו שאנחנו צופים בו. אין צורך, כמובן, להרוס את הגילוי המרכזי, משום שחלק מהאפקט של הסרט נובע בדיוק מהאופן שבו המידע נחשף בפנינו.

במרכז נמצאת משפחה שחוזרת לטאיפיי, והאם ושתי בנותיה מנסות לבנות לעצמן חיים חדשים בתוך מציאות כלכלית לא פשוטה.

הילדה הקטנה, אי ג'ינג, בת חמש, והיא עדיין רואה את העולם דרך עיניים תמימות. היא אינה מבינה את כל מה שקורה סביבה, ולכן גם הצופה נחשף בתחילה רק לחלק מהתמונה. החיים שלה דלים למדי, והיא נאלצת להתמודד עם הפתעות, סודות ונעלמים שאין לה כלים להבין.

אחד הצירים המרכזיים הוא היד השמאלית שלה. כיוון שהיא שמאלית, דבר שנתפש בסין בעבר כמשהו בעל מטען שלילי, הסב מלמד אותה שהיד השמאלית היא „יד השטן”, והיא מקבלת את הדברים כפשוטם.

מבחינתה, אם מבוגר אומר שמשהו בה אינו בסדר, אולי באמת יש בה משהו פגום. אבל מתחת לסיפור הפשוט הזה מסתתרת אמירה רחבה יותר על האופן שבו מבוגרים מעבירים לילדים את הפחדים, האמונות והדעות הקדומות שלהם.

לצדה נמצאת אחותה הבוגרת, אי אן, והסרט הולך וחושף בפנינו את חייה. מחברה שהכירה אותה בבית הספר אנחנו שומעים שפעם היא היתה „הכי חכמה והכי יפה”. אלא שהנערה שהיתה יכולה להבטיח לעצמה עתיד אחר צנחה לחיים דלים, שבהם היא עובדת בעסק לממכר מזון ונמצאת בעמדת חולשה מול בעל העסק שמנצל אותה.

הפער בין הילדה שהיתה לבין האישה הצעירה שהיא הפכה להיות הוא אחד הדברים הכואבים בסרט. לא מדובר רק בעוני, אלא בתחושה שהאפשרויות שלה הצטמצמו בהדרגה. הכישרון והיופי שהיו בה אינם מספיקים כאשר המציאות החברתית והכלכלית אינה מאפשרת לה לממש אותם.

משפחה של נשים שמנסות לשרוד

מעל שתי האחיות מרחפת המשפחה כולה. האם תומכת בבעלה לשעבר ואף משלמת את הוצאות הלווייתו, למרות שגם לה עצמה אין כסף וזה מכניס אותה לחובות.

הסבתא, לעומתה, היא דמות שמביאה לתוך המשפחה עולם אחר לגמרי. היא נוסעת מטאיפיי לניו יורק פעמיים בחודש במסגרת עסקיה המפוקפקים.

כך נבנית משפחה שבה אין דמות מבוגרת שמספקת לילדות תמונה ברורה של טוב ורע. כל אחת מהנשים מנסה להתמודד עם המציאות בדרכה. הן מגינות זו על זו, אבל גם מסתירות, משקרות, מנצלות ולעיתים פוגעות זו בזו.

הבמאית שיח צ'ינג צ'ו אינה הופכת אותן לגיבורות מושלמות. דווקא משום כך הן מעניינות ואמינות יותר.
הסרט מצליח במיוחד כשהוא מאפשר לנו להתבונן בחיי היומיום שלהן בלי להסביר כל דבר.

הילדה רואה התנהגויות ושומעת משפטים שאינה מבינה, ואילו אנחנו מבינים מעט יותר ממנה. הפער הזה יוצר את המתח המרכזי של הסרט.

שתי אחיות, שני סיפורים

החיבור בין שתי האחיות הוא בעיניי הלב האמיתי של „הילדה השמאלית”. הילדה הקטנה עדיין אינה מסוגלת להבין מה עובר על אחותה, ואילו האחות הבוגרת נושאת עליה את משקל החיים שכבר אי אפשר להסתיר ממנה.

בהדרגה הקווים בין שני הסיפורים מתקרבים. ואז מגיעה הפצצה הגדולה, שמשנה את האופן שבו אנחנו מבינים את מה שראינו קודם. לא אגלה אותה, כמובן, אבל זה אינו טוויסט שנועד רק להפתיע. הוא גורם לנו לקרוא מחדש את הסיפור ולראות אחרת גם כמה מן הדמויות וגם את היחסים ביניהן.

עם זאת, דווקא כאן מצאתי גם את אחת מחולשות הסרט. לאחר בנייה איטית ומדויקת למדי, חלק מן ההתפתחויות הדרמטיות מרגישות מעט מתוכננות מדי. הסרט חזק יותר כשהוא מתבונן במשפחה מאשר כשהוא מנסה להדהים אותנו.

טאיפיי דרך עיני ילדה

העיר היא חלק חשוב מהסרט. שוק הלילה, דוכני המזון, הרחובות והדירות הצפופות אינם רק תפאורה, אלא מרכיב באווירה המשפחתית והחברתית. הסרט צולם כולו באייפון, והצילום של קו צ'ין צ'ן וטסו האו קאו מעניק לו תחושה קרובה ואינטימית. הבחירה אינה נראית כמו תרגיל טכנולוגי, אלא מתאימה לנקודת המבט הצמודה לדמויות.

יש בסרט צבעוניות ואנרגיה של עיר גדולה, אבל מאחוריה מתקיימת משפחה שמתקשה כלכלית ורגשית. הניגוד הזה עובד היטב ומזכיר במידה מסוימת את הקולנוע של שון בייקר, שהיה שותף לכתיבה ולעריכה.

בייקר אכן ממשיך כאן את העיסוק שלו בדמויות שחיות בשוליים החברתיים, אבל הבמאית שיח צ'ינג צ'ו מביאה לסרט קול אישי, אינטימי ומשפחתי יותר.

נינה יה בתפקיד אי ג'ינג היא אחת מנקודות החוזק של הסרט. היא אינה משחקת ילדה שנועדה רק לעורר חיבה. היא סקרנית, עקשנית, שובבה ופגיעה, ובעיקר משכנעת מאוד כילדה שאינה מבינה את העולם המבוגר שסביבה.

לצדה שיח יואן מא, בתפקיד האחות, מעניקה לדמותה איפוק שמסתיר הרבה מאוד כאב. ג'אנל צאי בתפקיד האם משלימה את המשולש המשפחתי המרכזי.

בסופו של דבר „הנערה השמאלית” הוא סרט על שתי אחיות, אבל גם על שלושה דורות של נשים ועל הדרך שבה סודות, אמונות ופצעים עוברים בתוך המשפחה. היד השמאלית היא רק הסמל הראשון. מתחתיה נמצאים עוני, ניצול, זהות, יחסי משפחה והמחיר שאנשים משלמים על דברים שלא בחרו בהם.

זה סרט רגיש ומעניין, עם נקודת מבט קולנועית ברורה ומשחק מצוין, ובעיקר עם רעיון תסריטאי מוצלח שמאפשר לנו להבין בהדרגה שאנחנו צופים בסיפור אחר מזה שחשבנו. לצד זאת, בעיניי הוא אינו מצליח לשמור עד הסוף על החוזק שאפיין את חלקו הראשון.

בימוי: שיח צ'ינג צ'ו
תסריט: שיח צ'ינג צ'ו, שון בייקר
הפקה: שיח צ'ינג צ'ו, שון בייקר, מייק גודרידג', אליס לאבאדי, ז'אן לאבאדי
צילום: קו צ'ין צ'ן, טסו האו קאו
עריכה: שון בייקר
עיצוב הפקה: ג'יני קו
עיצוב תלבושות: צ'יאו יינג הסו
מוזיקה: מתיו סמית'
שחקנים: ג'אנל צאי, שיח יואן מא, נינה יה, טנג חווי הואנג, אקיו צ'ן, שין יאן צ'או
ארץ הפקה: טייוואן, צרפת, ארצות הברית, בריטניה
שפה: מנדרינית וטאיוואנית