מאי 31, 2026
ביריד האמנות והעיצוב צבע טרי 2026, שייפתח השנה במתחם חברת החשמל בתל אביב רגע לפני הסבתו לפרויקט מסחרי, נדמה שהשאלה איננה רק מהי אמנות ישראלית עכשווית, אלא כיצד בכלל ממשיכים ליצור בישראל של אחרי 7 באוקטובר.
מאז הקמתו לפני 17 שנה, הפך צבע טרי מאירוע נישתי יחסית לזירה המרכזית של האמנות העצמאית בישראל. היריד, שהחל כמקום מפגש בין אמנים צעירים לקהל ולרוכשים, התרחב עם השנים למרחב רב תחומי הכולל אמנות פלסטית, עיצוב, קולינריה, פרויקטים חברתיים, מוזיקה, ויותר ויותר גם טכנולוגיה.
השנה, כך נראה, כל אלה נפגשים תחת מציאות מורכבת במיוחד: מלחמה מתמשכת, משבר כלכלי חריף בעולם התרבות, בידוד בינלאומי שחווים אמנים ישראלים, ומנגד ניסיון עיקש לשמר יצירה, חופש ביטוי ותקווה.
צבע טרי נוסד ב־2008 על ידי יפעת גוריון ושותפותיה, מתוך הבנה שקיימת בישראל שכבה רחבה של אמנים ומעצבים מוכשרים שאינם מיוצגים בהכרח על ידי גלריות מסחריות גדולות. הרעיון היה פשוט אך מהפכני יחסית לזמנו: לאפשר לאמנים למכור עבודות ישירות לקהל, לייצר קשר בלתי אמצעי בין יוצרים לרוכשים, ולהפוך את האמנות לנגישה יותר.
לאורך השנים הצליח היריד להצמיח אמנים רבים שהפכו לשמות מוכרים בשדה המקומי והבינלאומי. במקביל, הוא גם סייע להרחיב את קהל צרכני האמנות בישראל, לא רק אספנים כבדים אלא גם קהל צעיר יחסית שרוכש עבודות ראשונות במחירים נגישים יותר.
אלא שהשנה, כמעט כל דוברת וכל אוצרת במסיבת העיתונאים חזרה שוב ושוב לאותה נקודה: מצבם של האמנים בישראל קשה מאי פעם.
“אני לא שיערתי שנהיה במצב של מלחמה עד היום”, אמרה גוריון. “ומצב האמנים לא נעשה טוב יותר”. לדבריה, התמיכה של קבוצת הראל ביריד איננה רק חסות מסחרית אלא “הזרמת משאבים לעולם התרבות”, כמעט תנאי להמשך קיומם של פרויקטים עצמאיים.
השנה היריד כולו יישא חותם ברור של התקופה. “המבנה יהיה שונה לגמרי השנה”, הסבירה גוריון. מצד אחד נשמעה הקלה על שובם של החטופים לה התפללו בשנה שעברה, אך מיד לאחר מכן באה גם התזכורת: “המלחמה לא הסתיימה”.
אחד המוקדים הבולטים ביריד יהיה פרויקט “קולות מן העוטף”, שיביא יצירות וחוויות של אמנים מאזורי הדרום. בין המשתתפים נמצאת גם זוהר לב, תושבת בארי, שמייצגת קול של קהילה שלמה שנעקרה, נפגעה ומנסה לבנות מחדש את חייה דרך יצירה.
האמנית סיגלית לנדאו, מהיוצרות הישראליות המצליחות בעולם, מוזכרת אף היא כדוגמה למציאות החדשה. לדברי גוריון, לנדאו סיפרה על “דלתות שנסגרות בפניה בעולם”, ביטוי ישיר למתח הפוליטי והתרבותי שבו פועלים כיום אמנים ישראלים בזירה הבינלאומית.
בתוך המציאות הזו, צבע טרי מנסה להציע גם תמיכה כלכלית ממשית. עבור אמנים רבים, במיוחד עצמאיים, היריד איננו רק פלטפורמת תצוגה אלא מקור הכנסה קריטי. “יש מחסור קיצוני במשאבים”, נאמר באירוע, “והיריד מביא רווח לאמנים”.
עיריית תל אביב, תומכת חשובה בתרבות ואמנות בתל אביב ובכלל, תומכת בנדיבות גם בצבע טרי. רויטל בן אשר יועצת ראש העיר לתרבות ואמנות, סיפרה על התגייסות העירייה עבור היריד ועל המתחם בו ייערך היריד בתל אביב.
לדברי רויטל, עיריית תל אביב היא גוף שמעודד “פתיחות מחשבתית, חופש ביטוי והבנה שתרבות אינה מותרות”. בתקופה שבה מוסדות תרבות רבים נאבקים על תקציבים ועל קיומם, מדובר בהצהרה שאיננה מובנת מאליה.
שיתוף הפעולה המרכזי הוא עם קבוצת הראל שממשיכה לתמוך ביריד זו השנה השלישית. החיבור בין גוף פיננסי גדול לבין יריד אמנות עצמאי משקף גם מגמה רחבה יותר בעולם התרבות הישראלי: מעבר הולך וגובר להישענות על שותפויות פרטיות, מסחריות ופילנתרופיות, במקום על תמיכה ציבורית מספקת.
אחד הנושאים המסקרנים שעלו השנה הוא חדירת הבינה המלאכותית לעולם האמנות. גיא רוטקופף, מנכ"ל הראל ביטוח, סיפר כיצד גדל בבית שבו “תמיד היה ריח של צבע שמן”, משום שלהוריו הייתה גלריה. בעבר, לדבריו, בעבר עבדו כמעט רק בצבעי שמן, אך כיום המציאות משתנה במהירות.
“היום מציירים ב־AI”, אמר, וציין כי יש כבר אמנים בינלאומיים מצליחים שפועלים באמצעות כלים מבוססי בינה מלאכותית, בין היתר בזכות החשיפה שמעניקים אירועים כמו צבע טרי.
גם קבוצת הראל עצמה מבקשת למצב את עצמה כחלק מהשיח הטכנולוגי החדש. “הקומה ה־25 היא ההאב שלנו לחדשנות”, נאמר באירוע. “יש שם הרבה חבר'ה צעירים שדואגים ליצירתיות, והכנסנו גם את תחום ה־AI”.
אלא שביריד משתדלים להציג את הטכנולוגיה לא כאיום על האמנות אלא כהרחבה של גבולותיה. בעולם שבו תוכנות מסוגלות לייצר דימויים בתוך שניות, השאלה כבר איננה רק “מי צייר?”, אלא גם מהו תפקידו של האמן: אוצר רעיונות, מפעיל מערכות, או עדיין יוצר במובן המסורתי.
אחד הפרויקטים המרכזיים של צבע טרי הוא “החממה”, מסלול החשיפה לאמנים בראשית דרכם. השנה אצרה את החממה רז שפירא, שסיפרה כי יוצגו בה 47 אמניות ואמנים.
לדבריה, השנה הדגש הוא אישי במיוחד. “עשינו ראיונות עם סיפורים אישיים”, אמרה. “חוויית 7.10, מה מעסיק את האמנים, מה גורם להם ליצור ומה עוצר בעדם”.
לצד העבודות עצמן יוצגו גם סרטוני “הכר את האמן”, שנועדו לקרב את הקהל אל היוצרים ואל הסיפורים שמאחורי היצירות.
במקביל, היריד ממשיך לטפח קשרים עם מוסדות אקדמיים מובילים. שנקר משתפת פעולה עם היריד, וגם בצלאל תציג במסגרת תוכנית המצוינות חמישה סטודנטים נבחרים.
תחום העיצוב ממשיך לתפוס מקום משמעותי ביריד. טל גולני הציגה את פרס צבי ימיני לעיצוב, הכולל מענק של 30 אלף שקלים וליווי אישי של המעצב צבי ימיני.
בין המציגים השנה יהיו המעצבים תמר אייזנברג ואבי בן שושן, שיציגו אובייקטים פיסוליים, ואזות, טוטמים ועבודות בקנה מידה משתנה.
השנה תושק גם פלטפורמת “דיזיין ארט”, שמבקשת לטשטש עוד יותר את הגבול בין אמנות לעיצוב ולאפשר אספנות של אובייקטים חד פעמיים.
לדברי האוצרת מאיה דבש, ניכרת השנה עלייה במספר הפרויקטים הקולקטיביים. “אמנים הופכים לקולקטיבים שנוצרים במיוחד עבור היריד”, נאמר באירוע. אחת הדוגמאות היא גלריה כברי.
אחד הפרויקטים המזוהים ביותר עם צבע טרי הוא “הגלויה הסודית”, מיזם חברתי שהפך כבר למסורת. השנה יוצגו יותר מ־1500 גלויות מקוריות שנמכרות במחיר אחיד של 190 שקלים. רק לאחר הרכישה מגלה הקונה מי האמן שיצר את העבודה.
הפרויקט מבטל במידה רבה היררכיות בין אמנים מוכרים לצעירים, ומחזיר את תשומת הלב לעבודה עצמה ולא רק לשם שמאחוריה.
השנה משתפת פעולה עם המיזם גם ICF, באמצעות קרן מיוחדת לחינוך ותרבות עבור יתומי 7 באוקטובר.
צבע טרי ממשיך להרחיב את עצמו גם כאירוע אורבני רחב. השנה יתקיימו סיורי עומק מודרכים בשיתוף מגזין פורטפוליו, לצד סיורים אישיים שמיועדים לרוכשים פוטנציאליים ומטרתם לסייע לאמנים בתהליך המכירה.
בערב “סופ"ש בצבע טרי” יתחבר היריד לאירועי לילה לבן תל אביב, עם הארכת שעות הפעילות, הופעות לייב, ותיקלוט מיוחד של אקו.
גם התחום הקולינרי יקבל השנה מקום מרכזי, עם דגש על “הדור הבא של הקולינריה הישראלית”. לצד היצירות והעיצוב, מבקשים ביריד ליצור מרחב שהייה מלא: אוכל, מוזיקה, שיח, ומפגש אנושי.
בסופו של דבר, נדמה שזה אולי הסיפור האמיתי של צבע טרי 2026. לא רק יריד אמנות, אלא ניסיון עיקש להחזיר לעיר חיות, סקרנות ותחושת קהילה דווקא בתקופה שבה המציאות הישראלית נדמית לעיתים מפורקת ועייפה.
“אם לא תהיה תמיכה בתרבות”, אמרה זוהר לב, “תישאר אלימות ברחובות”.
זו אולי לא רק אמירה על אמנות. אלא על החברה הישראלית כולה.
צילום: אביבה רוזן
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©